דפוסי ריב

דפוסי ריב

חמש דפוסים של ריבים שכדאי להפוך לתקשורת בונה

על פי מסקנות המומחים של מכון גוטמן ליחסים בארה”ב – מוסד העוסק בחקר של מערכות יחסים ומשמש כמרכז עזרה לזוגות – אם בני זוג ילמדו לריב כמו שצריך הם יוכלו אפילו למנוע פרידות. חוקרי המכון, שבחנו ויכוחים של אלפי זוגות ברחבי ארה”ב, קטלגו ופרסמו חמישה סוגים מרכזיים של דפוסי מריבות הרסניים, שלטענתם, לזוגות שמוצאים את עצמם רבים באחד או יותר מהדפוסים הללו יש יותר סיכויים להיפרד.

“ישנם ויכוחים בונים וויכוחים הורסים”, מסבירה ד”ר ססיליה ד’פליס. “ויכוחים בונים מאפשרים לשני הצדדים להביע רגשות, והם לבסוף נפתרים בעזרת פשרה וסיכום ששני הצדדים מרוצים ממנו, וויכוחים הרסניים חוזרים על אותם נושאים, הולכים במעגלים, ונופלים לאחת מחמשת המלכודות שהגדרנו. הצרה היא שכאשר כועסים קשה להיות מודעים ולהבחין במה שמתרחש. צריך לשם כך הרבה מודעות. הטריק לכך הוא להפסיק לקוות שבן הזוג יקרא את מחשבותיכם, וללמוד לבטא את עצמכם ללא האשמות ופגיעה באחר. כולנו רוצים את אותו הדבר – שדעתנו תישמע ותקבל אישור. פעמים רבות אנחנו כלל לא מתווכחים על הנושא שעולה לשטח אלא על משהו עמוק יותר. לדוגמה, יש סיכוי שאישה שרבה עם בעלה על כך שהזמין חבר שלו הביתה ולא יידע אותה על כך, כועסת באמת כי היא חשה שהוא מתעלם מרגשותיה ומצרכיה. כדי להימנע מפרידות כדאי לתפוס את הריבים הללו בזמן, לפני שיהיה מאוחר. ריבים יכולים להיות כמו סופה שמנקה את הסביבה ולהביא אתכם למקום טוב יותר”.

חמישה ויכוחים הרסניים

הנה חמשת הדפוסים העיקריים של הריבים ההרסניים שעלולים בהחלט להביא לקרעים גדולים ואף לפרידות, מהקל אל הכבד, ומה כדאי לעשות אם שמתם לב פתאום שאתם עמוק בתוך אחד כזה:

1. הקורבן והתוקף

תיאור: אחד מבני הזוג נמצא בתפקיד הקורבן המסכן והשני בתפקיד התוקף האכזר וחסר הרחמים.

משפטים טיפוסיים בריב כזה: “אתה תמיד כל כך מרושע אלי!”, “מה עשיתי שמגיע לי שתתנהג אלי ככה?!”, “אם היית חושבת לפני שאת עושה דברים, אולי זה לא היה קורה!”.

מה קורה שם: התקרבנות בעצם אומרת לבן הזוג: אתה לא רואה שאין לי כוחות? אבל זה שקר. צריך שניים בשביל לייצר ריב. פאסיביות כזאת מראה שבן הזוג שמשחק את הקורבן לוקח על עצמו פחות מדי אחריות על מערכת היחסים. הצד ה’תוקף’ לא מרוצה מכך שהופכים אותו לבריון, ורק נעשה יותר ויותר אגרסיבי וכועס.

איך יוצאים מזה: חשוב לזכור שאתם שמתם את עצמכם בתפקידים האלה, ולפיכך הבחירה בידיכם. כשה’קורבן’ אומר: “זה לא קשור אלי, אתה תמיד מחליט את כל ההחלטות”, ה’תוקף’ יתעצבן, ויצעק: “זה בגלל שאת אף פעם לא לוקחת אחריות!”. במקום זה, מוטב שיגיד: “אני לא רוצה להיות זה שמחליט כל הזמן. אולי נמצא דרך שתערב את שנינו בהחלטות?”.

כדאי לשים לב גם לשפת הגוף: ה’קורבן’ יראה מפוחד וכפוף, וה’תוקף’ יראה מאיים ועשוי לנופף באצבעו. מודעות היא כל העניין. ברגע שהצדדים ישימו לב ל’תפקידים’ שהם משחקים ויסגו מהם, תתחיל תקשורת טובה יותר.

2. תכסיסי השהייה

תיאור: בן זוג אחד מעוניין להתווכח, אך האחר אינו מאפשר זאת, ומסרב לריב בכל דרך אפשרית. זה אמנם מונע לא מעט ויכוחים אך גם משאיר את הבעיות בלתי פתורות.

משפטים טיפוסיים בריב כזה: “נו, תגיד משהו!”, “מה את מתכוונת לעשות לגבי זה?!”, “מה יש להגיד?”, “אני יוצא”.

איך יוצאים מזה: הגישה הזאת אינה רק מתסכלת והרסנית ליחסים, היא גם לא טובה לבריאות. נמצא שמי שאינו יכול לבטא את עצמו עלול לסבול מלחץ דם גבוה, בעיות לב וממערכת חיסונית חלשה, רמת הכולסטרול עולה והמתח מייצר כימיקלים לא בריאים המשתחררים לגוף.

מומלץ לא לדחוק אנשים שמסתגרים עוד יותר עמוק לתוך עצמם, למרות התסכול, אלא להעלות את המודעות ולומר :”כשאתה מתכנס ככה אנחנו לא מדברים על מה ששנינו מרגישים”.

המסתגרים צריכים ללמוד שוויכוחים יכולים להיות גם פרודוקטיביים, והדרך הטובה ביותר לשבור את החומה שלהם היא להוכיח להם שאתם מסוגלים להקשיב להם מבלי להפריע או להתפרץ.

3. התגוננות

תיאור: כאשר שני בני הזוג מרגישים מותקפים בעת ובעונה אחת, ואיש לא מוכן לקחת אחריות על הסיטואציה.

משפטים טיפוסיים בריב כזה: ” אתה עצלן! אתה אף פעם לא עושה שום דבר עם הילדים!”, “אם מישהו פה הורה גרוע זה אתה!”.

מה קורה שם: התגוננות היא טקטיקה טבעית כשאדם חש מותקף. אם לא תשברו את המעגל, הוויכוח לא יתקדם. אחד יוצא בהאשמות, השני מגן על עצמו ומיד תוקף בחזרה, וכך לנצח.

איך יוצאים מזה: פעמים רבות אנשים מתווכחים עם עצמם בעצם. הם מאשימים את בן הזוג שהוא אינו מבין את צרכיהם, כשאינם מבינים אותם בעצמם. לפני שפותחים בהאשמות כדאי לחשוב מה בעצם רוצים להשיג מהדיון ואם יש בו טעם. אם כן, אפשר להציג את הבקשות גם בלי האשמות.

4. ביקורתיות

תיאור: כאשר ויכוח עובר לפסים אישיים ומעליבים, כנראה שהיחסים במצב רעוע. כינויי גנאי והתקפות אישיות הם סימנים של הרבה כעסים שנצברו.

משפטים טיפוסיים בריב כזה: “את חושבת רק על עצמך!”, “אין לי שנייה של שקט עם התלונות שלך כל הזמן”.

מה קורה שם: ביקורתיות יתר מגיעה לרוב כאשר אחד מבני הזוג פוחד לבטא תלונה עמוקה ואמיתית שמטרידה אותו במשך זמן רב. הכעס נבנה, ולבסוף מה שיוצא היא ביקורת משתלחת. במקום לומר: “אתה מוכן בבקשה להוציא את הזבל?”, אנשים אומרים: “תגיד, אתה עיוור? מה, אתה לא רואה שהפח מלא?”.

איך יוצאים מזה: רצוי כמובן לא לשמור בבטן ולהעלות את הנושאים כשהם עולים, ובכל מקרה לעשות זאת בצורה עניינית שאינה מכאיבה ומסיטה את תשומת הלב מהנושא. גם תגובה עניינית תפוגג את המתח. “אני לא אוציא את הזבל עכשיו, כי יורד גשם, אבל אני אעשה את זה דבר ראשון בבוקר”.

5. בוז

תיאור: אם אתם מתווכחים בבוז, מערכת היחסים שלכם הגיעה למקום נמוך בו איבדתם את הכבוד אחד אל השני.

משפטים טיפוסיים בריב כזה: “אין טעם לדבר בכלל, אני כבר יודע בדיוק מה תגידי”, “יופי, כי גם לי לא בא לדבר איתך”.

מה קורה שם: שני הצדדים כל כך כועסים עד שהם איבדו כל עניין להקשיב אחד לשני. כאשר מפריעים באמצע הדיבור של בן הזוג או מסרבים להקשיב, אתם בעצם אומרים שאתם מכירים את האדם השני טוב יותר מאשר שהוא מכיר את עצמו, ומפגינים בו חוסר עניין ותחשבות. אתם משתיקים את האדם השני מראש, וביחסים אינטימיים, גישה כזו היא קטלנית.

איך יוצאים מזה: צריך להסכים ששניכם מעוניינים לנסות לשפר את התקשורת, ולהוריד את הכעס ששניכם חשים אחד כלפי השני. אם תדברו בפתיחות, מבלי להיאטם, להתפרץ או להתעלם, תוכלו לחשוף יחד את שורשי הזעם והבוז הגדול. כאשר תעשו זאת ההקלה תהיה עצומה.

אהבת את המאמר? שתף:

Facebook
WhatsApp
Email
הדפסה

הרשמה לניוזלטר של מטיבתא

הצטרפו לרשימת התפוצה המקנה לך הטבות:
סדנאות דיגיטליות // טיפים ללא תשלום // מגזין מטיבתא // מאמרים אחרונים.

הפופלרים ביותר

פוסטים נוספים מאותה קטגוריה

אור וחושך בזוגיות

ענינו של חג החנוכה הוא לא רק המאבק ההיסטורי עם יוון אלא היחס בכלל בין אור וחושך. חודש כסלו וטבת הם החודשים החשוכים ביותר בשנה בו הלילות מגיעים לשיא אורכם.

שינוי לאן?

תודה, אמרה נועה ועיניה בורקות בהתרגשות. עזרת לנו לשנות את הזוגיות שלנו, לא חשבתי שנוכל עוד לחוות זוגיות רגועה וללא המתחים והכעסים שהיו לנו בעבר,

בואו נדבר
מטיבתא - מרכז טיפול יעוץ במשפחה ארצי
שלום, איך נוכל לעזור?