“ללמד? רק לא בכיתות ד’-ה’ – אמירה זו של מורים, הנשמעת לעיתים תכופות בבתי ספר יסודיים, משקפת את הקושי בניהול הלמידה בשכבות גיל אלו, בהן גוברות הפרעות המשמעת של הילדים.
בישראל, בדומה לעולם המערבי, מתואר כי 70%- 80% מהילדים בכיתה מרעישים, מתחצפים, ואינם מתייחסים בכבוד למורים. במקרים רבים המורים נאלצים להמתין זמן ממושך לתחילת השיעור. ילדים מדברים ללא רשות, מפירים את כללי הכיתה, מגיעים באיחור לשיעורים, קמים ללא צורך מהכיסא ומשחיתים רכוש.
מורים רבים מדווחים על מתח רגשי ופיסי וכן על שחיקה ותשישות. אולם נראה כי הפגיעה של הפרעות משמעת אינה רק במורים, אלא גם בילדים עצמם: הם לא מרוצים מהזמן שמתכלה על מציאות מלחמתית, במקום סיפוק לרעב לידע, לסקרנות, לעניין, הם עדים למריבות מתישות, עם פגיעה משמעותית בקצב וברמת הלמידה.
הדרכים הרווחות להתמודד עם בעיות המשמעת הן בפיתוח תקשורת אסרטיבית עם הילדים, אמצעים פיזיים להעצמת סמכותן וכוחן של המחנכות (מבט מטיל אימה, איום בעונש, בהזמנת ההורים, בהשעיה) ולחילופין, שיחות אישיות ומערכת חיזוקים פרטנית.
היכולת של המורים להתמודד עם הפרעות משמעת בכלים הקיימים היא כמעט בלתי אפשרית; הפחדת הילדים היא התמודדות פסולה מבחינה חינוכית ואילו התייחסות פרסונלית – אישית בלבד לא תואמת את השלב ההתפתחותי שבו הקבוצה תופסת מקום מרכזי.
הספרות העוסקת בתחום מתייחסת לשלוש רמות בהתפתחות המוסר אצל ילדים:
- ברמה הראשונה של מוסריות, הילד פועל במוסריות על פי אוריינטציה של חיזוק ועונש המגיעה מדמויות סמכות מוסריות.
- ברמה השנייה, המוסריות נובעת מתוך כוונה לשותפות בינאישית וכן במטרה להיחשב לילד או לילדה טובים בעיני אחרים.
- הרמה המוסרית המפותחת ביותר היא זו שבה מוטמעים כללים מוסריים אוניברסליים לצד הופעה של מצפון אישי.
בהיבט הזה חשוב שאנו כהורים, וכן אנשי המקצוע העוסקים בטיפול ובהוראה נדע כי ילדים בגיל החביון, בכיתות ד-ה, עוברים שלב התפתחותי שבו מתפתח בעצמי שלהם מעין “עצמי חברתי”, שאליו שותפה חברת ילדי הכיתה. התפתחות הילד הפרטי תלויה ביחסי גומלין עם התפתחות חברת ילדי כיתתו. עצמאות הקבוצה באה לידי ביטוי בגיבוש נורמות חברתיות מעודכנות, גם כאלו שנתפסות כשליליות בעיני המבוגרים (לדוגמא, הפרעות משמעת בכיתה).
למרות שדמויות הסמכות חוות את ההתנהגויות האלו באופן שלילי, מבחינת הילדים ההפרעות נועדו לגבש את הקבוצה, לאפשר להם תחושת עצמאות ובגרות וליצור קבוצה חזקה שאינה תלויה במבוגרים. ככל שסמכותם של המבוגרים נוקשה ואינה מתחשבת בצרכי העצמאות של הילדים, כך הילדים מתמרדים יותר והפרעות המשמעת מחמירות.
על פי היבט התפתחותי זה נחדד הן להורים והן למורים כי שימוש בסמכות חשובה כאשר היא מאפשרת חופש להתפתחות העצמאות של הילדים.
כאשר ילדים מפריעים בכיתה יש מקום להבנה שהם אינם עושים זאת כנגד המורה באופן אישי, אלא מבקשים לחזק את מעמדם החברתי, דרך הפעילות לטובת עצמאות הקבוצה ולהפחתת השליטה של המבוגרים.
ככל שמורים ילחמו על השליטה והריכוזיות שלהם בכיתה, וככל שיתנגדו לפנות את המרחב להתנהלות כיתה עצמאית, כך הם עלולים לעורר את הילדים למרד נגדם. למעשה, תפקידם של מורים בשלב החביון הוא לא רק למנוע בעיות משמעת. אלא עליהם לסייע לקבוצת ילדי הכיתה לפתח את עצמאותה לפי אותם עקרונות שחלים על מורים והורים בגיל ההתבגרות.
לנוכח זאת, ניתן לומר, שככל שמורים יאפשרו לתהליך ההתפתחותי הקבוצתי להתרחש כך יפחתו בהתאמה הפרעות המשמעת של הילדים. על המורים, אם כן, לעודד את קבוצת ילדי הכיתה להתנהלות עצמאית ולאפשר להם להשתחרר מהתלות בהם. תפקידם הוא לתמוך ולעודד את גיבוש הקבוצה, ולתת לילדים חופש בחירה ותנועה קבוצתית עצמאית בתהליך ההתפתחות שלהם. כך יוכלו להגיע אל השלב הבא של גיל ההתבגרות, שבו ישנה התפתחות משמעותית של עצמאות היחיד, הן כאינדיוידואל והן כחבר בקבוצה.
באשר לגישה ההורית, ממחקרים שונים ידוע כי סגנון הורות התומך באוטונומיה של המתבגרים כולל שני מרכיבים:
הראש, הוא קידום עצמאות -במסגרת זאת, על ההורים לעודד את ילדיהם לקבל החלטות ולפתור בעיות בעצמם.
השני , הוא קידום התפקוד של הילדים על פי הרצון שלהם. על ההורים לעודד את ילדיהם להתנהג על בסיס האינטרסים שלהם עצמם .
לקבלת סיוע פנו אל מטיבתא 2837*
מקורות:
פישר, ח. גרפי ; לוין, מ. (2022). לעשות צחוקים – הפרעות משמעת בכיתה בגיל החביון (כיתות ד’-ה’).
יריב, א’, בן סימון, א’ ואביגדור, י’ (2011). “הרחק מההמון הסוער”: מבט אחר על הפרעות בכיתה. מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 34 ,עמ’ 110-89 ירושלים : עמותת אפשר – אגודה לפיתוח שירותי רווחה.
נכתב על ידי רחלי עשור, עו”ס מתנדבת במטיבת”א
