יולדת יקרה,

למקרא מכתבך אני רוצה רק לעטוף אותך בחיבוק גדול , אוהב ומנחם. לא לאמר מילה, לא להרגיע, פשוט לשבת לידך ולאמר, בכי ילדתי בכי, כי גופך וליבך עברו כעת טראומה גדולה ומוקדם מידי לנסות להתגבר עליה בכוח. יש לחוות אותה, לכאוב אותה, לחבק אותה לבכות אותה, ופשוט להיות שם בצער הגדול, בתחושת האין-אונים, ולהישיר מבט לחששות הגדולים והטבעיים שכעת מציפים אותך.

למרות הקושי הרב והכאב הגדול הניבט ממילותיך, אני רוצה לומר לך דבר חשוב: את בריאה, את נורמלית, את הגיונית וכל הפחדים שמציפים אותך בשלב זה כל כך מוצדקים. הייתי דואגת יותר לבריאותך לו היית אומרת לי כמה את חזקה, מאמינה ושורדת, ומצליחה לשים את כל זה מאחוריך. או אז הייתי דואגת. מאד מאד דואגת.

לא לחינם מכונה היולדת ‘יושבת על המשבר’. גוף האישה עובר טראומה פיזית ברגע אחד. כל המערכות שהיו מכוונות להתפתחות החיים המתהווים בגופה, נעצרים בבת אחת ועושים פניית פרסה חדה. השינויים הפיזיים החדים מלווים בהרבה תופעות גופניות לא פשוטות, ורק השמחה הגדולה על התינוק שנולד שלמענו היה שווה כל המאמץ, הכאב והסבל יש בכוחם לרפא מכאובים אלו. העובדה שחזרת לביתך בידיים ריקות מותירה אותך רק עם האובדן הגדול ובלי אותו שיקוי פלאים מנחם המבריא את הגוף והנפש.לכן הרשי לעצמך לכאוב, לשאול ולתהות.

אי”ה הייסורים המפלחים כעת את ליבך יתפוגגו עם הזמן ואת תשובי בכוחות מחודשים לציפייה המתוקה והחיובית לעתיד ורוד. אך לשם כך עליך לעבור כעת את התהליך בבריאות נפשית וגופנית , להיות קשובה לליבך הכאוב, ואף לקבל תמיכה ועזרה במידת הצורך.

במרכז מטיבת”א ניתן לקבל תמיכה, ליווי וטיפול ע”י נשות מקצוע שהוסמכו לתת מענה במצבים מעין אלה.

מקווה שעזרתי קמעא בשלב כה מאתגר בחייך.