שלום מרדכי 
אתה מתאר מצב שרבים יכולים להזדהות איתו. בחוץ אתה מתפקד טוב, אך בפנים אתה נאבק עם סערה מטלטלת. אתה מביע רצון לקבל תמיכה כדי להתמודד טוב יותר עם מצב שאתה נמצא בו כעת, ובהחלט הדבר מובן והגיוני.
בטיפול תוכל לקבל כלים יעילים להתגברות על קשיים, אך יתר מכך תוכל לחלוק עם עוד בן אדם את אשר עובר עליך. 
     כאיש טיפול , אתה יודע  לזהות את הקשיים ואולי אף טיפלת באנשים הנתונים במשבר, אך גם מומחה בכל תחום הולך לטיפול אצל עמיתיו למקצוע בעת הצורך.
רופאים הולכים לטיפול אצל רופאים אחרים כאשר כואב להם . מיילדות נעזרות במיילדות אחרות בשעת הלידה , והלידות שלהן אינן פחות כואבות. אף אחד אינו חף מהתמודדויות אישיות, ממשברים או מאתגרים. כל מטפל טוב יש לו גם תפקיד נוסף – הוא גם בין אדם המנהל חיים אישיים, לכן הוא גם מתמודד, ככל בני האדם, עם דברים מורכבים שהחיים מציבים בפניו. לפעמים אנחנו עוזרים לאחרים  ולפעמים אנחנו נעזרים.
 פעם ראיתי את רופא המשפחה הוותיק שלנו מתייעץ עם רופא אחר. הוא תיאר לפניו את הכאבים שהוא חש שיער מה תהיה האבחנה הרפואית ואף המליץ איזה מרשם לרשום לו. הרופא המטפל חיבק את רופא המשפחה , הישר אליו מבט, ואמר  “אבל איך אתה מרגיש?”
 היד המושטת , והלב הפותח של הרופא המטפל העניקו לו המון.  

שלום וברכה
מחשבתך נכונה ואף מומלצת ללכת לטיפול, תהליך הטיפול אינו מתנגש עם היותך מטפל, ההיגיון אומר הפוך, בשל היותך מטפל הנך מודע יותר לצורך בטיפול במצבים מעין אלה והסיכוי שהטיפול יניב פירות, גבוה הרבה יותר מאדם אחר שאנו מודע לתהליכי טיפול. ולכן ההמלצה ללכת לטיפול בנפש חפצה, מתוך מודעות עצמית.