שלום מיכל,

ממש כואב לי לשמוע את שעובר עלייך. את מתמודדת עם קושי גדול במיוחד.
דעי לך שאת לא לבד, צוות היועצים במוקד מטיבת”א זמינים 24 שעות ביממה לכל פנייה. את מוזמנת לפנות עוד היום במספר 2837*.

מכיוון שציינת שאת מעדיפה תשובה בכתב , אענה לך גם פה. הכאב של זוג הממתינים לילד הוא כאב עצום. גם את וגם בעלך עוברים תקופה קשה מאוד של טיפולים רפואיים, חוסר וודאות לגבי העתיד ותחושת בדידות. כשאנחנו עצובים, באופן טבעי היינו רוצים לראות את הסביבה, במיוחד את הסביבה הקרובה, משתתפים בעצב שלנו. כשאנו עצובים כל העולם נראה לנו שחור וקודר. במצב כזה קשה לנו לראות בחוץ ביטויים של אור ושמחה. קשה לנו לחוות שמחה. כשכואב לנו היינו רוצים שכולם יבינו את הכאב שלנו ואולי אף שיחושו קצת מהכאב הגדול הזה.
בעלך עובר גם הוא תקופה קשה, אמנם בצורה אחרת, אך הוא גם מתמודד עם החסר הגדול הזה. גברים ונשים מגיבים אחרת לאירועים קשים. כואב לבעלך אבל הוא מבטא את הכאב בצורה אחרת. אנו מצפים מהבעל להגיב בדיוק כמונו אך הדבר אינו אפשרי מכיוון שיש שוני בין בני אדם בכלל ובין גברים לנשים בפרט. 
ישנם הבדלים בין גברים לנשים בדרכי התגובה שלהם לאירועים. לנשים יש נטייה להחצין את הרגשות בצורה מוחשית על ידי בכי מתמשך וביטוי ייאוש וכאב, גברים מנתבים את הכאב למקומות אחרים ולפעמים פחות מדברים על הכאב אך מרגישים אותו. 

לצד הקושי הגדול שאת חשה לאחר יום שלם שבו את נשארת במיטה ובעלך נוסע לעבודה, אני יכולה לחשוב גם על  יתרון מסוים במצב הקיים. הבית נמצא בטלטלה מתמדת בגלל המצב והיכולת להמשיך בחיים לצד הכאב הגדול נותן עוגן בסערה. האיזון שבין שתי התגובות יוצר איזון מסויים ומוסיף יציבות לבית. ניתן גם לשוחח עם בעלך בזמן רגוע ולהסביר לו מה את מצפה ממנו בזמן שמאוד קשה לך. לדוגמא: היית רוצה שישב לידך/ שיקשיב לך וכד’.
תיאום ציפיות יכול להקל על ההתמודדות בזמן אמת.   

לסיכום, אני מחזיקה לך יד בתקופה קשה זו ומייחלת לכם שבקרוב תזכו לזרע של קיימא.