נחמה יקרה שלום,

אני מבינה מאד את הקושי שלך, ואני חושבת שלהרבה מאיתנו הייתה או עודנה התמודדות עם העולם הרוחני של בן הזוג.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שלנסות לשנות את האחר זו מתכונת ברורה לכישלון, בקושי את עצמינו אנו מצליחים לשנות…
כך שבמקום לנסות לשנות אותו, ממליצה לך לנסות להשפיע על עצמך בקבלה שלו.

לכל אדם יש חוזקות וחולשות, וחלק מעבודת החיים שלנו זה לקבל בשמחה את החוזקות של היקרים לנו ולקבל באהבה גם את החולשות שלהם. זו עבודת חיים שמלווה אותנו לאורך כל הדרך.

כדאי לזכור כי הבחירות של בעלך הן לגמרי לא באחריות ובסמכות שלך, אבל הבחירות שלך כן. הבחירה של בעלך היא: אם, מתי ואיך להתפלל, מה לומר לאשתו ומה לילדים.

מבחינה מעשית אני מציעה לך להפסיק לדעת מתי בעלך קם. אפילו לא להעיר אותו גם אם המחיר יהיה שהוא יקום אחרי חצות, ויפסיד זמן קריאת שמע ותפילה ואפילו תפילה במניין.
יתכן שבפעמים הראשונות הוא ינצל את המצב, או יתפלא שהמזכירה שלו התפטרה לפתע. בכל מקרה הוא בוודאי יגלה שהוא אדם עצמאי, בוגר ובוחר.
את יכולה לשתף אותו לפני כן בהחלטה שלך, אבל לא כמחווה של עונש או ייאוש, אלא מתוך שיתוף כנה: אתה יודע, חשבתי על זה שבעצם אתה אחראי על העולם הרוחני שלך, ואין לי שום רשות להתערב בבחירות שלך. אז אני סומכת עליך ומה שתבחר זה לגמרי שלך.

ולגבי הילדים, הילדים ילמדו שיעור נפלא בכבוד האדם, באחריות אישית, בהפעלה של כוח הבחירה, בקבלת הזולת כמכלול למרות חולשות מסוימות שיש בו. נכון, הם לא יגדלו על מיצג של אבא גדול הדור שמשכים לוותיקין עוד לפני שהם קמו, אבל במקום זה הם ילמדו לאהוב ולקבל באמת את בני זוגם (שגם להם מן הסתם יהיו אי אלה חולשות). הילדים שלך יזכו לקבל שיעור נפלא בענווה ובאמונה, כשיראו איך אמא שלהם שמחה בחלקה ולא מהלכת בגדולות ובציפיות ובאכזבות בלתי פוסקות.

אם בסופו של דבר גם הרגלי הקימה שלו ישתנו – מה טוב, אבל מה שבטוח זה שהרגלי השפיטה שלנו ישתנו, וזה מה שיביא לנו חיים טובים.

אם את רוצה עזרה נוספת את מוזמנת לפנות למוקד מטיבת”א  2837*

בהצלחה רבה!