העלית שאלה משמעותית ולא פשוטה.
טיפולי פוריות מפגישים את בני הזוג עם התמודדויות במגוון תחומים: זוגיות, אישיות, פיזיות,
רגשיות, חברתיות כלכליות ועוד.
בשאלה שלך חסר הרבה מידע לגבי ההיסטוריה, הרקע מהעבר, צורת ההתמודדות שלך /שלו/
שלכם. אני גם לא יודעת מה מצבכם בהווה ומה ההשלכות שיכולות להיות בעתיד עליכם.
אני משערת שהאמירה ‘אין לי כוחות נפש’ מעידה על אדם שחווה כאב ומצוקה והוא חושש להתמודד
שוב עם אתגר זהה.
יחד עם זאת הרצון שלך מובן ואנושי. הוא יכול לפגוש אותך מהמקום האישי, בהשוואה לחברות
ולמשפחה שמסביב, הוא יכול לפגוש אותך גם מהמקום ההורי, מול התמודדות עם הילד וכן גם
מהמקום הזוגי מניעת קונפליקטים ועוד…
כך שאם נסכם, שניכם מתמודדים. גם אם אתם מטפלים וגם אם אתם לא מטפלים.
עוד יותר מכך במידה ואחד מכם ‘יוותר וייכנע’ לרצון השני, המצוקה עלולה להיות רבה.
ולכן אם תתמקדו בשאלה האם לגשת לטפל או האם להימנע מטיפול אחד משניכם ירגיש מצוקה.
אז מה אפשר לעשות אחרת? לפני שאתם מתיישבים לשיחה ולדיון מחודש, תיזכרו בנקודות שציינתי
לעיל, תנסו להיזכר מה הדברים שאתגרו אותך /את בעלך, האם היו רגעים חיוביים (כן, גם במהלך
טיפולי פוריות ניתן לחוות חוויות חיוביות וזה נושא למאמר נפרד).
כשהאווירה רכה, אתם מוזמנים להתחיל לשוחח.
ואז תוכלו לפתוח דיון כאשר השאלה לא תתמקד בניסוח האם … אלא תנסחו את השאלה איך..?
איך אתה תוכל להרגיש בנוח עם…? איך את תוכלי להרגיש עם…?
איך נוכל להתמקד במציאת פתרון שיתאים לשנינו?
כששניכם תרגישו שיש לרצונות שלכם מקום, כך תוכלו לשמוע האחד את השני ולמצוא פתרון יצירתי
שיתאים לשניכם.
במידה ולא תצליחו להגיע לשיח מקדם, אתם מוזמנים להיעזר בגורם מקצועי.
תיזכרי, התקופה הזו מאתגרת גם כך, תבחרו איך ואיפה להשקיע את האנרגיות שלכם, אתם זכאים
לעבור אותה בצורה הכי טובה שאפשר!