ט”ו בשבט נקבע במשנה כראש השנה לאילן.

בעולם נהוג לקרוא לט”ו בשבט חג האילנות, והשאלה נשאלת

מדוע נקבע חג האילנות כאשר עצי השדה ערומים ואפרוריים, לא היה נאה יותר להמתין לאביב, אז העצים במלוא הדרם בכדי לחגוג את חגם?

בקביעת ראש השנה לאילן דווקא בט”ו בשבט מעבירים לנו חז”ל יסוד גדול ומהותי בחיי האדם דווקא על דרך צמיחת עץ השדה.

*התהליך קובע* לא התוצאה.

כאשר האילן לובש חג וענפיו טעונים בעלים ניצנים ופרחים, זו  כבר תוצאה של תהליך ארוך וממושך.

ההופעה המלבלבת בימי ניסן עליה מברכים את ברכת האילנות התחילה כמה חודשים קודם, בט”ו בשבט.

בשקט בשקט תחת מעטה אפור ומשעמם התחוללה התעוררות   בתוך מערכת ההובלה של העץ זו הכינה אותו להיות אילן עושה פרי צומח ומלבלב.

אמרו מעתה *”חג האילנות הינו חג של תהליכי צמיחה וטעינה”*

שגרת החיים היא מבורכת, אך היא טומנת בחובה גם סכנות קיומיות של שעמום וקיבעון המחשבה. לפעמים אנו מרגישים שקצת נהיה לנו משעמם,

לא שאנחנו עצלניים, לא עושים או מייצרים, אדרבה אנחנו בדרך כלל על פול טיים ג’וב. עפים בלי מעצורים ועסוקים ביישום מטלות ומילוי רצונות ובעומס שגרתי מוכר וידוע. ובכל זאת בתוך כל העשייה הזו, אנו מוצאים את עצמנו  יבשושיים קצת לא הכי בשיא היכולות שיש בנו. נראה שמשהו בתוכנו קצת נרדם, התקרר והתרגל, איבד מחום הרגש ונהיה לפושר, תחושה כבדה של רדידות פושרת, לא כאן ולא שם. החיים זורמים, נסחבים וסוחבים שורדים ונשרדים. מתבשלים על אש קטנה, במצב מדיום רייר.

מצב הביניים מרגיש לעיתים כגחלים מעומעמות המבקשות משב רוח שידליק אותן ולא יכבה.

גם תקופת החורף, הקור והאפור   תורמים חלקם ב”התכנסות” שלנו אל עצמנו, אל ד’ אמותינו.

ובאמצע כל זה, ממש באמצע החיים כפי שאנו אומרים. מגיע ט”ו בשבט שהוא בכלל חג של עצים ואילנות ומושיב אותנו לשולחן ה”סדר” עם פירות ושאר “תופעות” גנטיות צבעוניות,

ממש מוטציות מוזרות שעוד מעיזים לקרוא להן פירות יבשים.

לא דיי בכך שאנחנו מעט יבשים ומשתבללים בא החג הזה לייבש אותנו סופית.

*מה קורה כאן?*

בהמשך ליסוד חז”ל המלמדים אותנו על הטיימינג המדהים בהתחדשות העץ, גם אם בחוץ מזג האוויר לא הכי מזמין ומעורר לפעולה.

ניתן ללמוד מט”ו בשבט עוד רעיון מיוחד.

*כח ההתחדשות*

אדם במסלול חייו ושגרת יומו חייו התחדשות כל שהיא.

בני זוג במערכת זוגית חייבים התחדשות מידיי פעם.

כזו שתעורר בתוכם את כוח הפעולה ותחדש את מקורות האנרגיה.

התחדשות היא דרך נחוצה לאדם במהלך חייו.

התחדשות רוחנית אישית ומשפחתית.

בלעדיה, עלול האדם להתייבש לחלוטין תחת שגרה מונטונית ומשעממת.

מפירות ט”ו בשבט ניתן ללמוד על שבחה של ארץ ישראל.

מהפירות היבשים ניתן ללמוד כיצד ניתן לחדש את עצמנו שוב ושוב.

גם אם אנחנו מרגישים לפעמים כמו בננה חומה ועלובה, כמו תפוח נטוש ופפאפיה יתומה,

כמו לימון מר כלענה וקיווי חמוץ לחיך ולנשמה, אגוזים קשים לפיצוח או סתם פירות לא מבוקשים במיוחד.

שולחן סדר ט”ו בשבט מגלה לנו

*אין להתייאש כלל*

הכל אפשרי בכוח הרצון.

יש לנו כוח מיוחד שאותו טבע בנו הבורא לחדש את עצמנו לדעת.

כאשר נראה כי הכל מוסתר רדום ומחכה, מתבשל לאט על אש קטנה.

תזכרו…..

לכל אדם יש תהליך צמיחה משלו, זמן הבשלה וצמיחה המיוחדים ומיועדים רק לו.

כשיגיע זמן פריחתו הוא ירגיש את עצמו בשיא תפארתו.

עד אז עליו להמתין בסבלנות, לתת לעצמו לחוות את הגדילה הפנימית ולחדש את עצמו באופטימיות ובסבלנות כחלק מאותו תהליך ארוך ומרתק בהתפחות האישית שלו.

ט”ו בשבט הוא זמן התחדשותינו

זה הזמן לקרוא בקול אל עצמנו

עורו ישנים מתרדמתכם

הגיע זמן התחדשותכם.

חג ט”ו בשבט מלבלב ומצמיח