בזיכרון הפרטי של כל ישראלי חקוקים רגעים ותמונות ממלחמות ישראל שהפכו חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי.
סמלי הזיכרון הבולטים לאובדן ושכול הינם יום השואה ויום הזיכרון. ימים אלה מעוררים אצל הורים רבים שאלות ותהיות: כיצד משוחחים עם הילדים על שכול, אובדן ומוות? מאיזה גיל כדאי להכניס אותם לעניינים? כיצד מסבירים לילדים מקרה מוות שאינו טבעי?
הספרות העוסקת בתחום מלמדת אותנו כי למעשה אין מונח כזה מוות טבעי או לא טבעי. המוות הוא חלק בלתי נפרד מעולמנו. גם אם מדובר באובדן אדם מבוגר – החיסרון יורגש. משכך, נדבר עם הילדים על המוות כשהדבר רלוונטי עבורם, וכאשר הנסיבות אינן מחייבות – נחסוך זאת מהם .
לילדים בגילאי הגן אין צורך להסביר על הרג חיילים. לעומת זאת, לילדים בגיל בית ספר אשר חשופים למדיה ומבינים את משמעות המלחמה, יש צורך להסביר במושגים המותאמים לגיל.
חשוב לזכור כי ילדים מכירים את מושג המוות כבר מגיל צעיר. כבר בגיל הגן הילדים “הורגים זה את זה” במשחקי דמיון, חווים פטירה של אדם קרוב, או של חיית מחמד. כך שהנרטיב של המוות הינו בלתי נפרד מהמציאות היומיומית. ביום השואה וביום הזיכרון, הילדים נחשפים במסגרות החינוכיות לטקסים ולשיעורים, כך שהמושג קיים ושגור בסדר היום שלהם.
עד גיל שלוש הילדים אינם מבינים את משמעות המוות אך מרגישים בחיסרון האדם שנפטר. מגיל שלוש עד שבע, (תלוי בהתפתחות הילד) קיימת הבנה של מושג המוות וכן תחושת החוסר, אך ישנו קושי להבין את סופיות האובדן. לאחר מכן, מבשילה הבנת הסופיות ובגיל ההתבגרות מושג המוות מקבל את המשמעויות האמיתיות.
המוות מעורר אצל הילדים שאלות לגיטימיות. על ההורים להימנע משקרים, לענות באופן אמיתי אך לא את כל האמת. להתאים את המענה לגיל הילד ולמאפייניו. לדוגמא: ילד שמכיר חייל שנהרג. ההסבר של ההורים צריך להתמקד במה עומד לקרות ופחות בנסיבות המוות. יש להימנע מפירוט יתר של הקשיים ולהדגיש את הכוחות והעוגנים. יש לצפות, כי הילדים יישאלו שאלות שוב ושוב. חשוב לענות להם בסבלנות, עקביות ועדינות.
חשוב לאפשר לילדים להביע את רגשותיהם אך לא לכפות עליהם לדבר. ישנם ילדים המתקשים לשתף וחשוב לתמוך בהם באמצעות מגע, זמן איכות, וחזרה לשגרה. במצבי אובדן, על ההורים לצפות כי הדברים לא יחזרו לקדמותם, אך ניתן לעודד את הילדים לבנות סדר יום המסייע ביציאה הדרגתית מהמשבר.
האובדן והשכול נמצאים סביבנו תמיד. חשוב לדעת כיצד להתמודד איתם וכיצד להסביר אותם לילדים. במקרים שבהם הורים מתקשים לעשות זאת רצוי לפנות לייעוץ והדרכת הורים.

לקבלת ייעוץ ניתן לפנות אל מטיבת”א 2837*

ע”ס מאמרה של כרמית ספיר וייץ