לקיחת החלטות
מדובר על שלושה סוגי התמודדויות עיקריים עם לקיחת החלטות ובחירה: הססנים, ספקנים ופזיזים. וקיים גם המאוזן…
אומנם, קיימים סוגים נוספים.
הקדמה קצרה: מדוע קשה לקבל החלטה?
- קשה עלינו לקבל החלטות, מפני שלכל החלטה יש רווח אך יש גם מחיר. בכל החלטה יש ויתור מסוים.
- וכן, פעמים רבות אנו נדרשים לקבל החלטות בתנאים של אי וודאות, ואנו מנסים לברוח מהמקום הזה, כי לאדם יש רצון לחוש וודאות, לדעת שאינו מפסיד. הגוף זקוק לביטחון, אחרת הוא משדר אותות של מצוקה, וזהו הקושי לקבל החלטה.
- לעיתים, יש נושאים שבהם השכל אומר לי משהו אחד, והבטן אומרת לי את ההפך…או הפוך…גם זה מקשה על החלטה.
- מצבים שונים שמקשים: משקלם של שני דברים זהה. התוצאות חשובות מאד. חוסר ניסיון בהחלטות. החלופות רבות מדי. חשש מלקיחת סיכון.
- סוג אישיות מתלבטת. סוג של דימוי עצמי לא בטוח.
שרטוט פרופיל
1. הססנים: ההתלבטות היא בת בית קבועה במחוזם. הם מעדיפים לא להחליט, ולאפשר לחיים להחליט עבורם. כמתלבטים כרוניים, הם רואים את כל נקודות המבט באופן שווה, את החסרונות והיתרונות שבכל מצב, ואת הטיעונים בעד ונגד. הם נמנעים מקבלת החלטות, ע”י בקשת מידע נוסף. מנתחים ובודקים את כל הצדדים בכל עניין ועניין בניסיון להגיע להחלטה מושלמת. קל להם יותר לזהות מה הם לא רוצים, מאשר את מה שהם כן רוצים. ככל שהחלופות רבות להם יותר – כך הם מתקשים בבחירה. משאירים תמיד את ההחלטה לאחרים.
הסיבות: ישנן כמה סיבות.
דחיינות היא מנגנון התמודדות עם החלטה. דחיינות מתאפיינת בהימנעות מודעת מביצוע פעולה או מטלה. כאשר אנו נרתעים מהמטרה או מהחלטה – אנו מפעילים את מנגנון הדחיינות. הדחיינות מונעת מאתנו התמודדות עם נושאים שונים כמו: פחד מכישלון, פרפקציוניזם והתמודדות עם קבלת החלטות. (לאנשים שסובלים מהפרעות קשב – דחיינות היא דרך חיים)
התנסות לא מוצלחת הגורמת להימנעות מקבלת החלטות בחיים בנושאים שונים ומגוונים. הרובד הסמוי של פחד מכישלון חוזר, גורם להססן למצוא יתרונות בהימנעות שלו. הוא יטען, שעדיף לו להישאר בסביבה נוחה ומוכרת מחשבתית ורגשית, כך גם אינו זקוק להוציא אנרגיות מיותרות. יתרונות אלו הם בעצם החסמים הנפשיים שלו שמונעים ממנו לקבל החלטות, ולהביאו למצב של עמדת חסרונות והפסדים.
חוסר עצמאות וחוסר מיומנות בקבלת החלטות, עד כה כל הזמן אחרים החליטו עבורו.
סוג של אישיות מתלבטת. הדימוי העצמי אינו במיטבו, כך שאין לו ביטחון בקבלת החלטות. הוא חששן, ואינו בנוי לקחת סיכונים.
2. ספקנים: בהחלטות – הם די מהירים, אך אחרי שמחליטים – מיד מתחרטים. חוששים מתוצאות, ומשוכנעים שמוטב היה לו בחרו באלטרנטיבה השנייה. הספקנות מלווה אותם בכל עניין ובכל מצב, וגורמת להם חוסר מנוחת הנפש. בטוחים תמיד שטעו בהחלטתם, ואף משתפים בכך את האחרים. שיתוף מתמיד זה גורם לחוסר נוחות לסובב, לשעמום ולעייפות.
הסיבות:
הספקן הוא טיפוס כפייתי, אשר מחשבות טורדניות ממלאות את כל ישותו. חי בספקות, וברגשות אשם. אדם שסובל מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) נתון בחוויה מתמדת של אי וודאות. אובססיביים “בדקנים” עסוקים באופן כרוני באותן אי וודאויות, ומבטאים חוסר ביטחון בזיכרונם ובידיעותיהם, אף למול עדות חושית ברורה. מדובר בליקוי כללי המתבטא גם בתחום הקוגניטיבי של עיבוד מידע, תהליכי שליפה, זכירה וקבלת החלטות. בטחונו העצמי הירוד גורם לו שלא להאמין לעצמו, לא לבטוח בהחלטותיו. החששות מתוצאת החלטתו גורמת לו תמיד לשנות את דעתו, ללא הפוגה.
3. פזיזים: פועלים מתוך רגשות, מקבלים החלטות מתוך מקום סובייקטיבי ומסוגלים להתעלם או להפחית מחשיבותם של נתונים אובייקטיבים. נוטים לבסס את ההחלטות שלהם על אינטואיציה אישית ואינסטינקטים פנימיים. נצמדים ל”אמת הפנימית” שלהם ולמה שלבם אומר להם. הם משדרים אסרטיביות ואופטימיות, אך עלולים להיות שטחיים וחסרי התבוננות.
הסיבות:
הטיפוס האימפולסיבי פועל מתוך פזיזות, ואינו שם לב לתוצאות מעשיו. הדחפים שולטים על מעשיו, הרגש גובר על שיקול הדעת. הוא אינו מודע לתוצאות החלטותיו, ולהשלכות האפשריות. לעיתים יובילו החלטותיו להשלכות שליליות , אך לאו דווקא. לעיתים האימפולסיביות מובילה לניצול הזדמנויות שלא ישובו.
פזיזות עלולה להתהוות כתוצאה מעייפות החלטות. (תגלית ששייכת למודל בשם “התרוקנות האגו” – מונח שטבע הפסיכולוג החברתי באומייסטר) אינה דומה החלטה שנתנה בבוקר, להחלטה שנתנה בשעות הערב לאחר שעות של החלטות, כאשר נעשים קיצורי דרך בפזיזות, מתוך אימפולסיביות.
ואחרון חביב – המאוזן! או האידיאלי.
מוכן לקבל על עצמו אחריות, למרות שהוא חושש מכישלונות. הוא מקבל החלטות לאחר שקבע מהם השיקולים החשובים לו, ואחרי שדירג אותם לפי סדר החשיבות, אסף מידע על האפשרויות השונות העומדות בפניו ושקל את טיב האפשרויות , לפי השיקולים שקבע לעצמו. הוא מביא בחשבון את העדפותיו הרגשיות ואת דעותיהם של אנשים אחרים, אך הוא בוחן אותם לאור השיקולים החשובים לו. הוא מתחשב בתנאי המציאות ובוחר את החלופה האפשרית, ואינו מבקש למצוא את האפשרות המושלמת.
