שלומית שלום,
 אני מניחה שעברתם שבוע מטלטל. לא נעים לשום הורה כשמזמינים אותו לבית הספר לשיחה כמו זו שחוויתם.  אנחנו משקיעים המון בילדים שלנו מגיל אפס . אין אדם שאיכפת לילד שלנו יותר מאיתנו ההורים.

 אין אדם ששמח בהצלחותיו של ילד יותר מהוריו ואין אדם שכואב את כשלונותיו של ילד יותר מהוריו. 

מתוך התיאור שלך אני מבינה שהבת שלך מאתגרת את בית הספר עם כמה התנהגויות. אך גם מתוך התיאור השלילי לכאורה ניתן לשים לב לכמה נקודות אור.

הבת שלך חברותית , היא התברכה בהבנה חברתית , ולכן חברותיה לכיתה מעריכות אותה וחפצות בקרבתה. לרוב, תלמידה מקובלת היא לא רק ילדה עם קסם אישי אלא גם יודעת לתת תחושה נעימה לסובבים אותה. הרי אם בנות כיתתה כל כך אוהבים אותה רוב הסיכויים שהיא מתנהלת בחברה בצורה חיובית ולכן זוכה לאהדה. 

נשמע שלבת שלך יש כוחות אדירים , היא מאמינה בעצמה וביכולות שלה וזו בוודאי דבר טוב. לכל תכונה יש שני צדדים , חלק חיובי וחלק שלילי . גם ליכולת “לשים פס על כולם ” יש צד חיובי . מי ששם פס , לא ממהר להיגרר אחרי רוחות חולפות, ופחות מושפע מלחצים חברתיים , הוא שיקול ומקבל החלטות מתוך עצמאות מחשבתית. תכונה זו תשמש את הבת שלכם רבות בחיים.

שימוש בדחייה ככלי חינוכי:

בני אדם ככלל אוהבים להרגיש רצויים , טובים ומעורכים. כשדוחים ילד וכל שכן מתבגר , עצם הדחייה פוגעת בדימוי העצמי שלו ומעבר לכך ביכולת ההשפעה של ההורה על בנו או בתו. ריחוק גורם לתחושת מרירות וגורם לנער לבעוט בערכים של ההורה. יחס חם ומקרב מגביר את יכולת ההשפעה של ההורה או המורה ולא ההפך. אם הבת שלכם תרגיש לא רצויה בבית הספר רוב הסיכויים שהיא לא תבדוק את עצמה אלא תכעס על המערכת ותמרוד עוד יותר חזק בכל הסמכויות. 

דברו ביניכם ונסו לחשוב על דרכים להגביר את תחושת השייכות של הבת למסגרת. נתינת תפקידים , תמיכה חברתית וקשר לצוות מגבירים את תחושת השייכות. ילדה שמרגישה שייכת גם מקפידה על כללי המסגרת מתוך כבוד ורצון טוב.

בהצלחה!