ותקבלו מענה ע”י אנשי המקצוע שלנו.
המוקד זמין עבורכם 24 שעות ביממה (למעט שבתות וחגי ישראל)
הפרעה מסוג חרדה היא ההפרעה הנפוצה ביותר הפוגעת במבוגרים ובילדים. מחקרים מראים כי בממוצע 1 מכל 5 מבוגרים יסבול בשלב כלשהו מתסמיני חרדה שדורשים טיפול.
כדי להבין מהי חרדה יש להבחין קודם כל בינה לבין פחד.
פחד הוא מנגנון טבעי, שנועד להגן עלינו מסכנות. במצב בו אנו מזהים סכנה (רכב דוהר לעברנו, חיה מסוכנת וכדומה) הגוף מפעיל מיד מספר מנגנונים שמאפשרים ריכוז מוחלט בסכנה והימנעות מהיפגעות ממנה. זהו, כאמור, מצב טבעי ונורמלי.
חרדה דומה לפחד, אלא שבשונה ממנו, היא מגיעה כשאין סיבה אמיתית לפחד. כפי שנפרט בהמשך, חרדה יכולה להיות קבועה ומתמשכת או קצרה וחולפת, אך בכל מקרה חרדה היא תגובה מוגזמת למצב שאין בו סכנה. החרדה גורמת למנגנון נפשי, קוגניטיבי וגופני דומה לפחד, ובכך היא לא מאפשרת התנהגות נורמלית ופוגעת בתפקוד.
את הסוגים השונים של חרדה אפשר לחלק לשלוש קבוצות לפי אורך החרדה: קצרה ומיידית, מתמשכת אך ספציפית, וכללית.
חרדה קצרה ומיידית מכונה התקף חרדה. במצב כזה, תוך דקות ספורות יגיע ההתקף לשיאו, וילווה בתסמינים חריפים (ראה להלן מהם תסמיני חרדה). התקף חרדה (‘פאניקה’) יכול להגיע בהקשר צפוי, כלומר כשמובן מהי הסיבה שעוררה את החרדה, או בהקשר לא צפוי וללא סיבה נראית לעין. עם זאת, התהליך הטיפולי יחתור להבין מה עורר את החרדה גם במצבים שנראים ללא סיבה.
חרדה מתמשכת ספציפית מכונה גם פוביה. ישנם פוביות רבות, כגון פוביה ממים, מנחשים, ממעליות, מטיסות, ממבחנים, חרדת נטישה ועוד. לעתים יש מצב של פוביה מוכללת, כגון פוביה מכלבים שהופכת לפוביה מפני בעלי חיים בכלל. בכל פוביה החרדה תתפתח כשיגיע המצב שמעורר אותה, והיא תתבטא בתגובה לא פורפורציונלית למצב. לעתים מתפתחת ‘אגורפוביה’, שהיא בעצם חרדה מפני חרדה. במצב כזה, אדם שחווה התקף או התקפי חרדה יימנע מהתנהגויות שעשויות לעורר אצלו שוב את החרדה, כגון הימנעות מהגעה לאותו מקום או לאותו מצב, ולעתים אף סירוב לצאת מהבית.
חרדה כללית (‘מוכללת’ בשפה המקצועית, ובאנגלית GAD – Generalized Anxiety Disorder) היא מצב בו האדם מרגיש פחד כללי שמלווה אותו. חרדה כזו תתבטא בבדיקות חוזרות ונשנות ש’הכל בסדר’, לדוגמה בשיחות טלפון בתדירות גבוהה לבני משפחה. פעמים רבות החרדה המוכללת תגרום לאדם לקבוע את סדר יומו לפיה, ולעתים תלווה בכאבי ראש, צוואר, גב או כאבים אחרים. בדרך כלל החשש יהיה בנושאים כלכליים, בריאותיים, תעסוקתיים או משפחתיים.
ככלל, תסמיני חרדה דומים למצב בו אנו נתקלים בסכנה גדולה ומיידית. עם זאת, חלק מהתסמינים נובעים לא מהתגובה החרדתית עצמה אלא מהתמשכותה וההתמודדות עמה.
התסמינים מתחלקים לארבעה סוגים: גופני, רגשי, קוגניטיבי והתנהגותי.
תסמינים גופניים כוללים הזעה מוגברת, סומק, נשימות קצרות ושטוחות ודופק מהיר, לחץ בחזה ותחושת מחנק, סחרחורת, כאבי בטן, בחילות, בעיות עיכול (שלשול או עצירות), וגלי קור או גלי חום. במקרים קיצוניים ייתכן עילפון.
התסמינים הרגשיים כוללים תחושת פחד ואימה, בלבול וחוסר ריכוז, חוסר אונים, אדישות, תחושת ‘ניתוק מעצמי’, והרגשה כללית רעה.
התסמינים הקוגניטיביים (‘מחשבתיים’) כוללים פחד ממחלות, התקפי-לב ומוות, חשש ש’אני משתגע’, תחושת ‘הצפה מחשבתית’, ונטיה למחשבות על אסונות, פרשנות קיצונית לסכנות, ותחושת בדידות.
התסמינים ההתנהגותיים כוללים הימנעות ממפגשים חברתיים, הימנעות מהגעה למקומות או לסיטואציות שמעוררות את החרדה, ולעתים הסתגרות בבית ופחד לצאת.
מחקרים מראים כי ישנה נטיה גנטית שעשויה לעודד חרדה. כמו כן, ישנם תכונות אופי שעשויות להביא לסיכון מוגבר, ביניהן פרפקציוניזם, צורך בשליטה מוחלטת, וראיית מציאות קיצונית (‘שחור ולבן’).
פעמים רבות חרדה מתפתחת לאחר אירועים כמו כשלונות חוזרים ונשנים, או היחשפות לפגיעות גופניות ולהתעללות.
חרדה מסוג פוסט-טראומה מגיעה לאחר היחשפות חריפה לסכנה גדולה ומיידית, כמו תאונת דרכים, פיגוע או מלחמה. במקרים אלו חשוב מאוד לטפל בסמוך ככל האפשר למועד הטראומה.
צריכת אלכוהול ותרופות מסויימות עשויה להגביר את הסיכון ללקות בחרדה.
גורמי סיכון נוספים הם דילוג על ארוחות, חוסר שינה, מצב כלכלי קשה, מצבי לחץ וקונפליקטיים חברתיים או משפחתיים.
הטיפול מתחלק לשלוש קטגוריות עיקריות: תרופתי, קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ודינאמי. אצל ילדים הטיפול עשוי לכלול הדרכת הורים.
הטיפול התרופתי הוא המיידי ביותר, ויכול להפסיק את המצב החרדתי בתוך שעות בחלק מהתרופות, או תוך מספר ימים בתרופות אחרות. כמובן טיפול תרופתי אינו מרפא את החרדה אלא מונע אותה בזמן השפעת התרופה, ולכן בדרך כלל הוא מומלץ רק במצבי חרדה חריפים, ובמקביל לטיפול נפשי שיחתור לטפל בבעיה בצורה יסודית יותר.
טיפול קוגינטיבי-התנהגותי (CBT) הוא ארוך יותר מתרופתי, ויכול להשפיע בחלק מהמקרים בתוך מספר שבועות ובמקרים אחרים בזמן ארוך יותר. הטיפול מניח שהחרדה באה בעקבות ‘דפוסי חשיבה לא יעילים’, כדוגמת פרשנות שגויה של כאב גופני כהתקף לב. הטיפול יכול לכלול הסבר על החרדה עצמה בכדי לאפשר לאדם המתמודד להבין טוב יותר מה קורה לו, פיתוח דפוסי חשיבה חדשים ויעילים יותר (‘הבניה קוגניטיבית’), בנית דרכים וכלים להרגעה עצמית ולהתמודדות במצבי חרדה כגון תרגילים גופניים ותרגילי נשימה, וכן חשיפה הדרגתית לדבר שמעורר את החרדה, הן באמצעות דימיון מודרך והן באופן פיזי.
חשוב לדעת שטיפול כזה חותר לשנות הרגלי התנהגות וחשיבה שלעתים מושרשים עמוק, ולכן מדובר בדרך שעשויה להיות ארוכה, ובכל מקרה דורשת סבלנות, התמדה ונכונות למשברים.
טיפול דינמי הוא הארוך והמעמיק ביותר. הוא יוצא מנקודת הנחה שהחרדה אינה עומדת לכשעצמה, אלא היא תוצאה של קונפליקטים נפשיים לא פתורים. טיפול דינמי ינסה להגיע אל הסיבות העמוקות לחוסר האיזון הנפשי שמתבטא בחרדה, ולטפל בהם. מדובר בתהליך ארוך יותר, שמטרתו לא רק להתמודד עם החרדה אלא לטפל בגורמים העמוקים והלא פתורים שגורמים לה. לדוגמה, טיפול דינמי בהפרעת חרדה חברתית יחתור לא רק לתת כלים להתגבר על הפחד ולהצליח לתפקד, אלא להבין מנין היא נובעת. לדוגמה, ייתכן שחוויה נפשית או חוויות ילדות גורמות לחוסר ביטחון אישי, שמתבטא בחרדה החברתית. הטיפול הדינמי בקש לעבד מחדש את החוויות, וכך להביא לאיזון ולהשבת הביטחון העצמי, והחרדה החברתית תיעלם מאליה.
