לוגו מטיבת"א

שאלות ותשובות

מטיבתא - מרכז טיפול יעוץ במשפחה תורני

פורום רבנים
פורום רבנים
פורום מומחים
פורום מומחים

מקור מצוות מעשר כספים

לפני שנדון בעניין הספציפי של יעוץ נישואין, נקדים את המקור לחיוב הפרשת מעשר כספים, הנה בתוספות תענית (ט.) כתבו, עשר תעשר את כל תבואת זרעך, איתא בספרי, אין לי אלא תבואה, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך. כלומר, שיכול היה לומר את תבואת זרעך, וכתב כל לרבות רבית (מן העכו”ם) ופרקמטיא ושאר רווחים.

וזו לשון מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סי’ רמ”ט סעיף א’): ושיעור נתינת צדקה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו למצוה מן המובחר, “ואחד מעשרה היא מדה בינונית”, פחות מכאן עין רעה. וחומש זה שאמרנו שנה ראשונה מן הקרן, מכאן ואילך חומש ממה שמרויח בכל שנה. (והוא מהרמב”ם פרק ז’ מהלכות מתנות עניים הלכה ה’). ובפשטות נראה שמעיקר הדין יש חיוב להפריש עשירית מהכספים שמרוויח.

אלא שהבית חדש (ביורה דעה סוף סימן של”א) כתב, שמעשר כספים אינו לא מן התורה ולא מדרבנן. ואף שלכא’ משמע מדברי מרן השו”ע והרמב”ם שיש חיוב בדבר כבר כתב בשו”ת בשבות יעקב חלק ב’ (סימן פ”ה), שהואיל ודברי הספרי לא הובאו בש”ס שלנו. וכן משמעות גדולי הפוסקים הראשונים שהשמיטו דין מעשר כספים לעניים בזמן הזה, משמע שאין שום חיוב מדינא אפילו מדרבנן לתת מעשר כספים, וגם הרמב”ם והשלחן ערוך שהזכירו לתת מעשר במדה בינונית, סיימו שעל כל פנים לא ימנע אדם מלתת שלישית השקל לשנה, משמע שאין המעשר חובה מן הדין. והרי אף מעשר עני בתבואה ובפירות אינו נוהג אלא בשנה שלישית וששית, ומעשר כספים יהיה חמור יותר, שיהיה צריך לתת ממה שחננו ה’ באופן תמידי. והרי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אלא ודאי שאין זה חיוב אפילו מדרבנן, ולכן לא נהגו בזה בכל המקומות עכת”ד.

וקדמו להב”ח בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג דפוס פראג (סי’ ע”ד) שכתב, מעות מעשר, מאחר שהחזיקו לתת אותם לעניים, אין לשנותם למצוה אחרת, שאע”פ שאין מעשר כספים מן התורה “אלא מנהג”, הא קי”ל (נדרים ט”ו ע”א) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם, משום שנאמר לא יחל דברו, והיינו בל יחל מדרבנן עכת”ד. ומשמע שאין חיוב כלל בדבר אלא מנהג. וכן העיר בשו”ת תשובה מאהבה חלק א’ (סי’ פ”ז). וכן העלה בספר משנת חכמים (הלכות יסודי התורה דף י”ז ע”א), שאין למעשר כספים עיקר לא מן התורה ולא מדברי סופרים, אבל אם נהג הרי זה מנהג של מצוה שאין לבטלו כלל אלא לצורך גדול ע”ש. ועיין בשו”ת חות יאיר (סי’ רכ”ד) בתשובה להגאון רבי דוד אופנהיים הנ”ל, שכתב, שדעתו נוטה לדברי הב”ח, שהרי לא נזכר בתלמוד שום דבר מענין מעשר כספים. ובשו”ת ישמח לבב (חלק יורה דעה סימן ל”א) כתב שהמנהג פשוט כדברי הב”ח, שהרי לא נהגו להפריש מעשר כספים זולת השרידים אשר ה’ קורא, אחד מעיר ושנים ממשפחה, וגם אלה לא נהגו בו כדין מעשר עני שהובא בטור, אלא ודאי שהעיקר כדברי הב”ח. ואם הלכה רופפת בידיך פוק חזי מאי עמא דבר ע”ש.

אמנם לא נכחד דהרבה מהאחרונים נקטו בתר כל איפכא מהב”ח שחיוב מעשר כספים הינו חיוב גמור וכמו שתמה על הב”ח חתנו בעל הטורי זהב (שם ס”ק ל”ב), שהרי בשלחן ערוך חיו”ד (סימן רמ”ט) מבואר, שהוא חיוב גמור. וכן תמה על הב”ח בשו”ת שער אפרים (סימן פ”ד) מהספרי הנ”ל, שמתבאר שיש על כל פנים אסמכתא מהמקרא למעשר כספים. וכן השיג על הב”ח בזה הגאון רבי דוד אופנהיים בשו”ת נשאל דוד (חלק יורה דעה סימן כ”ג), שנעלם ממנו מה שכתבו התוספות (תענית ט’ ע”א) מהספרי הנ”ל, ואפילו אם נאמר שדברי הספרי אסמכתא בעלמא היא, ואין דין מעשר כספים אלא מדרבנן, עדיין קשה על הב”ח, שכתב שאינו אפילו מדרבנן. וכדברי הספרי מפורש גם במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני (פרשת ראה) עכת”ד. וכן כתב להשיב על הב”ח מרן החיד”א בברכי יוסף יורה דעה (סימן רמ”ט סק”ג) ממה שכתבו התוספות (תענית ט’ ע”א) ועוד ראשונים, וכתב לפקפק על מה שהליצו החות יאיר והשבות יעקב על הב”ח בזה, והבאר יעקב יורה דעה (סימן של”א) כתב גם כן להשיג על הב”ח, שעל כל פנים יש מצוה וחיוב במעשר כספים מדרבנן ע”ש. וכן כתב החתם סופר (חלק יורה דעה סימן רל”ב) בשם המהרי”ל. וע’ בזה בכל זה במ”ש מרן פאר הדור הגרע”י בשו”ת יחוה דעת ח”א (סי’ פז וח”ג סי’ עו).

לפ”ז יוצא שבגדר חיוב מעשר כספים נחלקו גדולי עולם אם הוא מתורת מנהג או מצדן הדין עכ”פ אם לא מהתורה מדרבנן, והנפק”מ בזה מי שלא נהג כה לתת מעשר כספים ובא לשאול אם יש חיוב בדבר, ומרן הגרע”י זצ”ל נקט שאין חיוב בדבר כלל והוא מנהג טוב ולכן נקט שניתן לנכות את ההוצאות ההכרחיות בפרט לבני תורה ומי שאינו אמיד, אך כפי שראיתי בדברי רבותינו האחרונים האשכנזים שהרבה נקטו שמעיקר הדין יש חיוב בדבר וכן כתב מרן הראש”ל הגר”י בילקוט יוסף ר”ה ע’ קל שכן דעת הרמ”א.

אך כל זה דוקא במי שלא נהג עד כה להפריש מעשר כספים אבל מי שנהג כבר לתת מעשר כספים נעשה עליו כחיוב מדין נדר לדברי הכל וכמ”ש המהר”ם מרוטנבורג בתשובה (סימן ע”ד), וזו לשונו: ואף על פי שאין מעות מעשר חובה מן התורה אלא מנהג, מכל מקום הא קיימא לן דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם, משום בל יחל דרבנן ע”ש. ועיין בשאלת יעב”ץ חלק א’ (סימן ו’) בד”ה אלא, שכתב, שאם נהג לתת מעשר כספים אפילו פעם אחת, נעשה עליו כנדר, ואינו יכול להפקיעו. וחובה עליו להפריש מעשר מהריוח שלו מכאן ולהבא. וכמו ששנינו בשקלים (פרק א’ משנה ג’) כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק ע”ש. אולם נראה שזהו כשהיה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג כן ג’ פעמים,. אלא אם כן אמר בפירוש בתחילת מנהגו שהוא נוהג כן בלי נדר.

ולפ”ז מי שכבר נהג לתת מעשר כספים חייב לכל הדעות להמשיך ולתת מתורת נדר, ולכן אינו יכול להשתמש בכספי מעשר למימון מצוות אחרות שחייב בהם מצד הדין, שמאחר שהנוהג להפריש מעשר כספים נעשה הדבר עליו בגדר חובה, אינו רשאי לתת ממעשר זה לחובת מצוות שחייב בהם כמו למשל מתנות לאביונים של יום פורים, שהרי אמרו בחגיגה (ח ע”א) כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וכן פסק בשו”ת מהרי”ל (סי’ נ”ו) ע”ש. והוא הדין למעות שנותנים זכר למחצית השקל, שאין לתת אותם ממעות מעשר. וכן כתב השל”ה (במסכת מגילה עמוד הצדקה דף ר”ס ע”א) בזו הלשון: כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, וכמבואר בחגיגה (ה’ ע”א). וכן נראה לי לענין פורים שנוהגים לתת זכר למחצית השקל, וכל שכן שההוצאה על משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יוציא ממעות מעשר אלא מן המעות שלו ע”כ. וכן כתבו הכנסת הגדולה והמגן אברהם (בסי’ תרצ”ד), לענין מתנות לאביונים. אלא א”כ אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר, והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למצוות שחייב בהם מעיקר הדין כמו מתנות לאביונים, וכן לתרומת זכר למחצית השקל.

נמצינו למדים עד כה כמה חילוקי דינים:

א. שמי שלא נהג לתת מעשר כספים עד כה אם חייב לתת לדעת הרבה מהאחרונים אינו חייב מצד הדין אלא מתורת מנהג וכל זה שיש לו. ומאידך יש שנקטו שכן חייב לתת עכ”פ מצד המנהג.

ב. אם כבר נהג לתת מעשר כספים לכל הדעות חייב להמשיך במנהג מדין נדר.

ג. מי שכבר נהג בהפרשת מעשר כספים אינו יכול להפריש ממעות אלו למימון מצוות שחייב בהם, אלא א”כ אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר, והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למצוות שחייב בהם מעיקר הדין.

מימון ייעוץ נישואין ושלו”ב מכספי מעשר

וכעת נבוא לדון בנדון שאלתנו במימון ייעוץ לשום בית מכספי מעשר, והנה ללא כל ספק שמעלת השכנת שלום בין לאשתו היא מאחת המצוות החשובות וכאמור במשנה פאה (פ”א מ”א) ואנחנו אומרים אותה כל בוקר בתפילה, אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא “והשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו”, ומצינו שבכדי לעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקב”ה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים (גמ’ סוכה נג) ושכר מצותו שאוכל מפירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וזוכה להיות שמור על ידי הקב”ה.

ולפי זה שיש מצוה גדולה בהשכנת שלום בית פשוט הוא שאדם זר יכול לשלם מכספי מעשר שלו לזוג שנזקקים לייעוץ שלום בית, דלא גרע מכל עני שנזקק לקנות אתרוג שניתן לממן לו את קניית האתרוג מכספי מעשר כין שהנותן אינו חייב במצווה זו. וכן ראיתי שכן כתב בספר אורח צדקה (פיינהדלר ע’ קעט) שרשאי להשתמש בכספי מעשר להוצאות שנגרמו כתוצאה ממאמץ להשכין שלום בית. ושם הביא בהערה (קמד) שכן נקט הגר”א נבנצאל. וה”ה ניתן לממן זאת מכספי צדקה, דלא גרע מכל צדקה אחרת.

אלא שאם הבעל ו/או האשה שאינם מסתדרים ביניהם והם רוצים לממן את הייעוץ מכספי מעשר שלהם לכא’ כיון שהם מחוייבים בדבר להשכין שלו”ב ביניהם וזה הפתרון כעת לשלו”ב ללכת לייעוץ, וממילא אינן יכולים לממן זאת מכספי מעשר ככל שכבר נהגו לתת מעשר כספים וכמו שכתבנו לעיל שלא ניתן לממן מכספי מעשר מתנות לאביונים, ואמנם אם יש לבעל כסף חוץ מכספי מעשר לכא’ פשוט הוא שחייב לעשות זאת דלא גרע מאכילה ושתייה שחייב לדאוג לאשתו ולבני ביתו וכדאיתא בגמ’ מסכת חולין (פד.) דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט – לעולם יאכל אדם וישתה – פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה – במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו – יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. ובגמ’ יבמות (סב:) ת”ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. וכן הוא במסכת דרך ארץ (פרק המינין הלכה טז).

וכתב הרמב”ם (הלכות אישות פ”טו הלכה יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, “ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון”, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז. ע”כ. ומוכח ככל ויש לבעל כסף הוא חייב להוציא לטובתה של האשה וכ”ש לצורך שלום בית שזה טובתה של האשה ושלו.

אלא שכל זה שיש לבעל כסף אבל במקום שאין לו ויש לו רק מעשר כספים לכא’ הוא פטור מלממן זאת אלא שעדיין היד נטויה לומר שכיון שאינם מחוייבים ע”פ הדין דוקא ללכת לייעוץ ורק עושים זאת לרווחה דמילתא שיש לכך יותר סיכויים להצליח כן ניתן לממן זאת מכספי מעשר, וכמו מי שרוצה לתת מתנות לאביונים סכום יותר גדול ממה שחייב לתת על פי ההלכה שניתן לתת מכספי מעשר, וכמ”ש בשו”ת יחוה דעת חלק א (סימן פז) בשם השל”ה, שאם רצה להוסיף על חובתו, ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להפריש מעות זכר למחצית השקל בתוספת מרובה, רשאי לתת התוספת ממעות מעשר.

אך האמת היא לענ”ד עדיפא מיניה קאמינא שבהיות ומצד הדין אם יש לבעל כסף חייב להרבות שלום בביתו וכמו שכתב הרמב”ם הנ”ל שכך ציוו חכמים “שאם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון”, א”כ החיוב לממן את הייעוץ הוא מצד הדין כמו חיוב מימון שאר מצוות וכמו למשל רכישת ארבעת המינים שאדם חייב בהם לפני חיוב הפרשת מעשר כספים, וכמו שכתב בספר אהבת צדקה (פ”ד ע’ קנא) בשם ספר דרך פקודיך (לבעל הבני יששכר) שניתן לפרוע ממעות מעשר כספים לפרוע מהן חובות שמחויבין מכבר כי פריעת בעל חוב מצוה, וכן לפרוע נדרים ונדבות, ודבריו תמוהים מאוד דהרי הלכה פסוקה היא שאין אדם פורע חובו מכסף מעשר, ושמא יש לדחוק שאין כוונתו שבתשלום חובות הוא מקיים מצות מעשר אלא שכתב שתשלום חובותיו קודם למעשר כספים, ולכן אם יש לו כסף שיספיק או לתשלום חובות או למעשר קודם עליו לשלם את חובותיו ואת נדריו ונדבותיו ורק אח”כ לתת מעשר כספים. עכ”ל.

וה”ה שהאשה חייבת לעשות ככל שיכולה שישכון בביתה וכמו שכתב הרמב”ם שם בהמשך (הלכה כ), וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח. ע”כ. ומבואר כמה חיוב יש על האשה לדאוג לכב’ בעלה ולכן גם עליה להיות יוזמת או שותפה להשגת שלום הבית.

אתה הראת לדעת שחיוב מעשר כספים נאמר זה אך ורק לאחר שאדם כבר קיים חובותיו במימון שאר מצוות שחייב בהם אבל אם עדיין לא קיים את חובותיו מצד הדין לא חל עליו חיוב מעשר כספים, ולפ”ז בנידון שאלתנו ממה נפשך בני הזוג או אחד מהם יכולים לממן את ייעוץ הנישואין מכספי מעשר או דלא גרע מכל צדקה אחרת או שמימון זה קודם לחיוב מעשר כספים.

סיכום תמצית ההלכות העולות במימון ייעוץ נישואין של עמותת מטיבת”א מכספי מעשר כספים.

  • אדם זר או קרוב משפחה שנדבה רוחו לממן ייעוץ נישואין לבני זוג שנמצאים בקשיי שלום בית, לא רק יכול עשות כן אלא מצוה הוא עושה בכך.
  • מצד הדין ככל ויש לבעל אמצעים כספיים לממן את הייעוץ חייב לעשות זאת על פי הדין וכפי שפסק הרמב”ם שצוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, “ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון”.
  • וכן האשה ככל ויש לה אמצעים כספיים לממן ייעוץ להשגת שלום הבית חייבת לעשות זאת רק כמובן לאחר שאלת רב אם הכסף הוא שלה ואינם שייכים לבעלה.
  • בני הזוג או אחד, מהם שרוצה לממן את ייעוץ הנישואין מכספי מעשר שלהם, חייבים לעשות כן וממה נפשך הם עושים טוב, אם הם מחויבים לקחת ייעוץ למען שלום ביתם, ממילא מימון זה חובה עליהם ולא גרע מכל שאר מימון מצוות שהם חייבים שהם קודמים למתן מעשר כספים, ואם אינם חייבים במימן ייעוץ נישואין (שיש להם אפשרויות אחרות להגיע לשלו”ב) עכ”פ יכולים לממן את הייעוץ לשלום בית מכספי מעשר וכדין כל מצווה אחרת שאינם חייבים בה שיכולים לממן מכספי מעשר.
  • כ”ש בנדון שאלתנו שהכסף עובר לארגון “מטיבת”א” שהינו ארגון ללא מטרות רווח אלא להרבות שלום בעולם, ע”י מימון יועצי נישואין, שניתן לממן את הייעוץ דרכם מכספי מעשר.

ולסיום נסיים במה שראיתי שהביאו בספרים בשם הגאון הצדיק ר’ אריה לוין בבני זוג שהיו רבים ביניהם שבאו לר’ אריה כדי שישכין שלום ביניהם, לאחר שעלה הדבר בידו, שיגר לו הבעל לר’ אריה תרומה לישיבה, החזיר הרב ר’ אריה לבעל את התרומה בצרוף מכתב, בו כתב במקום שתעלה צדקה לישיבה מוטב שתקנה לאשתך בכסף זה בגדים ותכשיטים ותפייס דעתה.

התמכרות למידע וחדשות, בימים קשים אלו, היא מובנת וטבעית.

יש לנו אשליה של שליטה, כשאנחנו צורכים את החדשות, למרות שהאמת היא בדיוק להפך, צריכת המידע, לא נותן לנו שליטה, אלא חוסר שליטה, אנחנו פחות שולטים בפעילות השגרתית שלנו.

אדם שרוצה להיות בשליטה אמיתית, חשוב שיבצע פעולות, בין תפילות, בין מעשי חסד, בין תמיכה נפשית במשפחתו וסביבתו וכד’, פעולות אלו ימלאו מילוי אמיתי את הצורך לחוש בשליטה.

בנוסף, אנשים חוששים שיהיה מידע קריטי וחשוב, שהם יפספסו אותו, כדי להתמודד עם זה, צריכת מידע חדשותי מספר פעמים ביום, עונה על הצורך הזה. בנוסף, אם באמת יהיה מידע חשוב, יהיה כבר מי שיעדכן אותנו.

בנוסף, מי שרוצה באמת לקבל מידע, ברגע שהוא שומע את שטף הדיבורים והמלל הרב, הוא מאבד את המידע ונגרם לו בלבול, אך אם אדם צורך מידע חדשותי רק מספר פעמים ביום, ממקורות מהימנים ומרוכזים, הוא יותר מודע למציאות.

אדם שרוצה להיגמל מצריכת חדשות בכלל, יכול לנסות לא לשמוע חדשות במשך יום יומיים, [אפשר להתחיל גם עם מספר מבזקי חדשות, או מספר שעות וכד’], בהתחלה זה אמנם יהיה מאוד לא קל, אך לאחר היישום של רעיון זה, פתאום אדם לא יבין מדוע הוא היה לפני כן בהתמכרות, [זה נכון לעוד סוגי התמכרויות].

כמובן, שאם מדובר במחלה של התמכרות ממש, ולא רק בשימוש [אחד ההבדלים בין התמכרות לבין שימוש, זה ביטול ערכים, למשל אדם שומר שבת, שיחלל שבת בגלל ההתמכרות וכד’], זה דורש מכון גמילה מקצועי.

בהצלחה גדולה, ובשורות משמחות לעם ישראל, אמן.

תשובה: מאת היועץ נועם אליעזר רוזנפלד, מנהל בקבוצת מטיבת”א בקהילה

חשוב לדעת שהיום הילדים שומעים ורואים מה קורה [עם כל העיתונות והמסכים למיניהם], ולכן כדאי לתווך להם את המציאות בצורה הטובה ביותר, ולא שהם יסתמכו על מקורות מידע אחרים, שאולי לא מתאימים לילדים.

תלוי בגיל הילדים, ותלוי אם הילדים גרים בדרום וחווים ממש את הלחימה, או שגרים במקומות אחרים בארץ, ויותר ניזונים משמועות ולא מחוויה מציאותית בשטח.

בגדול, אפשר לומר לילדים, שלא משנה מה, אבא ואמא תמיד איתם, ותמיד שומרים עליהם, וחשוב גם לחבק אותם ולהיות לצידם ולתת להם את התחושה שהם שמורים ומוגנים, ואתם שם תמיד לצידם.

אפשר לומר לילדים, שיש אנשים שגרים רחוק, שהם לא אנשים טובים, והם רוצים לעשות דברים לא טובים, והם גם הצליחו לעשות כמה דברים לא נעימים, אך בסופו של דבר באים האנשים הטובים ותופסים אותם, ולא נותנים להם לעשות דברים לא טובים, וגם אם הם ימשיכו לנסות, ואולי גם קצת יצליחו, אך בסוף הצדיקים מנצחים אותם.

אפשר גם להזכיר להם את חנוכה ופורים וכדו’ שהאנשים הלא טובים רצו לעשות לנו דברים לא טובים, וגם הצליחו קצת, אך בסוף הצדיקים ניצחו אותם.

לגבי איך להיזהר, אפשר לומר לילדים שכמו שיש כללי זהירות ממכוניות בכביש, ומאש, ומסכין וכד’ [ולהזכיר להם בקצרה אותם], כך גם עכשיו כדי שנשמור על עצמינו יותר טוב, יש כללי זהירות. אפשר לעשות את התרגולים במעין משחק כזה, מי הולך הכי מהר לממ”ד וכו’, וכמובן בממ”ד עצמו שיהיו משחקים וספרים ומוזיקה נעימה, להפוך את השהות שם לחוויה נעימה של משחקיה.

שה’ יאמר לצרותינו די, ויתן כוחות לכולם, ובפרט לתושבי הדרום, ובפרט למשפחות הנרצחים, הפצועים, הנעדרים והשבויים, ולכוחות הביטחון, אמן ואמן

תודה על שאלתך. במהלך חייך עמדת במגוון אתגרים. בגיל הצעיר עמדת באתגר הלימודי לאחר מכן עמדת באתגר של הקמת משפחה ועמידה בלחץ במקום עבודתך. אתה מתאר מצב שמרוב עשייה ברוכה ,אין רגע לנשום. אין ספק, אנו כבני אדם נהנים מעמל . הסיפוק שבעבודה קשה וההתגברות על מכשולים בהחלט נותנים כח ומצדיקים את ההשקעה. 

גם בזוגיות כמו בשאר תחומי החיים צצים אתגרים חדשים שלא היו קיימים לאורך המסע. ייתכן שאתה פחות חש בצורך בסיוע חיצוני ואתה מגייס את המשאבים הפנימיים שלך כדי להתגבר על הלחץ המתמשך. אך ייתכן שעבור אשתך בשלב זה , זה לא מספיק והיא מרגישה צורך במענה נוסף. 

התבוננות מבחוץ מאפשרת חשיבה , בזמן רגוע , גם לכם כזוג. היועץ הוא לאו דווקא אדם מוכשר או חכם יותר ממך, והוא לא בא לחנך אותך, הוא נמצא כמורה דרך שכבר צעד עם זוגות נוספים בתוך היער הזה והוא מוכן לתת לך יד ולעבור את המסע  יחד איתך יד ביד. הוא מומחה לזוגיות , הוא מביא ידע מקצועי , וניסיון. אך גם אתה מומחה. אתה מומחה לחיים שלך . אתה יודע מה נותן לך מוטיבציה וכיצד להתגבר על מצבים קשים. ביחד עם הראיה האוביקטיבית של היועץ ניתן לשלב כוחות ולהביא את הקשר הזוגי למקום טוב יותר. 

ייעוץ אינו מענה לחלשים , ייעוץ טוב הוא שירות לבנאדם המעוניין להתקדם ולחיות טוב יותר. המענה הייעוצי הינו יעיל  לאנשים שנמצאים במקום טוב אך רוצים שיהיה יותר טוב ולא רק לזוגות הנמצאים בקצה. זוגות רבים נהנים לקחת פסק זמן ממרוץ החיים כדי לחשוב על הקשר הזוגי ולחזק אותו. היכולת להתגבר ולהקדם שליוותה אותך כל החיים תוכל להיות לך לעזר רב גם בתהליך הזוגי.

בהצלחה!
 

תודה על שאלתך. במהלך חייך עמדת במגוון אתגרים. בגיל הצעיר עמדת באתגר הלימודי לאחר מכן עמדת באתגר של הקמת משפחה ועמידה בלחץ במקום עבודתך. אתה מתאר מצב שמרוב עשייה ברוכה ,אין רגע לנשום. אין ספק, אנו כבני אדם נהנים מעמל . הסיפוק שבעבודה קשה וההתגברות על מכשולים בהחלט נותנים כח ומצדיקים את ההשקעה. 

גם בזוגיות כמו בשאר תחומי החיים צצים אתגרים חדשים שלא היו קיימים לאורך המסע. ייתכן שאתה פחות חש בצורך בסיוע חיצוני ואתה מגייס את המשאבים הפנימיים שלך כדי להתגבר על הלחץ המתמשך. אך ייתכן שעבור אשתך בשלב זה , זה לא מספיק והיא מרגישה צורך במענה נוסף. 

התבוננות מבחוץ מאפשרת חשיבה , בזמן רגוע , גם לכם כזוג. היועץ הוא לאו דווקא אדם מוכשר או חכם יותר ממך, והוא לא בא לחנך אותך, הוא נמצא כמורה דרך שכבר צעד עם זוגות נוספים בתוך היער הזה והוא מוכן לתת לך יד ולעבור את המסע  יחד איתך יד ביד. הוא מומחה לזוגיות , הוא מביא ידע מקצועי , וניסיון. אך גם אתה מומחה. אתה מומחה לחיים שלך . אתה יודע מה נותן לך מוטיבציה וכיצד להתגבר על מצבים קשים. ביחד עם הראיה האוביקטיבית של היועץ ניתן לשלב כוחות ולהביא את הקשר הזוגי למקום טוב יותר. 

ייעוץ אינו מענה לחלשים , ייעוץ טוב הוא שירות לבנאדם המעוניין להתקדם ולחיות טוב יותר. המענה הייעוצי הינו יעיל  לאנשים שנמצאים במקום טוב אך רוצים שיהיה יותר טוב ולא רק לזוגות הנמצאים בקצה. זוגות רבים נהנים לקחת פסק זמן ממרוץ החיים כדי לחשוב על הקשר הזוגי ולחזק אותו. היכולת להתגבר ולהקדם שליוותה אותך כל החיים תוכל להיות לך לעזר רב גם בתהליך הזוגי.

בהצלחה!

שלום לך יקרה,

 אני מבינה מתוך הפנייה שלך שחינוך ילדייך הוא חשוב לך מאוד. חשוב לך להצליח להנחיל את הערכים שלך לדור הבא בדרכי נועם ובהתאמה לכל ילד. 

את מבינה את הצורך בהכלה , בעלך מבין את הצורך צורך בגבולות חזקים וברורים שישמרו על ילדים כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים. נשמע ששניכם רואים את טובת הילדים אך יש בניכם חילוקי דעות מהי הדרך הנכונה להגיע ליעד. 

לכל אדם יש צורך באהבה וקבלה , על גבי זה חשוב להתקיים בתוך מסגרת מסוימת של סדר ופיקוח. לילדים שלנו יש עוד צורך בסיסי- יציבות. 

תחושת יציבות נוצרת מכך שהילדים יודעים מה מצפים מהם , ושאמא ואבא מדברים בקול אחד ולא במגוון קולות. יחד עם זאת גם הילדים שלנו מבינים שאנו אנשים שונים עם דעות שונות. לפעמים אבא הוא יותר נדיב מטבעו ואמא יותר חסכנית, או אמא יותר זורמת ואבא יותר מחושב. כתוצאה מכך יש חילוקי דעות לגבי סוגיות חינוכיות שונות שעולות . את הדיון לגבי כללים בבית יש לנהל שלא בנוכחות הילדים, וברגע שהורה אחד קובע כלל , חשוב שגם ההורה השני יגבה אותו. 

ומה עושים כשלא מצליחים לגבש עמדה שהיא מקובלת על שני ההורים, או שמרגישים שאין לכם מספיק כלים כדי להתמודד עם בעיות משמעת וחוסר שיתוף פעולה? 

הורים רבים נעזרים במנחה הורים שמקבל את ההורים לשיחת הדרכה שבה ניתן לפתוח את הדילמות ולחשוב יחד על פתרונות המתיאמים לכם כהורים כדי ליצור הקשבה יחד עם אווירה נעימה . 

הי. מחפשת המלצה להדרכת הורים לזוגות.

 

שלום וברכה יצחק, 

אני שומע את הקושי שאתה מתאר. זו באמת התמודדות  מאוד כואבת ולא פשוטה. 
אתה מתאר פה כמה נקודות שכל אחת מהם עלולה להביא לרגשות של תסכול, אכזבה, בדידות או עצב. התחושות שלך הן הגיוניות למצב שבו אתה נמצא. 

ננסה לפרק את הנקודות שאתה מעלה : 
תחושת הבדידות, או התקיעות, כשאתה בן 28 וטרם נישאת לבחירת לבך. 
ותחושה של חוסר הצלחה כשפגישה אחרי פגישה לא מביאה להתקדמות בקשר. 

כשהמצב הזה נמשך, אני מציע  לשאול את עצמינו – מה בכל זאת ‘לא עובד’? למה? מדוע הקשרים לא מתקדמים? האם הקשרים שלך עם אנשים הקרובים וסובבים אותך נראים אחרת או לא? מה השדר שעובר אצליך במהלך הפגישות, ומה השדר שאתה מעביר ומקרין החוצה? 

מה כן הצליח ? באיזה מצבים הרגשת שאתה מצליח ליצור קשרים ? האם היו פעמים שהפגישות זרמו יותר? האם יש קשר בין רמת הסטרס / לחץ לפני הפגישה , ליכולת שלך לנהל שיחה ? 

יתכן שטיפול אישי, יוכל לעזור להבין את התהליך הפנימי, וללוות אותך לאורך הדרך להכרה עמוקה יותר של עצמך. 

בנוסף מטפל טוב יכול לסייע לך ללמוד טכניקות להתמודדות עם מצבי לחץ ולתת  כלים לתקשורת טובה. 

 הרבה הצלחה! ובתפילה לבשורות טובות. 
כל טוב

שלום נעה , 

נשמע שהקשר הטוב עם בעלך הוא בראש מעיינך, ואת עושה מאמצים רבים כדי שישכון שלום ביניכם . בהליכה לייעוץ זוגי נקטת צעד מעשי וחיוני אל עבר מטרה חשובה זו. 

   מטבע הדברים קשה לנו כבני אדם להוציא את עצמינו ממצבים מורכבים ומדי פעם אנו נעזרים בסיוע מבחוץ כדי לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית ובכך ליצור שינוי. 

את מתארת פערים בינך לבין בעלך: בתכונות אופי, בתחביבים וברצונות. שוני בין בני זוג הינו דבר שקיים אצל הרבה זוגות והוא אף רצוי. כדי לקיים את העולם ולקדמו במגוון תחומים , אנו זקוקים למגוון תכונות נפש ודרכי פעולה. וכך גם בבית, ההבדלים בתפיסות עולם, אם הם מנותבים למקום נכון, מביאים איזון לבית.  מתוך שיח נכון ותקשורת פתוחה בין בני זוג ניתן לגשר על פערים. זו אחת המטרות של ייעוץ זוגי- לגשר , ולתת כלים לזוג כיצד לפתור סכסוכים בכוחות עצמם. 

 יעוץ זוגי על ידי סטודנט הוא רעיון מעולה המאפשר לזוגות צעירים ומבוגרים לקבל ליווי והדרכה . במקרים רבים אופציה זו נגישה יותר מבחינה כלכלית וטכנית מאופציות אחרות. 

כמה כללי אצבע לגבי ייעוץ על ידי סטודנט : 

1. חשוב שהסטודנט יהיה מודרך על ידי מדריך מוסמך המפקח ומכוון אותו על  המפגשים טיפולים ועל המסרים המעוברים בהם. 

2. קריטי לקבל ליווי אך ורק מסטודנט שלומד במוסד לימודים מפוקח ומסודר. 

3. לא כדאי לקבל טיפול או יעוץ מבן משפחה או חבר קרוב. 

4 על הסטודנט ליעוץ להקפיד על כללי האתיקה המקצועית  ועל שמירת סודיות מקצועית . 

לגבי המפגש הייעוצי שהתקיים השבוע שבו הרגשת שהסטודנטית ליעוץ נוטה לצד בעלך , עשית צעד נכון שלא שמרת את התחושות בפנים אלא שיתפת את היועצת ברגשות שלך. בסוף איזון , הקשבה לשני הצדדים ומענה מותאם הם היסודות של מענה טיפולי טוב . 

אני ממליצה לכם להמשיך בדרככם בחיפוש אחר מענה ייעוצי טוב , תוך הקשבה פנימית לטובת הבית המשותף. 

תודה רבה על פנייתך. 
 אני מבין שאתה חרד ממצביים המוניים, קראתי בכאב את מה שתיארת מזיכרון מאוד כאוב מתקופת הילדות, כשהיית בנקודת זמן מאוד חשובה, מרגשת ומיוחדת, ונעלבת לאור תגובות חלק מן הקהל . אתה מתאר באמת סיטואציה מאוד לא נעימה,  שזכורה לך היטב מאז. זה באמת לא קל. יתכן שיש בכך בכדי באמת להסביר את החרדה מלהתבטא בפומבי שוב, או לעמוד בסיטואציות מעין אלה.
 אפשר להוסיף שפחד מפני קהל היא לא תופעה ייחודית רק לך. ויש אנשים רבים שחוששים מסיטואציות כאלה. 

לשאלתך, אכן יש דרכים לטפל בזה. וכשהאדם מרגיש מוכן להתמודד ולבחור שלא להמשיך עוד ולהתנהל עם אותם מצבים באופן בו התנהל עד כה, ולשפר את חייו, זוהי כבר התחלה טובה. אני אחלק את המלצתי לבסוף לכמה רעיונות למחשבה :

 1. אני חושב שכדאי לך לחקור את התחום, דרך ספרים, או סרטונים, של אנשי מקצוע שעוסקים בתחום של פחד קהל, אסרטיביות, וכד’. 

2. נסה לשוב לאותו הזכרון, ולנסות לבחון את הדברים כיום מנקודת מבט אחרת, של אדם בוגר, בחלוף כבר מספר שנים – האם היום יש סיכוי שיצחקו עלי? מה זה אומר שצוחקים עלי? או איתי? האם יש לי מקומות שבהם אני מרגיש בטוח יותר לשוחח? היכן?

3. נסה למצוא סיטואציות שבהן אתה מרגיש כן יכול להביא את עצמך לידי ביטוי, במקום העבודה, בחברת המשפחה הקרובה, במפגש חברים, ולעשות מעין תרגילים של דיבור מול קהל, ב’מגרש ביתי’ במקום בו אתה מרגיש מוכל ואהוב גם אם תכשל בלשונך.

4. המחקר מצביע על כך שטיפול בcbt – טיפול קוגניטיבי התנהגותי , מסוגל לסייע לאנשים המתמודדים עם חרדות. בעזרת שיחות טיפולית יחד עם סוג של  ‘שיעורי בית’ ניתן להפחית את רמת החרדה עד לתפקוד רצוי בחברה. 

בהצלחה רבה !

שלום עפרה! 

את מתארת את הדאגה הרבה שלך לילד, את הרצון הטוב לעזור לו ולדאוג לו. קשה לנו כהורים לראות את הילד שלנו עושה מעשים שמזיקים לו. התחושה שאת מתארת, ‘שעשית הכל’ משותפת להרבה מאוד הורים. אכן , מצב מתסכל. 
אני יודע שהדבר אינו פשוט, אך הדבר הכי חשוב כרגע הוא להירגע ולקחת כל יום כהזדמנות חדשה . ככל שתחושת התסכול שלך יעלה כך קטנים הסיכויים להגיב לבן שלך ברוגע ובצורה החלטית. הורה שמשדר פאניקה תמידית אינו מצליח להשפיע על הילד. הילד פשוט שומע את המילים של ההורה כמוזיקת רקע ומפסיק להתייחס להורה ברצינות. ברגע אמת כשאת מנסה להעיר את הבן בבוקר , חשוב להתמקד בכאן ועכשיו , ולא להתחיל ‘להריץ סרטים’ בראש על נזק לטווח הארוך או מצב בלתי הפיך . התמקדות בהווה מאפשרת שינוי גם בעתיד. כמו כן לא כדאי להזכיר  לו  שאתמול הוא לא קם וגם שלשום. דיבורים שליליים אינם מצמיחים שינוי אלא מקבעים הרגלים שליליים. 

בזמן רגוע , כדאי לשוחח עם הבן על אחריות אישית , לקימה בבוקר, הרגלים הקשורים לטלפון הנייד ושעות שינה. לא כדאי להיבהל אם הוא מראה סימנים של חוסר עניין בשיחה, או חוסר רצון לשתף פעולה , תמשיכי לשדר את עמדתך בצורה ברורה. תנסי להבין ממנו אם משהו מפריע לו בבית ספר או קושי אחר מונע ממנו לקום. 

 אם תראי שאין שינוי גם לאחר זמן לא כדאי להשאיר את המצב כמו שהוא. שתפי אותו שאת דואגת לו ולכן חשוב לך לעצור מצב של התחלה של התדרדרות ונשירה עם הסכנות הטמונות בה. 

התנהגות חריגה ומתמשכת, נשירה מבי”ס וכו’ יכולה אולי להיות איתות לבעיה עמוקה יותר איתה מתמודד הילד. חשוב בהחלט להיות ערים לכך. במצבים מעין אלה אנו ממליצים לפנות לאיש מקצוע המתמחה בילדים ונוער. יתכן שיש גם לערב את יועץ בי”ס, המחנך ולפנות לקבלת הדרכה הורית מתאימה. 

 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות!

 

שלום שולמית , 

את מתארת מצב מורכב המצריך הדרכה מדויקת יותר . בנוסף לפנייה ששלחת דרך האתר את מוזמנת לפנות  לקו הסיוע הטלפוני –   הפעיל 24 שעות ביממה , במספר 2837*. 
מכיוון שפנית בכתב אני אתן לך מענה גם בכתב.

מהתיאור שלך מבינים שאת  אישה מאוד מסורה-  את מפרנסת את משפחתך  , מבשלת עבור בעלך ומשתדלת ליצור אווירה נעימה בבית. את עושה זאת לא משך שנה או שנתיים,  אלא משך 44 שנות נישואין. יום יום , שעה שעה! ועל כך ועוד הרבה דברים שלא ציינת את ראויה להערכה רבה . 

אין לאף אחד זכות לזלזל בך. את זכאית לקבל יחס מכבד . הדבר כולל דיבור ראוי בטון נעים ורגוע, הכרת הטוב על כל מאמציך וגישה ללא הגבלה לכספים הנמצאים בחשבון הבנק המשותף. אלו זכויות בסיסיות של כל איש ואישה, והן אינן תלויות באיש. את ראויה לכך בזכות ולא בחסד. 

אמנם קשה לעשות שינוי לאחר שהתרגלתם משך שנים שכך הבית מתנהל.  בעלך רגיל לכך שהוא צועק ואת מנקה , את מפרנסת והכספים שאת מרוויחה נמצאים אצלו,  אך שינוי הראשון חשוב שיתבצע בתודעה , כלומר חשוב שתביני שהמצב הזה אינו תקין ושאת זכאית לכבוד בסיסי וליחס אחר. 

גם אם משך שנים רבות המצב היה אחרת. העמדה הפנימית שלנו במצבים כגון אלו משפיעה הרבה על  הסביבה, ומהווה צעד קטן אך חשוב אל עבר השינוי המיוחל.

בטיפול זוגי אצל מטפל זוגי מנוסה  ניתן לעבוד על מערכות יחסים , לשנות דפוסי חשיבה ודרכי התמודדות בזמנים של אי הסכמה ומעל הכל לחדש את הקשר ולתקן כדי שהעתיד יהיה טוב יותר. 

לפעמים הבעל אינו מסכים ללכת לטיפול , גם במקרה כזה האישה יכולה ללכת לטיפול בעצמה כדי לקבל כלים להתמודדות עם המצב הקיים. 

המשיכי להתעקש כדי לקבל את מה שמגיע לך.

אנו פה בשבילך לכל צורך.
 

 

שלום הדס,

עשית צעד חשוב שפנית לעזרה. ננסה לתת כמה כיווני חשיבה שיעזרו לך לעשות סדר בתוך המצב המבלבל שאת מתארת פה.

 בגיל ההתבגרות הילדים שגדלים להיות נערים עוברים שינוים רבים : פיזיולוגים , שכליים , חברתיים ורגשיים. דברים שאהבו עד כה- היום הם חסרי טעם. לעיתים הם מחלפים סגנון לבוש וחברים או תחביבים. צורת ההתבטאות שלהם קיצונית וכמו כן גם מצבי הרוח שלהם משתנים מרגע לרגע. הם נוטים לקיצוניות וקוטביות והתגובות שלהם לפעמים הם ללא פרופורציה. יש זמנים שהם רוצים להיות רק עם החברים ויש זמנים שהם מסתגרים לבד בחדר. 

אך יש שלב שהוא מעבר להתנהגויות הרגילות של גיל ההתבגרות שהוא רווי אתגרים ומשברים גם במצב התקין. יש לפעמים איתותי מצוקה ואזהרה ולא כדאי להתעלם מהם. הקושי נוצר כאשר לא ברור להורה מהי התנהגות אופיינית לגיל ההתבגרות , ומה כבר אינו קשור לרצון למובחנות אישית ונפרדות מההורים אלא קשור למצבי סיכון ומצוקה. 

האינסטינקטים הבריאים שלך כאמא גורמים לך לחשוב שיש פה משהו שמצריך בירור נוסף , לא כדאי להשתיק את הקול הזה. 

ישנן כמה נורות אדומות בתיאור שלך: 

1. הימנעות ממצבים חברתיים

2. שינויים פתאומיים של דפוסי התנהגות

3. תגובות לא מותאמות ולא אופייניות

4. איבוד עניין בתחומים שפעם אהבה

5 ירידה בלימודים

6. ירידה בתפקוד 

7. חוסר יכולת להתרכז ולהתמיד במשימות הדורשות חשיבה

ההתנהגויות הללו עלולות להצביע על בעיה יותר מורכבת , של קושי רגשי , דיכאון, פגיעה או תגובה לאירוע טראומטי.  

כדאי לבדוק את העניין יותר לעומק מול איש מקצוע מוסמך כדוגמת פסיכיאטר שיכול לעשות אבחנה מבדלת, הכוונה לכך שידע לשים את האצבע בצורה יותר ממוקדת על הגורם לתופעות שאת רואה, האם הם מגיעים ממקום רגשי או קשורים להפרעת קשב?  המענה במידה והקושי הינו רגשי יכול להיות מענה של טיפול שיחתי או מענים נוספים אך הוא שונה מאוד מהמענה כאשר מדובר בהפרעת קשב וריכוז בלבד. 

כיצד ניתן לגרום לילדה לשתף פעולה? 

בזמן רגוע ובסביבה נינוחה  קחי את הבת שלך לשיחה. הסבירי לה במילים פשוטות שאת דואגת לה, והלב שלך לא נותן לך מנוח. בלי ביקורת או שיפוטיות צייני שאת רואה שהיא כבר לא מנגנת ולא מציירת ונראית עצובה ומוטרדת ממשהו. כדאי להימנע מלהתייחס לתפקוד לימודי או כל דבר אחר שיהפוך את השיחה לשיחת נזיפה. שאלי את הילדה אם משהו קרה לאחרונה ושאת פה בשבילה לא משנה מה קרה או מה עשתה , כאמא שלה את אוהבת אותה ואת רוצה לעזור לה. הסבירי שלפעמים בחיים אנחנו נמצאים במצב של  קושי מסויים ואנחנו צריכים סיוע מבחוץ וזה בסדר גמור. 

בנוסף כדאי לכם ההורים לקבל הדרכה הורית ממוקדת גיל ההתבגרות כדי לרכוש כלים נוספים בהתמודדויות שלכם כמשפחה עם בת מתבגרת. 

המשיכי להיות קשובה לקול הפנימי שלך כאמא .

בתקווה שעל ידי נתינת מענה מדויק תצליחו לקדם את הילדה לראות אותה שמחה . 

שלום רננה, 
מתח זוגי הוא דבר לא נעים ומציק. המצבים שמתרחשים מדי פעם , כמו מריבות ,חוסר הבנה ומילים לא מתאימות גורמים לתחושה פנימית של אי שקט וחוסר נעימות. יחד עם זאת חשוב לזכור שהמצב הזה אינו גזירה מן שמיים. לעיתים אנחנו מגיבים בצורה לא נכונה כי אנחנו עייפים, כי לא הבנו את כוונת הצד השני , כי היינו מוטרדים ממשהו …. אני בטוחה שתוכלי להוסיף עוד הרבה גורמים לרשימה.   

 הצורך בסיוע חיצוני כדי להגיב נכון בזמן אמת הוא דבר לגיטימי ועוזר להרבה זוגות. כשבאים עם תכנית פעולה הרבה יותר קל להתנהל נכון גם כשהרגשות סוערים. לכן לא מעט זוגות צעירים נעזרים בשירותיו של יועץ זוגי . 

את מעלה כמה וכמה חששות מהצעד הזה, אתייחס בקצרה לכל שאלה. 

1. נשמע מדבריך שאתם זוג שמח עם קשר טוב וכמו כל זוג מדי פעם ישנם ויכוחים וחילוקי דעות . לא חייבים ולא כדאי להגיע לקצה כדי לעשות שינוי. דווקא עכשיו כשהמצב הוא טוב ייעוץ זוגי יכול להיות יעיל. הרבה יותר קשה לשקם קשר שנמצא על הקצה מאשר קשר בריא עם קשיים רגילים של התחלה. 

2. היועץ אינו בא לחדש ! הוא גם אינו בא להצביע על חסרונות או בעיות ובטח ובטח שהוא אינו בא לחנך או להגיד לכם מה לעשות. מה כן מתפקידו של יועץ נישואין? יועץ טוב מנסה לעזור להתגבר על אתגרים , תפקידו לתת כיווני חשיבה נוספים, לגשר על פערים ולעזור לכל צד להבין בצורה יותר ברורה את הצריכים של הצד השני. 

3. אני מבינה את החשש שלך מייעוץ זוגי, אם רואים את הייעוץ כשלב מקדים לפירוק המשפחה. אך במספר ניכר של מקרים ייעוץ מצליח לשקם יחסים בעייתים ולהחזיר את שלווה לבית .  אי הליכה לייעוץ אינו מונע גירושין בהרבה מקרים הוא עלול דווקא לדרדר את מערכת הזוגית למקומות לא טובים. ‘הישיבה על הגדר’  עלולה להחריף את תחושת התקיעות ואת תדירות המריבות. טבעי שאת חוששת מייעוץ כי ראית בבית שזה לא עזר. אך דעי לך שכאשר ההתערבות נעשית בשלב הנכון וישנו שיתוף פעולה של שני בני הזוג ניתן להתקדם ולהרגיש טוב יותר במערכת הזוגית. 

בהצלחה רבה!

 

אנחנו בעיצומם של ימים מתוחים, חברתית, פוליטית ובטחונית שמוציאים מאיתנו לעיתים הרבה אמוציות קשות וכאובות. יחד עם זאת, מטבע הדברים החיים מלאים קונפליקטים ומתחים וקשרי אהבה והערכה בין חברים, משפחה ובני זוג. 
אני חש את הפגיעה שלך והכאב, לנוכח מילים שנאמרו במהלך סערת הויכוח. 
זה בוודאי לא קל. ננסה באפשרויות המוגבלות בכתב להעלות כמה נקודות למחשבה שיוכלו אולי לעזור – 
תחושת הפגיעה שלך לגיטימית, מותר לך להיות פגוע, אך יכול להיות שאחיך לא מתעלם אלא פשוט לא מודע לכך? כיצד השלמתם בויכוחים שהיו מן הסתם לאורך חייכם? האם אז הוא ידע אז לבקש סליחה? מדוע שלא תיגש אליו ותשתף אותו בתחושותיך בעקבות השיחה? 

האם המילים הקשות שנאמרו היו מצד אחד? האם יתכן שגם הוא חש פגוע מסיבותיו שלו? 

מדוע חשובה לך בקשת הסליחה  שלו? מה אתה חש כשזה לא קורה? האם הסליחה היא ‘אישור’ למשהו? 

יש באמור ‘מעט המחזיק את המרובה’. והרבה חומר למחשבה ובירור אישי. 
הרבה בהצלחה ותפילה ל’האמת והשלום אהבו’
כל טוב.

שלום אביטל  , 
נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב , נוסף על ההכנות הרגילות לחג  את מוטרדת מאירוח של הורים בגיל השלישי.
את מעלה נושא שמעסיק לא מעט אנשים בגילך לקראת החג. בעקבות התפתחות הרפואה המודרנית זוגות רבים תומכים בהוריהם בנוסף לגידול ילדים , אנשים מתארים מצב כזה כמין חבל שנמתח לשני כיוונים בו זמנית  .מתוך השאלה שלך אני מבינה שאת נקרעת בין הרצון לכבד את ההורים של בעלך ולטפל בהם במסירות לבין הרצון לתת יחס וזמן איכות לילדים שלך. 

ישנו גם חלק נוסף לפאזל, וזה החלק שלך – ההתמודדות שלך והרצונות שלך. מאוד חשוב שגם בזמן שאת מנסה למלא את הצרכים של האחר תקחי בחשבון גם את הצרכים שלך. כדאי למצוא זמן בתוך כל ההמולה גם לעצמך, חשוב לתת מכל הלב אך בלי למחוק את עצמך ואת הרצונות והצרכים שלך. 

אם כבר קבלתם החלטה שזו התכנית שלכם לחג  אז נותר לך רק לבחור כיצד להתייחס לבחירה זו. כאשר אנחנו בוחרים לשמוח בהחלטות שלנו , יותר קל ליישם אותם ולא להרגיש מנוצלים. 
 . 
לצד זה לא חייבים להיות שלמים עם זה עד הסוף , אנחנו לא מושלמים וייתכן שעדיין קשה לך בפנים ואולי גם לך יש אכזבות בנוגע לחג הזה . אני דווקא ממליצה לשתף את הילדים בזה שגם את בנאדם וגם לך קשה. אולי גם לך היו תכניות  לחול המועד שכרגע את שמה בצד כי את מבינה כמה חשוב לארח את סבא וסבתא ולשמח אותם בחג. לאחר שיח פתוח עם הילדים אפשר  לקיים סיעור מוחות יחד איתם ולחשוב איזה דברים ישמחו אותם בחג בתוך האפשרויות הקיימות , לדוגמא משחק משפחתי  שניתן לשחק בבית או מאכל אהוב שניתן להכין ביחד. 

לגבי הבן המתבגר והחשש למילה לא מתאימה מצד הסבא, נראה לי שגם פה שיח ושיתוף יכולים לבוא לעזר. ניתן לשתף את הסבא שהבן שלך נמצא בגיל של בירור ולכן הוא עושה כל מיני דברים קצת פחות מקובלים , אבל הוא גם רגיש מאוד ואולי עדיף שלא נעיר לו , מה אתה אומר? אם תציגי את זה כשאלה ולא כפקודה או הערה קרוב לוודאי שתצליחי לגייס את הסבא למענה יותר מותאם לבן. 

חג כשר ושמח 

 

 

שלום אביטל  , 
נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב , נוסף על ההכנות הרגילות לחג  את מוטרדת מאירוח של הורים בגיל השלישי.
את מעלה נושא שמעסיק לא מעט אנשים בגילך לקראת החג. בעקבות התפתחות הרפואה המודרנית זוגות רבים תומכים בהוריהם בנוסף לגידול ילדים , אנשים מתארים מצב כזה כמין חבל שנמתח לשני כיוונים בו זמנית  .מתוך השאלה שלך אני מבינה שאת נקרעת בין הרצון לכבד את ההורים של בעלך ולטפל בהם במסירות לבין הרצון לתת יחס וזמן איכות לילדים שלך. 

ישנו גם חלק נוסף לפאזל, וזה החלק שלך – ההתמודדות שלך והרצונות שלך. מאוד חשוב שגם בזמן שאת מנסה למלא את הצרכים של האחר תקחי בחשבון גם את הצרכים שלך. כדאי למצוא זמן בתוך כל ההמולה גם לעצמך, חשוב לתת מכל הלב אך בלי למחוק את עצמך ואת הרצונות והצרכים שלך. 

אם כבר קבלתם החלטה שזו התכנית שלכם לחג  אז נותר לך רק לבחור כיצד להתייחס לבחירה זו. כאשר אנחנו בוחרים לשמוח בהחלטות שלנו , יותר קל ליישם אותם ולא להרגיש מנוצלים. 
 . 
לצד זה לא חייבים להיות שלמים עם זה עד הסוף , אנחנו לא מושלמים וייתכן שעדיין קשה לך בפנים ואולי גם לך יש אכזבות בנוגע לחג הזה . אני דווקא ממליצה לשתף את הילדים בזה שגם את בנאדם וגם לך קשה. אולי גם לך היו תכניות  לחול המועד שכרגע את שמה בצד כי את מבינה כמה חשוב לארח את סבא וסבתא ולשמח אותם בחג. לאחר שיח פתוח עם הילדים אפשר  לקיים סיעור מוחות יחד איתם ולחשוב איזה דברים ישמחו אותם בחג בתוך האפשרויות הקיימות , לדוגמא משחק משפחתי  שניתן לשחק בבית או מאכל אהוב שניתן להכין ביחד. 

לגבי הבן המתבגר והחשש למילה לא מתאימה מצד הסבא, נראה לי שגם פה שיח ושיתוף יכולים לבוא לעזר. ניתן לשתף את הסבא שהבן שלך נמצא בגיל של בירור ולכן הוא עושה כל מיני דברים קצת פחות מקובלים , אבל הוא גם רגיש מאוד ואולי עדיף שלא נעיר לו , מה אתה אומר? אם תציגי את זה כשאלה ולא כפקודה או הערה קרוב לוודאי שתצליחי לגייס את הסבא למענה יותר מותאם לבן. 

חג כשר ושמח 

 

 

נעמי שלום,

פסח הוא חג מיוחד ועוצמתי המחבר את עם ישראל לשורשים שלו . המסורות המיוחדות של המשפחה עוברות בכל בית מדור לדור . בחג הזה אולי אפילו יותר משאר החגים המשפחתיות והאווירה המשפחתית נמצאות במרכז.  לכן יחד עם הפריחה וההתחדשות, ההכנות לחג עלולות לגרום לחיכוך בין בני זוג. מטבע הדברים כשעובדים על פרויקט משותף ישנם חילוקי דעות, וככל שהדד ליין מתקרב כך הלחץ גובר, דבר שמגביר את המתח בין השותפים לפרויקט. 

 

לך ולבעלך יש פרויקט מיוחד עכשיו, הנחלת ערכי העם היהודי תוך חיבור למצוות החג. אני מבינה מתוך דבריך שחווית תסכול רב בשנים עברו סביב ההידורים שבעלך בחר לנהוג בהם בחג. אני גם מבינה שניסית לפתור את הבעיה בעבר וגם עכשיו את מקדימה להיערך נכון. 

 

קודם כל אני חושבת שאת בכיוון הנכון, הכנה נכונה וחשיבה אסטרטגית ויצירתית תוך שיח בהחלט יכולים למנוע מריבות בזמן אמת. 

 

 כשבאים לדון על נושא , הנחת היסוד היא שאת ובעלך באותו צד – בצד של הפתרון. בצד השני נמצא הבעיה. כשנמצאים בעמדה נפשית של ‘ אני ואתה מול הבעיה ‘ ולא  ‘מי צודק?’ , קל יותר להגיע לפתרון. 

חשוב מאוד לנהל שיח נעים ומכבד על הצרכים שלך ושל בעלך. לצד הצגת הצרכים שלך , ( אווירה נעימה בחג, יכולת להכין אוכל שהילדים אוהבים , תחושה שמעריכים את דעתך ) כדאי גם להקשיב עם לב פתוח לעמדה של בעלך תוך ניסיון איזה צורך עומד מאחורי הבקשה שלו. 

לפעמים בגלל אמוציות קשות , ומשקעים מהעבר  לא מצליחים להגיע לעמק השווה . לא כדאי לוותר. אם אתם מרגישים שקשיים בתקשורת פוגשים אתכם בעוד מקומות ניתן להיעזר ביועץ נישואין כדי לגשר על הפערים. 

חג כשר , שמח ורגוע !  

שלום יעקב, 
ראשית, אפקטיביות של טיפול קשורה  אל הרצון והבחירה בטיפול. 
יחד עם זאת כל לימוד שיכול לתרום לך להתפתחות והתקדמות הוא דבר מבורך. אך לימוד אינו בהכרח מענה חלופי לטיפול.

 מטפל מקצועי איננו רק אדם שמעביר ידע. המטפל וחווית הטיפול בונה קשר אישי, אנושי, שאין לו תחליף. בטיפול ישנו מרחב לשיתוף והקשבה אינטימית. המטפל משקף עבורך ומזהה נקודות שאתה אינך מזהה, ומלווה אותך במסע האישי שלך , בכאן ועכשיו. 

גם חז”ל למדונו כי ‘אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים’. קשה לאדם לעיתים לראות את עצמו, ולבחון את הדברים אחרת, מדרך החשיבה הטבעית לו, שהובילה אותו לאותה בעיה.  בכדי ליישם את התיאוריות הללו, לעיתים יש צורך ביותר מקריאה בלבד. 
לכן המלצתינו היא כי במידה וישנם קשיים המטרידים אותך, ויש בך את הרצון להגיע למקום טוב ומדויק יותר עבורך, מומלץ לגשת לטיפול פרטני אצל איש מקצוע.

שלום אסף, 
אתה מתאר ילדות לא קלה. חווית הגירושין של ההורים עבור ילד היא לא דבר קל. יכול להיות מתח רב שאולי חשת בו לאורך שנים רבות ומשמעותיות, שהובילו עד לכדי נתק מאמך. הרצון להגיע להשלמה וחידוש הקשר עם אמא שלך הוא צעד מבורך, ומרגש לקראת היותך הורה בעצמך בעזרת ה’.
  עבורך, ועבור כל המשפחה שהתחלת לבנות עם אשתך, חידוש הקשר הוא דבר משמעותי שבעז”ה יביא עימו הרבה טוב.

.יחד עם זאת, יכול להיות שתהליך חידוש הקשר אחרי שנים ארוכות של ניתוק מלווה אומנם עם רצון טוב, אך גם עם כעסים, משברים לא פתורים והמון אמוציות שצברתם. מן הסתם היו סיבות כאלה ואחרות שהובילו לניתוק הזה וחשוב לשים אליהם לב. קשר משמעותי יכול ורצוי שיבנה על גבי עיבוד של אותם ‘סיבות’ שהובילו למצב הזה, בכדי שלא לחזור על כך או להניח פלסתר על כאב לא פתור. 

בנוסף, כמו שאתה מעונין בקשר, לצד החששות והרגשות הנוספים שיתכן שאתה מרגיש, כך גם אמך קרוב לוודאי חווה את הדברים מנקודת מבטה באופן כזה או אחר. 

המלצתינו הינה כי כדי להביא לידי חידוש משמעותי ויציב, בעיבוד החוויות, והתחושות שמלויים אתכם, מומלץ להעזר במטפל משפחתי שייטיב לגשר על הפערים והשנים שחלפו, ולהביא לחיבור משמעותי בעזרת ה’ 

מזל טוב והרבה בהצלחה!

שלום וברכה 

כל מה שעושה ה’ לטובה, אי”ה נראה שבסופו של תהליך הכל היה לטובה. 

לעת עתה, יש לשמוח על כל הטובות שה’ עשה אתנו בימי הפורים ועושה איתם היום ובכל יום.

 

הרב מאיר עשור

אלעד שלום וברכה, 

נשמע שאתה עובר יחד עם עם ישראל תקופה לא פשוטה. המצב הביטחוני בהחלט מדאיג ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. חוסר השינה, הזכרונות והדריכות שאתה מתאר, הן בהחלט חוויות לא נעימות . הגוף מגיב למצב הקשה במדינה ומאותת לך משהו. המצב הבטחוני המתוח משפיע על אנשים רבים והוא גורם לקושי ומצוקה רחבים. נדמה שאתה מתאר משהו ספציפי שמפריע על התפקוד באופן ממשי. נשמע שאולי אתה נושא איתך זכרונות שלעיתים לא קלים לעיכול, ומעוררים הרבה לחץ ומצוקה בשגרת היום יום. ישנן דרכים להתמודד עם מה שאתה משתף. גם חוויות ותקופות קשות יכולות להביא בטיפול נכון להתייצבות ולצמיחה . 
הסימנים הללו שאתה מתאר עלולים אולי להצביע על פוסט טראומה, ובכל אופן על הצורך לעבד את החוויות ולהביא לשפור בתפקוד בחיים הנורמטיבי. 
אנו ממליצים ומעודדים ללכת ולבדוק את הדברים אצל איש מקצוע ולקבל סיוע מתאים. 
הרבה בהצלחה.

 אריאל היקר שלום ,

אני שומע ראשית כל את הכאב ומשתתף בצערך. לאבד הורה זו  התמודדות לא קלה, בוודאי לא בגיל צעיר כל כך, הן ברמה האישית, והן ברמה המשפחתית כולה.

אני מבין שהקושי העצום הזה הביא אותך למשבר, ואולי ‘בריחה’ אל אלכוהול, כדרך להתמודדות והפגת הכאב האינסופי הזה. יחד עם זאת אתה מבין ששתייה אלכוהולית כשאינה מווסתת, ומבוקרת, עלולה להיות הרסנית, ואתה רוצה לעשות שינוי.

אני מציע לראות בסיפור שאתה מספר הזדמנות יקרה. יכול להיות שהבן היקר שלך זימן לך הזדמנות פז לשקף עבורך את עצמך, ואת ההתמודדות שלך אז והיום.

 ההתמודדות עם האובדן של קשר אב ובן, שלך עם אביך, ויחד עם זאת להבדיל, חיזוק הקשר שלך עם ילדך, יכולים להיות דרך ליציאה מהמעגל שאתה מתאר כבעייתי. מעגל שאתה וגם בנך שותפים לו כרגע.

ניכר מתוך פנייתך שיש בך רצון חזק לעשות שינוי, וזה דבר הראוי להערכה , רצון זה ישמש אותך בהמשך הדרך ויסייע לך להתגבר על המכשולים והאתגרים.

המלצתינו היא להיעזר במטפל מקצועי מתאים, שיש לו התמחות בהתמכרויות והתמודדות עם אובדן ושכול, ויעבד את הדברים החשובים שאתה מעלה כאן. מניסיונו אנשים בעלי מוטיבציה ועם רצון גדול לשינוי, הצליחו להגיע אל השינוי המיוחל .

הרבה בהצלחה ובשורות טובות.

אני מציע שתשלח את בעלך לאבחון 

הרב מאיר עשור

שלום אליהו, 

אני שומע שאתה מתחיל פרק חדש בחייך, וראשית כל רוצה לאחל לך הרבה בהצלחה! 

ראיון למעשה מנסה לבדוק את היכולות שלך, התפקוד, הקשרים הבין אישיים והפונטציאל האישי. 
למעשה הוא דרך לחשוף את העולם האישי שלך, את החוזקות והכשרונות שהקב”ה חנן אותך בהם. נקודות החוזק שלך הם מקור של כח ראשית כל עבור עצמך, וכמובן גם ביחס למשפחה שלך או המעסיק. הם בשפה הטיפולית – ‘משאב’, שתוכל להעזר בו בהתמודדות מול אתגרים וקשיים שקיימים בחיים, וגם בעבודה כמובן. ההכרה שלך בנקודות החוזק, חושפת גם בפניך, וגם בפני המעסיק שלך,  את הפנימיות שלך – את מי שאתה. זו הזדמנות להתבוננות, לשבת עם עצמך ולראות מה הם נקודות החוזק שלך, אילו תכונות מאפיינות אותך, במה אתה מצטיין, איזה ערך מוסף אתה יכול להביא. 

נקודה נוספת שאפשר להעזר בה היא הכנה מוקדמת – זה יכול להיות קודם כל בהבנה של מה המעסיק מעדיף – תחום ספציפי, רקע מקצועי או לימודי שיותר רלוונטי להדגיש וכד’. זה יכול להיות גם הכנה ממש – ‘ראיון דמה’ שלך מול המראה, או מול אדם קרוב – לתרגל את השאלות, את התחושות, את הדברים שחשוב לך להגיד ולהדגיש. החזרה הזו, כמו בתיאטרון, תתן לך תחושה טובה יותר בראיון האמתי, משום שעשית כבר ראיונות כאלה בעבר. לפחות חלק מן השאלות לא ‘חדשות’ לך. ואת התשובות אתה כבר מכיר.

אני מוסיף גם שישנם  אנשים המתמחים בשילוב תעסוקתי וראיונות עבודה שיתכן שיכולים להתאים ולעזור לך גם כן. 

שוב בהצלחה

 

שלום לך
בשאלתך את מדברת על קשר טוב וכיוון טוב ובנוסף על כך שרגשית הקשר מרגיש לך נכון ושניכם נלחמים עליו יחד עם זאת את מדברת על פערים שמייצרים מריבות.

פערים בין בני זוג הם נורמליים וטבעיים אין בני זוג שאין ביניהם פערים רבים.
ג’ון גוטמן אחד מחוקרי הזוגיות בדור שלנו מדבר על 69% של פערים קבועים בין בני זוג, שונות מובנת.
(מסודר ובאלגינסט, מכיל ויותר נוקשה ועוד לרוב…)

כפי שקורה פעמים רבות את מציינת תחומים מסוימים בהם חלה בינכם התלקחויות ומריבות.
אחד הפערים השכיחים אותו את גם מציינת בדברייך הוא הפער בין הביחד לבין הלבד. במערכת הזוגית שני בני זוג מחפשים מרחב זוגי, משותף אך גם כל אחד מהם זקוק למרחב אישי ובאופן טיבעי קיימת שונות בין בני זוג במינון הביחד והלחוד.

באופן טיבעי בן הזוג שזקוק יותר למרחב הזוגי ימשוך לכיוון הביחד ובן הזוג שזקוק יותר ללבד ולהתנתק ימשוך יותר לשם.

פרופ’ קלייר רבין בספרה טובים השניים מציינת כי פער הביחד-לחוד קיים כמעט בכל קשר זוגי.

ומכאן שהשאלה בקשר זוגי היא לא האם קיימים פערים? האם קיימים קונפליקטים. אלא איך אנחנו פותרים אותם? והאם הם מייצרים מריבות או לא.

עוד אוסיף כי ביקורת נחשבת אחד המחבלים המשמעותיים בקשר הזוגי כיוון שביקורת כפי שכתבת בדברייך אומרת לאדם שמקבל אותה שאינו מספיק טוב.

מה אני ממליצה לעשות?

ראשית לדעת שיש מקום לפערים ושונות בין בני זוג הם טבעיים וקיימים בכל קשר זוגי.

שנית אל תנסי לשנות את בן זוגך גם כיוון שזה לא יצליח כי הוא הוא וגם כיוון שכפי שכתבת ניסיון לשנות אותנו נחווה על- ידינו כביקורת שמשמעה “אני לא מספיק טוב, אני צריך שינוי…” אף אדם באשר הוא לא אוהב להרגיש לא מספיק טוב או לא מספיק ראוי.

שלישית דווקא קבלה של ההבדלים בין בני זוג מאפשרת מרחב של שיח שבו כל אחד מבני הזוג יכול לדבר על הצרכים שלו לדוגמא על הצורך בביחד או על הצורך בלבד או כל צורך אחר.

שיח כזה חשוב שיעשה ממקום אמיתי של נתינת מקום ולגטימציה לצורך של בן הזוג מתוך הקשבה וסקרנות לעולמו של בן הזוג.

יש עוד דברים רבים לכתוב בנושא…

אך לבסוף אם בני הזוג מרגישים כי הפערים מייצרים מתח וקושי רב אותו אינם מצליחים לנהל בעצמם ממליצה לגשת להתייעץ.

בהצלחה רבה

 

 

 

שלום נועם, 

אני שומע את המסירות שלך והלב הטוב שלך שמבקש להעניק ולעשות חסד. זה בהחלט ראוי להערכה רבה.  נתינה וחסד הם דבר מבורך כמובן. יחד עם זאת אתה מעלה קושי טכני ומהותי כאחד. הזמן שלך, הרכוש שלך וכו’ אמורים לשמש ראשית כל אותך ואת משפחתך, לאפשר לכם לחיות, להעניק זמן, כסף או תמיכה כזו או אחרת לביטוי והמקום האישי שלך, ולבני משפחתך הקרובה שזקוקה לך גם כן. 

כמו בכל דבר בחיים גם מידה טובה חייבת גבול. נדמה שאתה בעצמך מרגיש כי כעת הדברים כבר יצאו מאיזון. הדאגה הבסיסית לעצמך איננה ‘אגואיסטית’, היא צורך קיומי חשוב, בבחינת “עניי עירך קודמים”. נכון לשים לב ולהיות בהקשבה פנימית מתי נכון וראוי לעזור ולסיי ומתי אין באפשרותך מכל סיבה שהיא לתת יד. 

ישנם לא מעט אנשים שקשה להם להגיד לא. וגם כאשר הם מבינים שהדבר אינו נכון להם הם מוצאים את עצמם עושים למען האחר על חשבון עצמם. מטפל קשוב ומקצועי יכול לתת כלים מעשיים וליווי במקרה כזה . 

הרבה בהצלחה

שלום דוד,

אני שומע שאתה חווה קושי ומחנק מול אבא שלך, ובית ההורים בו גדלת.
לעיתים אנו בוחרים דרכים שונות מזו של הורינו, ולצד הכרת הטוב על כל מה שהביאו והעניקו לנו, אנו בוחרים לחיות בסגנון מעט אחר.
אתה גדלת, נישאת ובחרת לחיות ולנהל משפחה, וטבעי שתרצה להתנהל באופן המתאים לכם, באופן אישי, כיחיד או כזוג. 

אם זאת איננו יכולים לשנות את הורינו, למרות התחושות הלא נעימות העולות לעיתים מהתנהלות כזו או אחרת.

יחד עם זאת, נוכל לנסות לפתח שיח ואולי דרכו נגיע להבנה משותפת.

מניסיוננו, כדאי לשתף בתחושת ההערכה והכרת הטוב להוריך, ולצד זאת להציב גבולות באופן מכבד ובשיח נעים וכנה. שיח כזה יכול לתרום רבות להמשך קשר מיטיב ורגוע.

יכול להיות שנכון להיפגש עם אבא שלך לבד או יחד עם אמא, ולקיים שיחה נעימה בזמן מתאים.
בשיחה תוכל להשמיע את הרגשות שלך, וכך לסייע להם להבין את הצד שלך, שאולי הם לא מספיק מודעים אליו; שכבר אינך ילד, ואת הבחירות שלך אתה עושה בעצמך ובאחריותך.
ואולי גם לשמוע…
באופן הזה בע”ה תוכל לשחרר את הלחץ משני הצדדים, ותביא להבנה עמוקה יותר ולשיח וקשר טוב יותר. 

פעמים, מומלץ לפני שיחה כזו לערוך שיחה מקדימה עם איש מקצוע שינווט אותך באופן מדוייק ליותר לביצוע שיחה מעין זו, אם תרצה עזרה בעניין אתה מוזמן לפנות למוקד מטיבת”א בטלפון 2837*

בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא,

שלום אוהד,

ראשית כל מזל טוב, אני שמח לשמוע על הקמת הבית והשמחה שהיא מביאה לכם! התחלות חדשות הן מרגשות ונותנות תחושה של הזדמנות. יחד עם זאת, הן דורשות הסתגלות ולמידה .

נשמע מדבריך כי תחילת הקשר שלכם נפתחה ברגל ימין, כמו בעלים צעירים רבים, לצד הקשר טוב אתה חווה גם רגעי בדידות או התעלמות מסוימת מאשתך. אתה רוצה זמן איכות איתה, ומוצא את עצמך ‘לבד’. אתם עוד בשלבים הראשונים של הנישואין, ותחושת היחד מאוד חשובה ומשמעותית. לצד זאת ההכרות של כל אחד עם משפחתו של בן/בת הזוג ג”כ עדין בראשית הדרך, ומצריכה הסתגלות.

כדאי להציג בצורה נעימה בפני אשתך את הקושי שלך, לדבר בכנות על מה שאתה מרגיש כשהיא שוב מציעה לנסוע לשבת להוריה, ולהסביר לה שכשהיא יושבת לשוחח עם אחיותיה, אתה נשאר בתחושת בדידות ומחוץ למעגל. 
זו הזדמנות טובה גם לשמוע אותה, אולי היא לא טועה אלא חווה דברים מנקודת מבט אחרת – כדאי לשים לב מה היא מרגישה בשבתות הללו? איך היא מרגישה בשבתות שלכם יחד בבית? זו הזדמנות טובה לשתף זה את זו ברגשות שעולים אצל כל אחד מכם, שמחה וקרבה, לצד תסכול אכזבה או התעלמות. כך תוכלו להעמיק את הקשר שלכם, ולחשוב יחד איך הצרכים של כל אחד מכם באים לידי ביטוי בקשר הזוגי.

לאורך החיים שלכם יחד כזוג, הקשיים יכולים לחזור על עצמם בהמון ווריאציות שונות ככל שתבנו שיח טוב בניכם, תדברו את הרגשות שלכם, תשמעו את בן/בת הזוג שלכם תוכלו גם אחר כך להגיע להרגשה טובה ומחברת, והסכמה משותפת.

במידה ולא תצליחו לייצר שיח בונה ומחבר אמליץ לך לפנות יחד לתהליך של טיפול זוגי, ניתן לפנות למוקד מטיבת”א לקבלת המלצה על מטפל מתאים ומדוייק לצורך שלכם. 2837*

הרבה בהצלחה,

שלום,
אני שומע את תחושת התסכול שלך מהקשר.  אתה מתאר קושי שקיים בתוך הקשר הזוגי בו אין לך זמן לעצמך, אתה מרגיש שלא רואים את הצרכים שלך, ולא מתאפשר לך לעיתים לנוח ולהירגע.
אני שומע גם את התסכול שלך מהניסיונות ‘לנחש’ את כוונותיה של אשתך.
אני מציע להעלות את הקשיים שלך בשיחה מול אשתך, בזמן רגוע ומתאים, ובשפה מכבדת.
לבקש ממנה להקשיב לקושי שלך, מבלי להאשים, ולברר מול אשתך מה הרצונות שלה, האם ולמה חשוב לה הדברים המסויימים האלה, ולהבין איך אתם יחד כזוג מגיעים להסכמות והבנה של הפגיעוּת של כל אחד מכם. לדוגמא –
כמה אתה שותף מיוזמתך במטלות הבית?  האם אתה לוקח אחריות על חלקם בעצמך? מדוע היא פונה אליך לבצע מטלות כאלה ואחרות מיד כשאתה נח? האם היא שמה לב לצורך שלך לאחר יום עבודה ‘להתאושש’ לכמה רגעים לפני שאתה מתפנה לשאר המשימות?
מדוע חשוב לה שאתה תדע מה לקנות לה ולהפתיע אותה? האם לך יש דרך ליזום מתנה מבלי לנחש?
השיתוף והשיחה על הנושאים הללו, יחד כזוג, יכולים להביא אתכם כזוג ובאופן אישי לקשר משמעותי ולשיח טוב וכנה, כשהוא נעשה באופן פתוח ולא ביקורתי.

שירה יקרה שלום,

אני שמחה בשבילך שהגעת לשלב השידוכים וחיפוש בן זוג לחיים. זהו שלב גורלי בחיים המשפיע על העתיד של שניכם באופן משמעותי.

תהליך השידוכים דורש רצינות, מחשבה וכובד ראש לצד שלווה פנימית ונתינה לקשר “לזרום”. אכן עבודה מאתגרת.

בשאלתך את מעלה קשר עם בחור, שהאינטואיציה שלך מראה כי יש עניין שאת לא שלמה איתו. ובצדק.
את מרגישה שהבחור מאפשר לעצמו להתערב בהחלטות שלך: עם מי ליצור קשר, כמה, מה לעשות בשעות הפנאי שלך וכד’.

בנוסף לכך, את מרגישה שהוא מעביר עלייך ביקורת בדרך לא נעימה ולא מכבדת…

חשוב להדגיש שקשר זוגי לא אמור להצר את צעדייך ולא לתת לך להרגיש קטנה וחלשה.

אם אכן כך, הדבר מהווה נורה אדומה. הקב”ה ברא את כולנו עם אינסטינקטים השומרים עלינו ממצבים שעלולים להיות מסוכנים עבורנו. לא כדאי להתעלם מתחושה פנימית.  כדאי לדבר בפתיחות עם הבחור על העניין ולא לטאטא את הדברים, ולבחון את תגובותיו.
אם העניין ממשיך בהיבטים נוספים, הייתי ממליצה לך לגשת לייעוץ פרטני אצל יועצת בעלת ניסיון שתוכל להדריך אותך לגבי האופציות הקיימות. לפעמים גם צריך לפרק קשר וזו גם אופציה לגיטימית.

חשוב להקשיב ללב שלך ולאינטואיציה הפנימית שמעלה לך שאלות.

את את רוצה לדבר עם יועצת טלפונית ניתן להיעזר במוקד ייעוץ זוגי של מטיבת”א, או לפנות לקו החם של מטיבת”א ולקבל הכוונה וסיוע נוספים 2837*

מאחלת לך הצלחה בתהליך הבירור, בדרך לבניית בית בישראל בע”ה.

שלום וברכה
את כותבת שאת מבולבלת ולכן חשוב ליישב את הבילבולים לפני שמתארסים או מתקדמים בקשר.
נשמע שהחוויות שלך הן שהוא מצר את צעדייך וכן שהוא מתנהג כלפייך בצורה לא ראויה ואף אגרסיבית.
ממליצה להתייעץ ולברר את הדברים על מנת להסיר ספקות ולבחון אם קיימת בעיה אמיתית בקשר.
בהצלחה רבה

שלום וברכה 

התנהגות לא נורמטיבית. מציע לבדוק לעומק עם מטפל מקצועי, האם קיימות התכונות רכושנות, שתלטנות, אלימות.  

הרב מאיר עשור

שלום חן.

נשמע שאתם מתמודדים עם מצב חדש ומאתגר הדורש ממך הרבה כוחות. זוגות רבים במצב דומה יעידו שנישואים שניים מאתגרים מכמה בחינות, בפרט אם שני בני הזוג מביאים איתם ילדים מנישואים קודמים.

אני שמחה לשמוע שאת רואה את בעלך החדש באור חיובי וטוב, והזוגיות התחילה ברגל ימין. את באה בגישה חיובית ובעין טובה , שני הדברים הללו מסייעים מאוד לנהל תקשורת זוגית טובה וחיי משפחה שמחים.

לגבי ההתנהלות מול הילדים שלכם :
במקרים של קושי בתקשורת עם הילדים שיכולה להשפיע על הקשר הזוגי אנו מדגישים בפני בני הזוג שחשוב מאוד ששני בני הזוג יתאמו עמדות ביניהם, שלא בנוכחות הילדים, בשיחה אישית רגועה ומכבדת. לאחר מכן כדאי לגשת לילדים עם עמדה ברורה ומאוחדת. ייתכן שתחליטו שכל הורה מתנהל מול הילדים שלו כדי להרגיע את הרוחות. גם פתרונות יצירתיים אחרים אפשריים.

הקמתם תא משפחתי חדש, ועכשיו הילדים של שניכם הם תחת אחריותכם.
ככלל, בריבים בין ילדים פחות כדאי לתפוס צד ולהצדיק מישהו אחד או אחר, אלא לתת לילדים להידבר ביניהם ולנסות להגיע להסכמה.
וכן, כדאי להניח את הזוגיות שלכם במקום בטוח ולא לתת למתחים בין הילדים לפגוע לכם בקשר.

חשוב להדגיש שבמידה והמתח במשפחה ממשיך או גובר, ואתם לא יודעים איך להתמודד עם זה ניתן להעזר באיש מקצוע . זוגות רבים בוחרים לפנות ליועצי נושאים המתמחים בנישואים שניים. אפשר לפנות לאגודת היועצים והמטפלים במשפחה לקבלת מענה . 2837*
בהצלחה רבה!

מוריה פיקאלי
יועצת נישואין ומשפחה

נסיון לתשובה

שלומית שלום,
 אני מניחה שעברתם שבוע מטלטל. לא נעים לשום הורה כשמזמינים אותו לבית הספר לשיחה כמו זו שחוויתם.  אנחנו משקיעים המון בילדים שלנו מגיל אפס . אין אדם שאיכפת לילד שלנו יותר מאיתנו ההורים.

 אין אדם ששמח בהצלחותיו של ילד יותר מהוריו ואין אדם שכואב את כשלונותיו של ילד יותר מהוריו. 

מתוך התיאור שלך אני מבינה שהבת שלך מאתגרת את בית הספר עם כמה התנהגויות. אך גם מתוך התיאור השלילי לכאורה ניתן לשים לב לכמה נקודות אור.

הבת שלך חברותית , היא התברכה בהבנה חברתית , ולכן חברותיה לכיתה מעריכות אותה וחפצות בקרבתה. לרוב, תלמידה מקובלת היא לא רק ילדה עם קסם אישי אלא גם יודעת לתת תחושה נעימה לסובבים אותה. הרי אם בנות כיתתה כל כך אוהבים אותה רוב הסיכויים שהיא מתנהלת בחברה בצורה חיובית ולכן זוכה לאהדה. 

נשמע שלבת שלך יש כוחות אדירים , היא מאמינה בעצמה וביכולות שלה וזו בוודאי דבר טוב. לכל תכונה יש שני צדדים , חלק חיובי וחלק שלילי . גם ליכולת “לשים פס על כולם ” יש צד חיובי . מי ששם פס , לא ממהר להיגרר אחרי רוחות חולפות, ופחות מושפע מלחצים חברתיים , הוא שיקול ומקבל החלטות מתוך עצמאות מחשבתית. תכונה זו תשמש את הבת שלכם רבות בחיים.

שימוש בדחייה ככלי חינוכי:

בני אדם ככלל אוהבים להרגיש רצויים , טובים ומעורכים. כשדוחים ילד וכל שכן מתבגר , עצם הדחייה פוגעת בדימוי העצמי שלו ומעבר לכך ביכולת ההשפעה של ההורה על בנו או בתו. ריחוק גורם לתחושת מרירות וגורם לנער לבעוט בערכים של ההורה. יחס חם ומקרב מגביר את יכולת ההשפעה של ההורה או המורה ולא ההפך. אם הבת שלכם תרגיש לא רצויה בבית הספר רוב הסיכויים שהיא לא תבדוק את עצמה אלא תכעס על המערכת ותמרוד עוד יותר חזק בכל הסמכויות. 

דברו ביניכם ונסו לחשוב על דרכים להגביר את תחושת השייכות של הבת למסגרת. נתינת תפקידים , תמיכה חברתית וקשר לצוות מגבירים את תחושת השייכות. ילדה שמרגישה שייכת גם מקפידה על כללי המסגרת מתוך כבוד ורצון טוב.

בהצלחה!

בנימין שלום , 

מתוך דבריך נשמע שעברתם בבית שבוע סוער במיוחד, ואני מבינה מאוד את התסכול שלך.  יש לילדים שלכם שני הורים טובים ואכפתיים, החולקים מטרה משותפת. ייתכן שכרגע יש בניכם חילוקי דעות לגבי הדרך. 

 

לכל ילד יש שני הורים . עצם זה שההורים הינם שני אנשים שונים בעלי תפיסות עולם שונות יוצר מצב שיש בין הורים חילוקי דעות .חוויות ילדות , אתגרים שונים , ואקלים חברתי-  כל אלו משפיעים על השקפת עולמינו,  לכן רק טבעי שאתה ואשתך אינם רואים עין בעין סוגיות חינוכיות שונות . זה בסדר שהילדים ידעו שאבא ואימא קצת שונים. ילדים לרוב יודעים מאיזה הורה לבקש כסף כי הוא ייתן ביד רחבה , ולאיזה הורה לבקש חתימה במבחן לא מוצלח. זה לגיטימי שלאבא יותר חשוב לימודים ולאמא  יותר חשוב הקפדה על סדר וניקיון. הילדים שלנו מכירים אותנו היטב ולרוב הם מודעים לסדרי העדיפויות של כל אחד מההורים. 

אך יחד עם זאת חשוב מאוד לדבר בקול אחד ולא לבלבל את הילדים במסרים סותרים. ילד ששומע מאבא כן ואמא לא , מרגיש מבולבל ומתוסכל. 

 כדאי לגבש עמדה הורית משותפת . כדאי לדון בניכם על הנושאים שחשובים לכם ולאחר מכן להציג חזית מאוחדת מול הילדים. כשילד רואה את שני הוריו יחד הדבר מקנה לו ביטחון ותחושת יציבות. 

חשיבות של גבולות 

בשאלתך נגעת בנושא חשוב וזהו גבולות. האם כדאי להציב גבולות חזקים וברורים או  גמישים  ומתחשבים ?

 כל ילד זקוק לגבולות . המחקר מראה  שילדים שגדלו בבתים ללא גבולות, גדלו להיות מבוגרים חסרי בטחון עצמי , חרדתיים ולעיתים אף הדרדרו להתנהגויות סיכון. לעומת זאת ילדים שגדלו בבתים עם גבולות נוקשים מדי,  בגיל מסוים פשוט הפסיקו לציית לכללים. לכן חשוב למצוא את שביל הזהב ולהציב גבולות ברורים אך גם לדעת כיצד להתאים את הגבול לילד. גבול אמור להגן על הילד ולחסוך ממנו אנרגיות מיותרות  בדיונים יומיומים של מותר ואסור. 

לכן הצורך שלך לאפשר לילדים מרחב וחופש הוא צורך אמיתי והצורך של אשתך להגן על הילדים מהסכנות שבחוץ הוא גם צורך אמיתי  . 

כיצד מגיעים לעמק השווה? 

חשוב לתת ביטוי לרצונות השונים.  ישנם זוגות שנעזרים לצורך כך ביועץ זוגי ומשפחתי שעוזר לתווך נכון לצד השני את הרצונות הללו. 

 

בכל מקרה כדאי לשמור בעת ויכוח על כמה קווים אדומים : 

1. רצוי להימנע מוויכוחים ליד הילדים ואין לערב אותם ולגייס אותם לצד אחד.  

 

2. כדאי לשמור על עניינות ולא להשתמש בכינויי גנאי או ביטויים מעליבים. 

3. תמיד לתת אפשרות לסלוח , במידה ורבו לעיני הילדים כדאי להשלים בנוכחותם . 

בתקווה לאווירה נעימה וטובה , 
בהצלחה ! 

העלית שאלה משמעותית ולא פשוטה.
טיפולי פוריות מפגישים את בני הזוג עם התמודדויות במגוון תחומים: זוגיות, אישיות, פיזיות,
רגשיות, חברתיות כלכליות ועוד.
בשאלה שלך חסר הרבה מידע לגבי ההיסטוריה, הרקע מהעבר, צורת ההתמודדות שלך /שלו/
שלכם. אני גם לא יודעת מה מצבכם בהווה ומה ההשלכות שיכולות להיות בעתיד עליכם.
אני משערת שהאמירה ‘אין לי כוחות נפש’ מעידה על אדם שחווה כאב ומצוקה והוא חושש להתמודד
שוב עם אתגר זהה.
יחד עם זאת הרצון שלך מובן ואנושי. הוא יכול לפגוש אותך מהמקום האישי, בהשוואה לחברות
ולמשפחה שמסביב, הוא יכול לפגוש אותך גם מהמקום ההורי, מול התמודדות עם הילד וכן גם
מהמקום הזוגי מניעת קונפליקטים ועוד…
כך שאם נסכם, שניכם מתמודדים. גם אם אתם מטפלים וגם אם אתם לא מטפלים.
עוד יותר מכך במידה ואחד מכם ‘יוותר וייכנע’ לרצון השני, המצוקה עלולה להיות רבה.
ולכן אם תתמקדו בשאלה האם לגשת לטפל או האם להימנע מטיפול אחד משניכם ירגיש מצוקה.
אז מה אפשר לעשות אחרת? לפני שאתם מתיישבים לשיחה ולדיון מחודש, תיזכרו בנקודות שציינתי
לעיל, תנסו להיזכר מה הדברים שאתגרו אותך /את בעלך, האם היו רגעים חיוביים (כן, גם במהלך
טיפולי פוריות ניתן לחוות חוויות חיוביות וזה נושא למאמר נפרד).
כשהאווירה רכה, אתם מוזמנים להתחיל לשוחח.
ואז תוכלו לפתוח דיון כאשר השאלה לא תתמקד בניסוח האם … אלא תנסחו את השאלה איך..?
איך אתה תוכל להרגיש בנוח עם…? איך את תוכלי להרגיש עם…?
איך נוכל להתמקד במציאת פתרון שיתאים לשנינו?
כששניכם תרגישו שיש לרצונות שלכם מקום, כך תוכלו לשמוע האחד את השני ולמצוא פתרון יצירתי
שיתאים לשניכם.
במידה ולא תצליחו להגיע לשיח מקדם, אתם מוזמנים להיעזר בגורם מקצועי.
תיזכרי, התקופה הזו מאתגרת גם כך, תבחרו איך ואיפה להשקיע את האנרגיות שלכם, אתם זכאים
לעבור אותה בצורה הכי טובה שאפשר!

יהודית שוורץ

חנה שלום,

אני קוראת את השאלה שלך ומבינה מאוד את תחושת הבדידות והעצב שאת עוברת בתקופת החגים, יחד עם האמביוולנטיות שמציפה אותך בקבלת ההחלטה האם לשהות אצל ההורים במהלך החגים או לא. זו בהחלט החלטה מורכבת.

בשביל הרבה אנשים העונה הזו של השנה מביאה יחד עם השמחה שבהתחדשות גם תחושות אחרות. הזמן שחלף מזכיר לנו את כל מה שהספקנו לעשות בשנה החולפת וגם את הדברים שחסרים לנו . ישנם אנשים שמצפים לילד, שמחפשים עבודה או שעדיין לא מצאו בן זוג. להרבה אנשים התקופה הזו היא מורכבת כי היא מדגישה את המצב הקיים , את החסר ואת החלום שנראה רחוק מתמיד.  כשאת רואה את האחים שלך מרחיבים את המשפחה ואת עוד מצפה לישועה זה ממש לא פשוט ומבינה שזה מציף אותך בתחושות לא נעימות.

כדאי כמה ימים לפני החג לתאם ציפיות מול המשפחה, לדבר על החששות שלך בגלוי. רצוי להסביר להם שאת מאד רוצה להיות איתם בחג ואת נהנת מההזדמנות לזמן איכות איתם. אך יחד עם זאת, את עוברת תקופה לא פשוטה ועצות וטיפים לא עושים לך טוב. רב האנשים יכולים להבין את זה. דיבור פתוח עם ההורים והאחים מלב אל לב יכול מאד להקל. תסבירי להם מהם הצרכים שלך. מה יעשה לך טוב ומה מכביד עליך, ומדגיש את החסר . 
לגבי הרעיונות וההצעות שאת מקבלת כתוצאה מהמפגש עם אנשים שלא ראית משך תקופה. מחד לקבל הצעה לא מתאימה יוצר תחושת תסכול ואולי אפילו מבוכה מאידך ניתן לראות בהצעות אלו ביטויי אכפתיות כלפייך גם אם הם לא ממש מקדמים אותך אל עבר המטרה. הרצון הטוב של המשפחה, היא נקודת אור בתוך המצב הקיים.  ואולי מתוך הרעיונות המצחיקים והלא מתאמים יבוא רעיון אחד מתאים . גם פה היכולת לדייק את הצורך שלך ולהסביר לסביבה מה מתאים לך יכולים מאד לסייע. זכרי הערך שלך הוא אבסולוטי ואינו תלוי באף אחד ובשום מצב . נשמע שאת בחורה מוכשרת ורגישה ואין אדם בעולם שיכול לקחת לך את זה . 
מי ייתן ששנה זו תביא לך את אשר את מייחלת לו. וימלא הקב”ה את כל  משאלות ליבך לטובה. 

 

ראשית רציתי לחזק את ידייך על מתנת ההנקה שנתת לילד שלך.
חיזקת את המערכת החיסונית שלו שתעזור לו גם בבגרותו,  וחיזקת את הקשר שלו איתך, שוודאי יצעד איתו לאורך הדרך. הנקה היא התמסרות ללא ספק, ושכרה בצידה.
התינוק גדל ב”ה והגיע לגיל הילדות. הגמילה צריכה להיעשות בהדרגה וברגישות. אבל לפני הכל את צריכה לקבל החלטה שאת שלימה איתה. ברגע שתפגיני לילד נחישות ורגישות בענין, המסר יעבור בצורה טובה. כשאת מסתובבת עם ייסורי מצפון ולא שלימה עם ההחלטה הוא ינצל את ההזדמנות בכל פעם מחדש…
אפשר להוריד הנקה ביום או לקצרה כל כמה ימים. 
אפשר להציע לילד תחליפים ופרסים על התגברותו. לעשות לו “מבצע התגברות” עם מדבקות וכו’ ובסוף לקנות לו פרס שישמח אותו.  וכן להסביר לו במילים פשוטות שהוא כבר גדול ובוגר ושהוא יכול להיות קרוב לאמא גם בלי לינוק. כי הוא בהחלט יכול להבין. 

גם עיקרון ‘רחוק מהעין, רחוק מהלב’ יכול להיות טוב במצבים כאלה, את יכולה להשאיר את הילד עם משהו שהוא מכיר ובאופן טבעי ירצה לינוק פחות כשאת לא בסביבתו.

מאחלת לך הצלחה רבה בתהליך הגמילה, גידול קל והרבה הרבה נחת.

מוריה פיקאלי – יועצת נישואין ומשפחה.

כאשר האמא נחושה הילד יגמל.

הילדים שלנו קוראים אותנו וחשים אותנו. כאשר האם מחליטה לגמול והיא נחושה וברור לה כי זה הדבר הנכון ההחלטיות תעבור גם אל הילד. הוא לא ירצה אך היא תסביר לו שהוא גדול ויכול והיא מאמינה בו וסומכת עליו. בדרך יתגלה קושי כאשר האם לא שלמה עם זה גם אם לא תאמר ברגע שמחשבות של פיקפוק או רחמים יהיו אצלה הילד יחוש זאת…
בהצלחה רבה

נחמה יקרה שלום,

אני מבינה מאד את הקושי שלך, ואני חושבת שלהרבה מאיתנו הייתה או עודנה התמודדות עם העולם הרוחני של בן הזוג.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שלנסות לשנות את האחר זו מתכונת ברורה לכישלון, בקושי את עצמינו אנו מצליחים לשנות…
כך שבמקום לנסות לשנות אותו, ממליצה לך לנסות להשפיע על עצמך בקבלה שלו.

לכל אדם יש חוזקות וחולשות, וחלק מעבודת החיים שלנו זה לקבל בשמחה את החוזקות של היקרים לנו ולקבל באהבה גם את החולשות שלהם. זו עבודת חיים שמלווה אותנו לאורך כל הדרך.

כדאי לזכור כי הבחירות של בעלך הן לגמרי לא באחריות ובסמכות שלך, אבל הבחירות שלך כן. הבחירה של בעלך היא: אם, מתי ואיך להתפלל, מה לומר לאשתו ומה לילדים.

מבחינה מעשית אני מציעה לך להפסיק לדעת מתי בעלך קם. אפילו לא להעיר אותו גם אם המחיר יהיה שהוא יקום אחרי חצות, ויפסיד זמן קריאת שמע ותפילה ואפילו תפילה במניין.
יתכן שבפעמים הראשונות הוא ינצל את המצב, או יתפלא שהמזכירה שלו התפטרה לפתע. בכל מקרה הוא בוודאי יגלה שהוא אדם עצמאי, בוגר ובוחר.
את יכולה לשתף אותו לפני כן בהחלטה שלך, אבל לא כמחווה של עונש או ייאוש, אלא מתוך שיתוף כנה: אתה יודע, חשבתי על זה שבעצם אתה אחראי על העולם הרוחני שלך, ואין לי שום רשות להתערב בבחירות שלך. אז אני סומכת עליך ומה שתבחר זה לגמרי שלך.

ולגבי הילדים, הילדים ילמדו שיעור נפלא בכבוד האדם, באחריות אישית, בהפעלה של כוח הבחירה, בקבלת הזולת כמכלול למרות חולשות מסוימות שיש בו. נכון, הם לא יגדלו על מיצג של אבא גדול הדור שמשכים לוותיקין עוד לפני שהם קמו, אבל במקום זה הם ילמדו לאהוב ולקבל באמת את בני זוגם (שגם להם מן הסתם יהיו אי אלה חולשות). הילדים שלך יזכו לקבל שיעור נפלא בענווה ובאמונה, כשיראו איך אמא שלהם שמחה בחלקה ולא מהלכת בגדולות ובציפיות ובאכזבות בלתי פוסקות.

אם בסופו של דבר גם הרגלי הקימה שלו ישתנו – מה טוב, אבל מה שבטוח זה שהרגלי השפיטה שלנו ישתנו, וזה מה שיביא לנו חיים טובים.

אם את רוצה עזרה נוספת את מוזמנת לפנות למוקד מטיבת”א  2837*

בהצלחה רבה!

יהודית שוורץ

שלום מיכל,

ממש כואב לי לשמוע את שעובר עלייך. את מתמודדת עם קושי גדול במיוחד.
דעי לך שאת לא לבד, צוות היועצים במוקד מטיבת”א זמינים 24 שעות ביממה לכל פנייה. את מוזמנת לפנות עוד היום במספר 2837*.

מכיוון שציינת שאת מעדיפה תשובה בכתב , אענה לך גם פה. הכאב של זוג הממתינים לילד הוא כאב עצום. גם את וגם בעלך עוברים תקופה קשה מאוד של טיפולים רפואיים, חוסר וודאות לגבי העתיד ותחושת בדידות. כשאנחנו עצובים, באופן טבעי היינו רוצים לראות את הסביבה, במיוחד את הסביבה הקרובה, משתתפים בעצב שלנו. כשאנו עצובים כל העולם נראה לנו שחור וקודר. במצב כזה קשה לנו לראות בחוץ ביטויים של אור ושמחה. קשה לנו לחוות שמחה. כשכואב לנו היינו רוצים שכולם יבינו את הכאב שלנו ואולי אף שיחושו קצת מהכאב הגדול הזה.
בעלך עובר גם הוא תקופה קשה, אמנם בצורה אחרת, אך הוא גם מתמודד עם החסר הגדול הזה. גברים ונשים מגיבים אחרת לאירועים קשים. כואב לבעלך אבל הוא מבטא את הכאב בצורה אחרת. אנו מצפים מהבעל להגיב בדיוק כמונו אך הדבר אינו אפשרי מכיוון שיש שוני בין בני אדם בכלל ובין גברים לנשים בפרט. 
ישנם הבדלים בין גברים לנשים בדרכי התגובה שלהם לאירועים. לנשים יש נטייה להחצין את הרגשות בצורה מוחשית על ידי בכי מתמשך וביטוי ייאוש וכאב, גברים מנתבים את הכאב למקומות אחרים ולפעמים פחות מדברים על הכאב אך מרגישים אותו. 

לצד הקושי הגדול שאת חשה לאחר יום שלם שבו את נשארת במיטה ובעלך נוסע לעבודה, אני יכולה לחשוב גם על  יתרון מסוים במצב הקיים. הבית נמצא בטלטלה מתמדת בגלל המצב והיכולת להמשיך בחיים לצד הכאב הגדול נותן עוגן בסערה. האיזון שבין שתי התגובות יוצר איזון מסויים ומוסיף יציבות לבית. ניתן גם לשוחח עם בעלך בזמן רגוע ולהסביר לו מה את מצפה ממנו בזמן שמאוד קשה לך. לדוגמא: היית רוצה שישב לידך/ שיקשיב לך וכד’.
תיאום ציפיות יכול להקל על ההתמודדות בזמן אמת.   

לסיכום, אני מחזיקה לך יד בתקופה קשה זו ומייחלת לכם שבקרוב תזכו לזרע של קיימא. 

יהודית שוורץ

יעקב שלום,

הפחד מהמוות הוא אחד הפחדים שהאנושות מתמודדת איתם מאז היווסדה. המוות הוא אכן הפחד הגדול ביותר העומד בבסיס קיומנו ומעמיד אותו בשאלת המשמעות, היציבות, הנצחיות, והבטחון. הפחד הזה הוא הגיוני ומובן אך למרות זאת מעניין לראות את העובדה שאנו בני האדם בדר”כ מצליחים לחיות ולהנות ממה שיש לחיים להציע. כנראה שיש כח בחיים עצמם המניע אותנו לחיות אותם באופן מלא.

הייתי רוצה לתת לך כלי ראשוני ויישומי שיסייע לך להיות שליו יותר ולאפשר לחיים לתת לך את מה שיש בכוחם לתת.  

כאשר המחשבות הטבעיות הללו עולות בראשך, הן חולפות מעצמן. אולם אם אתה מתחיל לחשוש ולשאול את עצמך מדוע הן באו??? אתה מתחיל לפחד מהפחד עצמו. לפעמים מתנהל בתוכנו מין שיח פנימי, כגון: האם אני נורמלי? מה הבעיה שלי? תהליך זה נקרא בשפה המקצועית ‘רומינציה’, בתהליך זה אנו מתדיינים עם עצמנו האם זה בסדר שאנחנו פוחדים, האם זה לא בסדר וכך הלאה. למעשה איננו יכולים לשלוט במחשבותינו, ועל כן אינך צריך להלקות את עצמך על עצם מחשבותיך.

מחשבה היא רק מחשבה. לפעמים היא על המוות ולפעמים היא על דבר אחר. אם לא תילחם בה, אם לא תתווכח איתה, היא פשוט תחלוף. אבל העיסוק בלבטים כגון: מדוע אני חושב על המוות? מה זה אומר עלי? – מעורר חרדה. כל מחשבה היא אחת מתוך אלפי מחשבות שעוברות במוחנו במהלך היום. כמו שהן באות, כך הן עוזבות. כשאתה שוכב במיטתך בלילה, נסה לתת למחשבות הקשות לזרום דרכך. במקביל תספור את נשימותיך או את החפצים בחדר. גם אם המחשבה לא הולכת, תמשיך לספור. לאט לאט היא תניח לך.

באם אתה פועל לפי הנחיה זו, ובכל אופן ממשיך עדיין לסבול, ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע או למוקד מטיבת”א במספר 2837*

בהצלחה!

יהודית שוורץ

שלום דפנה,
את מתמודדת עם אתגר גדול של גידול ילדים באופן עצמאי בנוסף לתחושת בדידות . ניכר שאת משקיעה בילדים שלך וחפצה בטובתם.
 חשוב להבין שטובתך אינה באה בניגוד לטובת הילדים. ייתכן שכרגע יש לכם רצונות מנוגדים אך ברור שאת רוצה אך ורק בטובתם . הרווחה האישית שלך לא אמורה להוריד את איכות החיים של הילדים שלך אלא להיפך. אמא שמרגישה סיפוק ומשמעות בחייה האישיים היא אמא עם יותר כוחות לגידול ילדים. כשאמא מרגישה שהיא מלאה בפנים יש לה יותר כלים לחנך ולהוות משענת לאחרים. 

הורה אינו אמור למחוק את עצמו או לוותר על דברים מהותיים כגון זוגיות עבור ילדיו. בהורות אנחנו מנסים לסלול דרך שמטיבה עם ההורה והילד גם יחד. 
יחד עם זאת שינוי כל כל מהותי כמו הרצון להתחתן הוא דבר שמשפיע באופן יומיומי על ילדיך לכן כדאי לכנס את המשפחה לשיחה משפחתית שבו את מודיעה על ההחלטה שלך. לא כדאי לבקש את  אישורם למהלך אלא ליידע אותם על תוכניותיך ולהזמין אותם להעלות את החששות והלבטים שלהם בעניין. כדאי לבוא לשיחה מתוך עמדה פנימית שאנחנו מתכנסים יחד כדי שהתהליך יצליח. קריטי שכל הצדדים ירגישו ששמעו אותם והבינו את הקושי שלהם. 

 מעבר לכך רצוי להבהיר לילדים שלא תסכימי לשום התערבות מצידם. זו חלק מהסמכות שלך כאמא והזכות שלך כבנאדם.

כל פעם שעושים שינוי גדול בחיים , הדבר דורש התארגנות מחדש , בדומה למעבר דירה. בזמנים של מעבר אנחנו יותר עצבניים ועייפים , ומחפשים בכל עת היכן להניח את החפצים שלנו .  גם בנישואין שניים , המשפחה שלך תעבור שינוי והדבר עלול להביא לעלייה ברמת הלחץ בבית. חשוב להשאיר ערוץ תקשורת פתוח ולהיות קשובה ומכילה כדי לייצר יציבות בתקופה מתוחה זו.
 

 

שלום בתיה ,
סיפרת שאת ואחותך מאוד קשורות ואני מבינה מתוך דבריך שהקשר שלך עם אחותך חשוב לך.
 
לצד זה את מספרת על תחושות קשות ועל ביקורת מתמדת. 
 
ביקורת מחלישה ומקטינה, האמירות של אחותך גורמות לך להטיל ספק ביכולות שלך והיא נכנסת לתחומים אישיים בחייך כדוגמת היחסים עם בעלך והחינוך שאת נותנת לילדים שלך. 
 
כיצד מתקדמים מפה? קודם כל כדאי להגדיר לעצמך מה את רוצה מהקשר הזה לאיזו מקומות את בוחרת להכניס את אחותך, ומה מהווה חציית גבול. ברגע שהדברים יהיו ברורים לך , יהיה לך יותר קל להסביר את העמדה שלך לאחותך.
 
לאחר מכן קבעי זמן לשיחה מלב אל לב עם אחותך. הסבירי לה על תחושותייך , הדגישי בפניה שהיא יקרה לך אך קשה לך עם הביקורת. דברי ‘במסרי אני’ כלומר הסבירי מה חשוב לך.
 
למשל , ‘חשוב לי שאוכל להלביש את הבת שלי בבגדים אופנתיים בלי לחשוש מביקורת, אני אוהבת את הסגנון הזה’ משפט כזה הוא ניטרלי ואינו מאשים.
 
לעומת זאת משפט כמו ‘את תמיד מתערבת ואומרת לי מה לעשות! ‘הוא משפט שמזמין עימות. אם תסבירי את עמדתך בצורה שאינה מאשימה יש סיכוי טוב שאחותך תבין אותך. דברי על הצרכים שלך .
 
נקודת נוספת להצלחת המהלך, הוא עקביות. אם אחותך תתחיל לחדור לתחום האישי שלך, עצרי אותה בעדינות ובנחישות,  “אני לא רוצה לדבר על נושא זה” או ” זו ההחלטה שלי “
 

ציפי שלום,
נשמע מתוך דבריך שעברת חוויה מטלטלת בשבת. הבת שלך, שילדת וגידלת , דיברה אליך בצורה מאוד לא מכובדת. בנוסף לצער על התנהגותה של הבת, את חשה מבוכה ובושה מהמשפחה המורכבת שנכחו באירוע. בואי נעשה סדר בדברים :
גיל ההתבגרות: הבת שלך עוברת שינויים רבים. היא משתנה מבחינה שכלית , פיסית, רגשית  וגם מבחינת התגובות שלה. מתבגרים ובמיוחד מתבגרות מגיבים בצורה קיצונית ולא מותאמת לאירועים. הם חווים שינויים רבים במצבי הרוח שלהם . הם עוברים ממצב של שמחה והתרגשות לכעס ועצבות בכמה רגעים. אירוע כמו שחווית בשבת הוא אופייני לגיל זה, גם בבתים טובים , גיל ההתבגרות בא עם חוצפה . לא תמיד אנחנו מצליחים להבין את בני הנוער. כדי להבין אותם יותר חשוב להשאיר ערוץ תקשורת פתוחה. תנסי להיות זמינה לבת שלך ולקבוע זמנים קבועים לשיחות. 

מענה חינוכי : חשוב להבהיר לבת שאת מבינה שמשהו מאוד הפריע לה עד כדי כך שהיא חצתה קו אדום. הבהירי שגם בזמן של כעס או עצב היא מוזמנת לדבר איתך ברוגע ואולי אפילו להישאר בחדר אם היא רוצה , למרות ההפסד של כל המשפחה מכך. כדאי גם להסביר לה כמה היא יקרה לך , וכמה עצוב לך אם היא תבחר לא לבוא. אך לא כדאי להפעיל לחץ. 

לסיכום כדאי מאוד לעשות הפרדה בין התגובה של הבת לבין ההתנהלות שלך. את אחראית לתגובות שלך . את לא אחראית להתנהגות של הבת. את יכולה לכוון אותה ולהדריך אותה אך בסוף יש לה בחירה חופשית. התנהגותה אינה מורידה בערך או ביכולת שלך כאמא. 
“הזורעים בדמעה ברינה יקצורו” 
בהצלחה! 

שלום רונית,
קודם כל אני מצדיעה לך על היכולת להתרומם מהשבר הגדול ולגדל שלושה ילדים לבד. אני מאחלת לך שהקב”ה ייתן לך את הידע ואת הכוחות למשימה החשובה. 
 את שואלת שאלה שמעסיקה הרבה נשים במצב דומה. אני מניחה שהגרוש שלך  עשה הרבה מעשים שליליים שפגעו בך מאוד. הכעס שלך עליו מוצדק , המצב שבו בנאדם פוגע ומעליב שוב ושוב הוא בלתי נסבל , אבל בדיוק לשם כך התגרשת.  התגרשתם כדי להפסיק לריב אחד עם השני. הילד שלך הוא הילד של אמא והילד של אבא. כשהוא מסתכל במראה הוא רואה שיש לו עיניים כחולות כמו אמא ושיער שחור כמו אבא.  אם האמא צובעת את האבא של הילד בשחור , היא צובעת חצי מהילד שלה בשחור, כי אבא שלו הוא חלק ממנו. 
לכן אני חושבת שפעלת ממש נכון , כאשר נמנעת מלהקטין את הגרוש שלך באוזני בנך. כשאת שומרת על כבודו את שומרת על כבודו של בנך. בהצלחה רבה !

מלי יקרה שלום וברכה,
אני מבינה שעוברת עליכם תקופה לא פשוטה, התמודדות עם פוסט טראומה לא קלה לאדם שסובל מההפרעה אבל גם לסביבה שלו ההתמודדות היא לא פשוטה כלל. הבורא זימן לחיים שלך התמודדות מאתגרת, אני כואבת את כאבך ובמקביל, גאה בך על הרצון לעזור ולסייע.
מקווה שאזכה להשיב לך דברים שיתיישבו על ליבך, ויקלו מעליך קצת את המשא.

אחלק את הדברים לכמה נקודות מרכזיות:

1. תמיכה: את משתפת על כך שאחיך מתרחק מחברים ומהמשפחה, זוהי התנהגות מצויה בקרב אנשים פוסט טראומטיים. חשוב לכבד את הגבולות שלו אבל מצד שני מומלץ גם לתת לו תחושה שהוא לא לבד, שירגיש פחות בודד בקושי שהוא מתמודד איתו.

2. הקשבה: אל תכריחי אותו לדבר, אבל אם הוא בוחר לשתף אותך נסי להקשיב ללא ציפיות או ביקורת, גם אם הוא מספר דברים קשים מאוד. את לא צריכה לייעץ, עצם ההקשבה שלך עוזרת לו מאד.
חלק מתהליך ההחלמה כרוך בחזרה על האירוע הטראומטי, אל תבקשי ממנו להפסיק לחזור על הסיפור הטראומטי ולהמשיך הלאה, תני לו אפשרות לספר לך את הסיפור בכל פעם מחדש.

3. בניית תחושת אמון: פעמים אחרי טראומה העולם הופך למקום מסוכן ומאיים.
ככל שתראי לו שאת איתו, תומכת ומאמינה בו שהוא יכול להתקדם בחיים, להתחתן, להקים משפחה, לעבוד וכד’, כך תעזרי לו להרגיש אהוב ומחוזק. תדגישי לו את הכוחות שיש בו ואת האמונה כי הוא יכול להתאושש ומצפה לו עתיד חיובי יותר בעזרת ה’.

4. שיח על הטריגרים: טריגר יכול להיות כל דבר – אדם, מקום או סיטואציה – שמזכירה לו את הטראומה ומפעילה את תסמיני ההפרעה. לקראת השנה לארוע הטריגרים יכולים להתעצם, ככל שאנחנו מוכנים יותר לטריגרים אנחנו פחות נבהלים ומפחדים מהם ולכן, מומלץ לדבר איתו על הטריגרים ועל דרכי התמודדות שעזרו לו בעבר או שיכולים לעזור לו בעתיד.

5. התמודדות עם אלימות וכעס: אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית חיים בתחושה מתמדת של לחץ פיזי ורגשי, שיתפת שהוא מתמודד עם קשיי שינה ואני מאמינה כי בזמנים אלה הוא מרגיש מותש. כל זה מגביר את הסיכוי שהוא יגיב בצורה מוגזמת גם ללחצים יומיומיים. כדאי להמליץ למשפחה שבזמני התפרצות רגשית, ינסו להישאר רגועים ולהשרות תחושת ביטחון, להמנע מהתנהגויות שעלולות לגרום לו לחוש מאויים. אם למרות כל הנסיונות שלכם להרגיע אותו, המצב הנפשי שלו הופך להיות גרוע יותר, עזבו את הבית או סגרו את עצמכם בחדר.

6. שמרי על עצמך: טיפול באדם קרוב הסובל מהפרעה פוסט טראומטית עלול לגרום להתשה פיזית ונפשית. בכדי שיהיה לכך כוחות לתמוך בו לאורך תקופה ארוכה את חייבת לטפח ולשמור גם על עצמך. ממליצה לך להיעזר ביתר בני המשפחה, לחלק ביניכם את האחריות לבקש מהמשפחה המורחבת או חברים שיעזרו לך. שמרי  על זמן אישי לעצמך ואל תוותרי על פעילויות שמשמחות אותך. הכירי את המגבלות שלך, שימרי עליהם ודברי על כך עם אנשים קרובים אליך המעורבים בחייך.

מעריכה מאד את הרצון שלך לעזור ולסייע לאחיך, את בהחלט יכולה לעשות שינוי משמעותי בחייו, אם את צריכה עזרה נוספת את מוזמנת לפנות למוקד מטיבת”א ולקבל ליווי ותמיכה שיקלו עליך 2837*

יהודית שוורץ

שלום ובוקר טוב,

הגעת למקום הנכון ונתפלל יחד שנזכה בסיעתא דשמיא להיות שליחים טובים ולסייע לכם.

התאמת איש מקצוע חשובה מאד להצלחת התהליך, בחירת איש מקצוע מתאים יכולה לחסוך בזבוז זמן ומשאבים רבים כגון: זמן, כסף וכד’ ומעניקה שקט נפשי ויכולת התמקדות והתרכזות בתהליך.

כדי לקבל עזרה במציאת איש מקצוע מתאים מומלץ לפנות למוקד שלנו ולקיים שיחת אינטק טלפונית שלאחריה נוכל להפנות אתכם לגורם מקצועי מתאים.

מוקד מטיבת”א פעיל 24 שעות ביממה ומאוייש ע”י אנשי מקצוע ועו”ס מומחים במתן מענה וייעוץ ראשוני, כל פניה מלווה לאורך כל התהליך הטיפולי כדי לוודא כי הפונה מקבל שירות איכותי ומקצועי.

את מוזמנת לצור איתנו קשר במספר 2837*

בהצלחה רבה!

יהודית שוורץ

שלום מרדכי 
אתה מתאר מצב שרבים יכולים להזדהות איתו. בחוץ אתה מתפקד טוב, אך בפנים אתה נאבק עם סערה מטלטלת. אתה מביע רצון לקבל תמיכה כדי להתמודד טוב יותר עם מצב שאתה נמצא בו כעת, ובהחלט הדבר מובן והגיוני.
בטיפול תוכל לקבל כלים יעילים להתגברות על קשיים, אך יתר מכך תוכל לחלוק עם עוד בן אדם את אשר עובר עליך. 
     כאיש טיפול , אתה יודע  לזהות את הקשיים ואולי אף טיפלת באנשים הנתונים במשבר, אך גם מומחה בכל תחום הולך לטיפול אצל עמיתיו למקצוע בעת הצורך.
רופאים הולכים לטיפול אצל רופאים אחרים כאשר כואב להם . מיילדות נעזרות במיילדות אחרות בשעת הלידה , והלידות שלהן אינן פחות כואבות. אף אחד אינו חף מהתמודדויות אישיות, ממשברים או מאתגרים. כל מטפל טוב יש לו גם תפקיד נוסף – הוא גם בין אדם המנהל חיים אישיים, לכן הוא גם מתמודד, ככל בני האדם, עם דברים מורכבים שהחיים מציבים בפניו. לפעמים אנחנו עוזרים לאחרים  ולפעמים אנחנו נעזרים.
 פעם ראיתי את רופא המשפחה הוותיק שלנו מתייעץ עם רופא אחר. הוא תיאר לפניו את הכאבים שהוא חש שיער מה תהיה האבחנה הרפואית ואף המליץ איזה מרשם לרשום לו. הרופא המטפל חיבק את רופא המשפחה , הישר אליו מבט, ואמר  “אבל איך אתה מרגיש?”
 היד המושטת , והלב הפותח של הרופא המטפל העניקו לו המון.  

הרב מאיר עשור

שלום וברכה
מחשבתך נכונה ואף מומלצת ללכת לטיפול, תהליך הטיפול אינו מתנגש עם היותך מטפל, ההיגיון אומר הפוך, בשל היותך מטפל הנך מודע יותר לצורך בטיפול במצבים מעין אלה והסיכוי שהטיפול יניב פירות, גבוה הרבה יותר מאדם אחר שאנו מודע לתהליכי טיפול. ולכן ההמלצה ללכת לטיפול בנפש חפצה, מתוך מודעות עצמית.

 

הרב מאיר עשור

אנאל יקירה,
קשה למצא מילים מול המקום הכואב והקשה שבו את נמצאת. אבדן של אדם קרוב הוא דבר כל כך קשה שאין לתאר. הפרדה הסופית הזו היא לא נתפסת ובכל פעם שנזכרים בזה הלב שוב נקרע. האבדן שלך הוא טרי ואני בטוחה שכשאת מתארת את המצב שלך שבו את ממש משתגעת מהמחשבות, את באמת מתכוונת לכך. זה באמת מה שקורה לך ואני יודעת שזה כל כך כל כך קשה לשאת את זה.

כדאי שתדעי שהמחשבות שאת מתארת הן נורמליות. אנשים באבל מגיבים כך וזה נכון וזה חשוב. את שואלת: מה? לכעוס? להיות בחרדה? לקלל? כן. מה האופציה האחרת? לשתוק? לשתוק זה מזיק לנפש… אני כותבת לך את הדברים שמתאימים לעכשיו- לתקופה הראשונה שבה בכלל נטמעת ההבנה של מהו אובדן. חשוב להבין שזה לא מתאים לכל החיים ואני יכולה (כמעט) להבטיח לך שזה לא יהיה ככה כל החיים. אבל הוא תהליך ואת רק בתחילתו.

פעמים אבל מתבטא בכעס, בחרדה, בתחושת חורבן אישי וכדומה, לא צריך להקשיב לאנשים שאומרים לך “תתנחמי, יש לך ילדים משלך” או “אל תדאגי היא במקום טוב בשמים” או כל מיני דברים אחרים שנשמות טובות יודעות להגיד.

דבר נוסף, כדאי להבין שיש חיים של לפני ויש חיים שאחרי. ברור שאחרי דבר כזה קשה אנחנו לא נשארים אותם בני אדם. לא חוזרים להיות אותו דבר. אז מה הופכים להיות? שמעתי פעם רעיון מאוד יפה שאני מקווה שתתחברי אליו גם: תשבי עם דף ועט ותכתבי מה היה “הניצוץ” של אחותך היקרה. הביטוי של מי שהיא עבורך. ולאט לאט תנסי לראות בתוכך מה ההשפעה של זה עלייך. בעצם זה שהיא השפיעה עלייך אז חלק ממנה נמצא בך עכשיו והניצוץ הזה עדיין קיים כאן בעולם הזה והיא יכולה לתת לך כוחות ותחושה שהמהות שלה עדיין איתך. שאת עדיין מחוברת אליה. שיש לה עוד קיום וקשר איתך. שהאבדן הוא לא כל כך מוחלט.

זה לא סותר את האבל. זו הצעה להסתכלות קצת אחרת על התהליך.

ואני רוצה לכתוב לך גם על החרדות. חלק מהזרמים בפסיכולוגיה מדברים על כך שכל מה שאנחנו עושים בחיים זה כדי לשכוח מהמוות. אנחנו קונים, מבלים, מעדיפים לחגוג מאשר לזכור שיש סוף. וטוב שכך. אם נחיה כל הזמן בתחושה שתיכף זה נגמר, נהיה כל כך חרדים שלא נצליח לתפקד. למה אהבה? זוגיות? ילדים? אם הכל נגמר? אבל מה שמפעיל אותנו ביום יום זה יצר החיים ויצר החיים הוא חזק יותר מהכל. יצר החיים גם משכיח מאיתנו את העיסוק התמידי בסופיות של הכל וגם עוזר לנו ליצור לבנות להנות ולעשות טוב.

ולנו כיהודים, יש בנוסף ליצר החיים גם אמונה. אמונה שיש מי שמנהיג את העולם אמונה שאף אדם לא נשלח לעולם הזה ללא סיבה. זו לא אמונה שאומרת שאסור לכאוב על האבדן אלא אמונה שיש תפקיד לכל אדם שנשלח לכאן ולאחותך היה כנראה תפקיד מדהים. לשמח כל כך הרבה אנשים להפיץ טוב בעולם. ואיזו זכות יש לך שהיה לך כזו אחות מיוחדת.

אני מברכת אותך שמשמים ישלחו לך כוחות. כוחות לקבל את עצמך. את האבל שלך. את הכעס שלך. כוחות למצא את מה שיעזור לך להיות מחוברת לאחותך גם בתוך גבולות ההבנה של העולם הזה. כוחות לילדים שלך ולחיים שעוד יש לך לחיות בעולם הזה.

יהודית שוורץ

שלום נעמי,
את מתארת מצב ממש כואב. יש לכם ילד טוב שרוצה ללמוד תורה , ומוצא את עצמו בלי ישיבה. קודם כל יש לתת מענה מעשי לבעיה.  כהורים חשוב להדגיש לילד שאתם מנהלים את האירוע ואתם תהיו אחראים לכך שיתקבל  לישיבה בשנה הבאה. בקשר לתחושות הקשות שעולות אצל הילד במצב הזה, קודם כל תבינו אותו , תקרינו הכלה ואמפתיה. בנוסף חשוב לנרמל את המצב, להזכיר לו שלצערנו יש הרבה נערים במצב שלו, וזה לא ממעיט מהערך שלו לא בעיניכם ובטח לא אצל הקב”ה. אצל ריבונו של עולם  כל אחד הוא בן אהוב. 
   שדרו לבן שלכם שבמצב הנוכחי זה בסדר להיות עצוב וזה נורמלי. בתקופה הקרובה כדאי לדאוג לתת מקום לגילויי אהבה לבן, בחיבוק במילה טובה, בפתק לצד מאכל אהוב. הסבירי לילד שהוא בן אהוב תמיד.  בכל מצב והאהבה שלכם אינה תלויה בדבר; לא בהישגים, לא בציונים טובים, אפילו לא במעשים טובים. האהבה הזאת היא נתון , כמו השמש שזורחת בבוקר.
    ניתן להגיד לו ממש במילים ברורות, שמבחינתך,  הישיבות שלא קבלו אותו- הפסידו. הרי אתם יודעים כמה הוא ילד מיוחד וכמה יש לו לתרום , תזכירו לו את זה.

    בתוך כל אחד מאתנו נמצא כד. הכד הזה מתמלא כל פעם שאנחנו מצליחים ומרגישים שאכפת לסביבה מאתנו. חזקו את החוסן הפנימי של הילד , כדי שיהיו לו את הכוחות להתמודד עם האתגר הנוכחי. בהצלחה רבה ! 

הרב מאיר עשור

אמא יקרה שלום וברכה,

ראשית, את ראויה להערכה על העירנות שלך, התנהלות נכונה במצב כזה יכולה למנוע מצוקה גדולה אצל הילד. המצב בו אנו שרויים בתקופה האחרונה, הוא בהחלט מצב לא נורמלי.

אנסה למקד אותך בכמה נקודות שיכולות לסייע לך במצב הנוכחי:

1. שדרי אמון– חשוב מאוד לשדר אמון ביכולתה של הילדה להתמודד עם המצב. שדר חרדתי של ההורים, שחוששים מפני ההתמודדות הזאת, עלול לגרום לילדה לחשוב שהיא לא יכולה להתמודד עם המצב. ממליצה להעביר מסר מרגיע שמבהיר שאכן ההתמודדות אינה קלה, אבל אנחנו בטוחים שהיא יכולה להתמודד. את יכולה לשאול  את הילדה על התמודדויות דומות שהיו לה בעבר, ולאפשר לה לספר כיצד היא התמודדה איתן.

2. תגובת ההורים – לתגובות שלנו יש משקל רב עוצמה במשבר שהילדה חשה. אמא שמגיבה בביטחון וביציבות אל מול המצב, גורמת לילדה לחוש שהדברים ניתנים להתמודדות. לעומת זאת, אמא שנכנסת לחרדות ומבטאת תחושות ייאוש וחוסר אונים, משדרת לילדה שהמצב אינו ניתן להתמודדות.

אני לא מתכוונת שעליך להציג שלווה מוחלטת. בהחלט יש מקום שתשתפי את הילדה בפחדים שלך, יחד עם זאת הדבר צריך להיעשות מתוך רגיעה ותחושה של שליטה במצב. דווקא אמא שתשתף בפחדים שלה ובכל זאת תשדר שלווה, היא מבהירה לילדה שעם כל הקושי – יש אפשרות להתמודד עם המצב.

3. חרדה – אם הילדה מביעה חרדה, חשוב לומר לה שזה נורמאלי והגיוני לנוכח המצב, וגם אנשים אמיצים מאוד חשים לעיתים פחד.

כמובן, חשוב לדבר עם הילדה על האמונה בבורא עולם שמשגיח עלינו ומגן עלינו, על מנת לחזק את תחושת הביטחון שלה. ניתן להתפלל איתה, הן מצד האמת והן על מנת שתחוש שיש בידה לעשות משהו לנוכח המצב.

4. שיגרה – אחד הדברים שמסייעים להתמודד עם המצב הוא השמירה על שיגרת החיים (חוגים, עבודות הבית וכו’). לכן, לא כדאי לאפשר לילדה לוותר על שיגרת החיים, גם אם החרדה מאתגרת אותה. חשוב לעשות זאת ללא לחץ, אבל לשדר ציפיה רגועה שהיא תמשיך לקיים שיגרה נורמלית.

5. חשיפה לחדשות – ילדים מגיבים במתח ובחרדה לא רק לאירועים אותם הם חווים בעצמם, אלא גם לאירועים אליהם הם נחשפים בעקיפין דרך התקשורת וכדו’. לכן, חשוב לסנן את החשיפה לחדשות, ולהציע לילדה להתעדכן רק מידי פעם.

6. פעילות – פעילות ספורטיבית או פעילות תנועה, מסייעת מאוד בהפחתה של מתח וחרדה. לכן, כדאי לשחק עם הילדה משחקי ספורט ותנועה.

7. אחריות – מומלץ מאוד לתת לילדה תפקידים ביחס למצב. לדוגמא: להיות אחראית על חלוקת פרקי תהילים, שכל אחד מהמשפחה יגיד פרק ביום, וכך יסיימו תוך זמן מסויים את הספר. תפקידים כאלה מפנים את האנרגיות של הילדה למקומות חיוביים ונותנים לה תחושה של התמודדות יעילה עם המצב.

ככל שנעצים אצל הילדה את תחושת המסוגלות שלה ואת הידיעה שישנן דרכים להתמודד, כך נחזק את יכולת ההתמודדות שלה עם המצב ונמנע התפתחות של חרדות.
ישנם מספר תגובות אופייניות לילדים במצבי לחץ וחרדה. תגובות אלה, אם הם נמשכות זמן קצר, אינן מדאיגות אלא מהוות תגובה נורמאלית למצב שאינו נורמאלי. התגובות יכולות להיות: היצמדות מוגזמת להורים, שינויים בהרגלי האכילה, תלונות על כאבים שונים, תוקפנות, הסתגרות. לעתים ישנה גם נסיגה התפתחותית, כגון חזרה למציצת אצבע או להרטבת לילה. חשוב להרגיע את הילדה ולהסביר לה שמדובר בתגובות נורמליות לנוכח המצב. במידה והתגובות של הילדה אינן חולפות כעבור חודש, או מופיעות בצורה קיצונית, יש לפנות להתייעצות מקצועית.

יהודית שוורץ

שלום שרי ,
את מעלה פה נושא חשוב המעסיק לא מעט הורים. ישנם נערים רבים שאינם מסתדרים היום במסגרות החינוך ומתקשים לעמוד בדרישות של שעות רבות של לימוד .

אני מבינה את תחושת הפחד והדאגה לעתידו של הילד. אתם רוצים מאוד שהילד יצליח ואתם רואים אותו מתמודד מול פיתויים וניסיונות, וכהורים הדבר מלחיץ.
קודם כל כצעד ראשון חשוב לשדר לילד רוגע. נערים בגיל ההתבגרות זקוקים להורים חזקים ויציבים. בגיל הזה בני נוער עוברים שינויים פיזיים ונפשיים רבים והם צריכים קרקע יציבה. כאשר ההורה משדר יציבות , יש לנער על מי לסמוך, וזה נותן לו כח.
כיצד ניתן לשדר רוגע כשמתחולל בך סערה פנימית?
נסי לחשוב על נקודות כח של הילד שיכולות לעזור לו לעמוד חזק מול הפיתויים. בנוסף נסי לחשוב על משאבים העומדים לרשותו של הילד שיכולים לסייע לו במצב הזה.
המשאב הראשון שנראה משמעותי מאוד , הוא הורים אכפתיים ומעורבים בחיי הילד. ניכר מדבריך שאתם הורים כאלו.
המחקר מראה שכאשר הורה נוכח בחיי הנער , הבן חושב פעמיים לפני שהוא נכנס למצבי סיכון.
קשר טוב וקרוב עם הבן  מגדיל את הסיכוי לקבלת החלטות נכונות. בנוסף יש בכוחו של הקשר החם להעלות את ביטחון העצמי והחוסן הפנימי של הבן.
כדאי מאוד להקדיש זמן לשיח עם הילד. עדיף בשיחה שבה שני ההורים נוכחים. דברו איתו בפתיחות על הדברים שהוא מתמודד איתם. שדרו לו שאתם לא נבהלים משום נושא ושחשוב לכם לשמוע מה עובר עליו.
לצד ההקשבה חשוב לבנות יחד איתו קווים אדומים עם כללים ברורים. לאן אתם מסכימים לו ללכת ובאיזה מקומות אסור לו להסתובב? שאלו אותו מהם הגבולות שהוא מציב לעצמו, ולמה? למה הכללים הללו חשובים לו? וכיצד הם עוזרים לו לשמור על עצמו? בגיל ההתבגרות כללים צריכים להיות מלווים בהסבר.  בסוף הדיון תסכמי בקצרה ובצורה ברורה מה סוכם .את השיחה כדאי לסיים במשפט של אמון, כמו “אנו מאמינים שאתה מסוגל.”  תאמינו בבן שלכם שהוא מסוגל לעמוד בגבולות שאתם מציבים לו. גם אם השיחה לא תתנהל בדיוק כפי שתכננתם – אין להתייאש. ניתן לסכם שתדברו עוד פעם. חשוב להשאיר ערוץ תקשורת פתוח.

שלום תמר,

תודה על שאלתך. אני חושבת שהרבה הורים מוצאים את עצמם במצב דומה לשלך. מצד אחד משמח להיפגש עם המשפחה המורחבת לזמן ממושך, מצד שני זה מייצר מורכבויות שיש לתת עליהן את הדעת.
שם המשחק הוא הכנה. כשאנחנו נכנסים מוכנים ויודעים כיצד נפעל אנחנו רגועים יותר והתגובות שלנו בהתאם.

כדאי להכין את הילדים לנסיעה הצפויה להזכיר להם מה מותר בבית שלנו ואסור בבתים אחרים וההפך. חשוב גם להסביר את הסיבתיות שמאחורי הכללים כדי לחבר אותם לכלל דרך ההיגיון.
לדוגמא: נסביר לילד ‘סבתא נחה בשעות אחר הצהריים, ולכן חשוב לשחק במשחקים שקטים בשעות אלה’. 

ומה איתנו ההורים? מה נסביר לעצמנו?
כשמעירים לילד שלנו, זה מקטין אותנו, זה מערער את ביטחון שלנו בהורות שלנו. נזכיר לעצמנו שהילד הוא שלנו ואנחנו יודעים מה טוב לו, כאשר נחזק את האמונה הפנימית שלנו ביכולת שלנו לחנך,  נוריד את רמת הבהלה שלנו מהערות של הסביבה.

לפעמים כשיושבים יחד בני משפחה שלא נפגשו זמן רב, כל אחד מרגיש צורך לחנך את הילד בהערות שונות. הילד מרגיש מותקף מכל הכיוונים. דבר כזה לא נאפשר ונבהיר לסובבים בקצרה שאנחנו ההורים ואנחנו אחראים על חינוכו של הילד. 

כלי נוסף וחשוב הוא שיח. רצוי לתאם  ציפיות עם המארחת לגבי ההתנהלות בביתה וגם אנחנו נעלה את החששות שלנו. לעיתים אנחנו פוחדים להציף דברים רגישים, אך בהימנעות מלעסוק בהם אנחנו עלולים להביא לידי פיצוץ בשעת משבר. 

בהצלחה רבה וחג שמח! 

יהודית שוורץ

שלום,

הבן שלנו היקר בן ה14 קיבל תשובות שליליות משלושת הישיבות שהוא בדק! עכשיו הוא יושב ובוכה. איך מונעים מהילד להיפגע מהכישלון במצב הזה?

תודה,

נעמי

שלום נעמי,

את מתארת מצב ממש כואב. יש לכם ילד טוב שרוצה ללמוד תורה , ומוצא את עצמו בלי ישיבה. קודם כל יש לתת מענה מעשי לבעיה.  כהורים חשוב להדגיש לילד שאתם מנהלים את האירוע ואתם תהיו אחראים לכך שיתקבל  לישיבה בשנה הבאה. בקשר לתחושות הקשות שעולות אצל הילד במצב הזה, קודם כל תבינו אותו , תקרינו הכלה ואמפתיה.

 

בנוסף חשוב לנרמל את המצב, להזכיר לו שלצערנו יש הרבה נערים במצב שלו, וזה לא ממעיט מהערך שלו לא בעיניכם ובטח לא אצל הקב”ה. אצל ריבונו של עולם  כל אחד הוא בן אהוב.

שדרו לבן שלכם שבמצב הזה זה בסדר להיות עצוב וזה נורמלי.

בתקופה הקרובה כדאי לדאוג לתת מקום לגילויי אהבה לבן, בחיבוק במילה טובה, בפתק לצד מאכל אהוב. הסבירי לילד שהוא בן אהוב תמיד.  בכל מצב והדבר אינו תלוי בדבר; לא בהשיגים, לא בציונים טובים, אפילו לא במעשים טובים. האהבה הזאת היא נתון , כמו השמש שזורחת בבוקר.

ניתן להגיד לו ממש במילים ברורות, שמבחינתך,  הישיבות שלא קבלו אותו- הפסידו. הרי אתם יודעים כמה הוא ילד מיוחד וכמה יש לו לתרום , תזכירו לו את זה.

 

בתוך כל אחד מאיתנו נמצא כד. הכד הזה מתמלא כל פעם שאנחנו מצליחים ומרגישים שאיכפת לסביבה מאיתנו. חזקו את החוסן הפנימי של הילד , כדי שיהיו לו את הכוחות להתמודד עם האתגר הנוכחי. בהצלחה רבה !

הרב מאיר עשור

אמא יקרה שלום וברכה,

ראשית, את ראויה להערכה גדולה על עצם הפניה שלך. זה שאת מבינה שיש פה דילמה שאפשר להתנהל איתה אחרת זה כבר נפלא. באמת חג הפורים נושא בתוכו אתגרים רבים בנושא הגבולות. זה מתחיל בגיל הקטן עם תחפושות שלא תואמות את עולם הערכים של ההורים, ממתקים בכמות מוגזמת, ציפייה למשלוחי מנות גרנדיוזים, ועוד.
אתגר הגבולות בפורים מאתגר אותנו במיוחד אצל המתבגרים הרואים בחג זה הזדמנות לעשות כל מה שאסור במהלך השנה: לשתות, לעשן, לחמצן שיער וכד’.
רוב ההורים מוצאים את עצמם בדילמה. מצד אחד פורים הוא חג של יציאה מגבולות, גם המבוגרים שותים, מתחפשים ומרשים לעצמם לחרוג מהגבולות הרגילים, ומצד שני הם לא רוצים לוותר על הערכים שלהם, ולא בטוחים שהילדים ידעו לבחור נכון כשהגבולות יהיו מטושטשים.

חשוב לציין שגבול הוא ביטוי של אהבה וקרבה, ולא של מאבק. כשאת מציבה גבול לילדייך את מנכיחה את הערכים שלך, מתקשרת להם את מה שאת רוצה ומרגישה. נכון שפעמים רבות הצבת הגבול מעוררת מאבק, אבל גם הקונפליקט שמתעורר הוא הזדמנות מצוינת להעמיק את הקרבה בינך לבין ילדייך. כשאת מסבירה לילד שלך מה חשוב לך והוא מסביר מה חשוב לו – אתם כבר הופכים לקרובים יותר. ופה טמון הסוד. גבול שיוצר קרבה הוא גבול שמניח בצורה ברורה את הרצונות והערכים של שני הצדדים. זה לא או את או הוא, אין כאן מנצח ומפסיד, יש כאן הזדמנות לדבר על מה שחשוב לכם ולהגיע להחלטה שמתאימה לערכים המשפחתיים שלכם.

לפני שאת אומרת לילדים מה הגבולות שאת רוצה שישמרו בפורים, תבדקי עם עצמך בכנות מה חשוב לך ולמה. הרבה פעמים הורים מקבלים החלטות שקשורות לילדים שלהם מתוך פחד. החלטה שמתקבלת מתוך פחד לא מאפשרת להורה לראות את המורכבות ולהסתכל בכנות על עצמו ועל ערכיו. שאלה שיכולה לעזור בדיון הפנימי שלך על גבולות היא “מה יקרה אם?”. תשאלי את עצמך בכנות מה יקרה אם הילד יחזור הביתה לפנות בוקר, מה יקרה אם הילדה תשתה, מה יקרה אם היא תעשן וכו’. השאלות האלו יעזרו לך לגלות את אזורי החרדה שלך, ומנגד לברר מה הערכים שאת רוצה שינחו את הגבולות שאת מציבה.

אחרי שעשית לעצמך סדר בראש והבנת מה באמת חשוב לך את יכולה לבדוק מה חשוב לילדים שלך. לפני שתִגשי לשיחה איתם, כדאי שתקחי בחשבון את הצורך בהשתייכות חברתית ואת מה שהם עושים גם בלי פורים. אם הילד שלך שותה לפעמים עם חברים ואת תדברי איתו על שתיה בפורים, הוא יבין שכדאי לו להמשיך להסתיר את השתיה שלו. שיחה עם מתבגרים על פורים היא הכרחית, וכדאי שהם ידעו שהמבוגרים בחייהם יהיו מעורבים גם בפורים עצמו וגם אם יקרו תקריות של שיכרות או אלימות. השדר לילדים צריך להיות שאת לטובתם ושתהיי איתם בכל מקרה, ואז יהיה להם קל יותר לשתף את הרצונות וגם את הפחדים וההתלבטויות שלהם. בשיחה עם הילד נסי להבין למה הוא כבר נחשף ומה היו החוויות שלו מהחשיפה הזו, וכן נסי לעזור לו להבין מה יהיה באירועי פורים, למה הוא עשוי להיחשף ומה עלול לקרות. הדבר החשוב ביותר הוא להקשיב למה שחשוב לו כדי שתצליחי לתקשר לו את הגבולות באופן מקרב ובריא.

אחרי ששמעת את הילד והבנת מה חשוב לו, זה הזמן לספר לו מה חשוב לך ולשתף אותו בערכים שלך. דברי איתו על הערכים וגם על הפחדים שלך בכנות ובאופן נקי בלי להתייחס עדיין לפרקטיקה של הגבול – מה את מרשה לו לעשות ומה לא. בדרך כלל מתוך שיח משותף ומכבד תוכלו להחליט על גבולות שיהיו אפשריים לשניכם. יש סיכוי טוב שאת עדיין תעדיפי את הילד בבית וסיכוי טוב גם שהילד שלך יעדיף יותר חופש ממה שתחליטו, אבל הדבר החשוב יותר הוא מה שהרווחתם מהתהליך. תהליך מכבד של הקשבה ושיתוף ישמור על הקשר שלכם קרוב גם בתוך הסערות ופריצת הגבולות שפורים מזמן.

שיהיה לך ולמשפחתך פורים שמח והרבה נחת!

יהודית שוורץ

שלום לך נערה יקרה ואמיצה,

אני קוראת את דברייך ומתרגשת מאוד עבורך על היותך, כנה ומודעת כל כך למצבך ולתחושותייך. את מתארת בכאב את הקושי להתמודד מול העצב, מול הפחד ומהבלתי ידוע.

ברור לי שהתקופה שאת חווה, מעיקה ומעציבה אותך. בואי נקווה שבזכות היכולת שלך לתאר את המציאות, בזכות החיבור הגדול שלך לעצמך, זו תהיה תקופה זמנית, ממנה תצמחי,והיא תחלוף במהרה, בע”ה.

כשקראתי את דברייך, וזיהיתי בהם את המודעות הגבוהה, חשבתי לעצמי שיכול להיות שהגיע הזמן שתפגשי מטפלת טובה.

אחת כזו שכשתשבי מולה, תוכלי לתאר את כל תחושותייך ללא עכבות.

אחת כזו שכשתפתחי איתה קשר קרוב תחושי שאט בונה אט אט את אמונך בעצמך מחדש, שאת חוזרת למגוון הפעולות שביצעת בעבר והקיפו את עשייתך.

אחת שתוביל אותך בבטחה, מתוך כוחותייך, שאת רוצה להיות בהם, ומתקשה לחזור אליהם. יחד תזהו את הקשיים, יחד תנסחו את הפעולות האמיצות לשוב לחיים, יחד תעקבו אחר ההתקדמות, והיא בוא תבוא בע”ה.

יכול להיות שבד בבד עם יצירת קשר עם דמות מקצועית מתחום הטיפול, תצרי קשר מחודש עם בת משפחה קרובה או חברה טובה, ותנסי לחזור לחוות חוויות יום יומיות שהיו חלק מסדר יומך בעבר.

ועד פנייתך לאשת מקצוע, או תוך כדי טיפול, אציע לך להלן מעט פעולות מקדמות:

לפני הכל המשיכי להאמין בעצמך בכוחותייך!

את יכולה להשתמש בכלי הנפלא של כתיבה שהוכחת שאת יודעת לנצלו, ולכתוב לעצמך מידי יום את רשימת ההישגים הקטנים שכבשת.

נהלי יומן, וקבעי בו משימה יומית קטנה שעושה לך טוב.

קבעי לעצמך כלל שבכל יום את יוצאת מהבית. היציאות יכולות להיות מילוי משימות לטובת המשפחה או לטובתך. נסי להתרגל מחדש למציאות שבה את פעילה, יוזמת ובהמשך גם משתפת אחרים וחווה יחד.

ברור שבשלבים הראשונים תחושי מעט חרדה מההחלטות, מהביצועים, אך ככל שתצליחי לבצע יותר פעולות, תחושי טוב יותר עם עצמך.

נסי להסביר למשפחה מה את חווה, מה את מרגישה. שתפי אותם בהחלטה לגשת לטיפול רגשי.

שתפי אותם בהחלטה לצאת ללמוד, או לצאת לבילויי או משימות.

צרי קשר קרוב עם המשפחה, כזה שיעודד אותך להשתתף בחויות משפחתיות ואפילו קטנות. ארוחת ערב משותפת עם אח/אחות או הורים. שיחה קלילה תוך כדי ארוחה.

בקיצור שתי משימות ניצבות כעת בפנייך,

להחליט שאת מטפלת בעצמך,

להחליט שאת מתמסרת להחלטה.

מאחלת לך בריאות גוף ונפש ושמחה,

מקווה בשבילך שתתאוששי, ותשובי לכל מה שתרצי לעשות,

בע”ה הקב”ה יהיה בעזרך ויוציא אותך מחוזקת, אחרי כל פעולה טובה שתעשי למען עצמך.

בהצלחה,

יהודית שוורץ

שלום ,
המצב שאת מתארת שבו הבן עושה דברים המנוגדים לחינוך שהענקתם לו, הוא מתסכל ומאכזב.
נולד לך ילד גידלת אותו, חינכת אותו , ועכשיו הוא בודק דרך אחרת. יחד עם זאת חשוב להבין שמה שאת חווה  כעת הוא חלק  מתהליך רחב יותר החינוך בגיל הזה הוא בעיקר לטווח הרחוק. הבן שלך נכנס לגיל ההתבגרות, והוא מברר את זהותו, בסוף תהליך הבירור, על ידי הכוונה נכונה, אנו מקווים שקיום המצוות שלו יהיה ממקום של בחירה והזדהות. כדי ללמוד כיצד לתקשר עם הבן , כך שהוא ישמע את דבריכם ובבוא העת גם  יפנים את דבריכם , מומלץ לגשת להנחיית הורים אצל מנחה הורים המתמחה בתחום של בני נוער. 

יהודית שוורץ

שלום וברכה,

לא ציינתם בשאלה מהו גיל הילד, היות ורשמתם שהגמגום הוא בקרב ילדים אתייחס לתופעה בחלוקה לשני מצבים:

א. חוסר שטף בדיבור:
ילדים רבים בגילאי 2-6 מגמגמים או סובלים מחוסר שטף בדיבור, מה שעלול להשפיע על הביטחון העצמי והקשרים החברתיים שמתעצבים בגילאים האלה.
זה הוא שלב התפתחותי תקין ולמרות הקושי לראות את הילד מתקשה בדיבור, יש צורך להקפיד על כמה נקודות:

1.      אל תראו לילד שאתם נלחצים מסגנון הדיבור שלו

צריך להבין ולקבל שזה תואם לגיל ולרוב חולף לאחר זמן קצר. הופעת חוסר השטף לרוב אינה מצריכה התערבות (בדיוק כמו שאיננו מצפים מהילד לדבר בגיל חצי שנה).

2.     אפשרו לילד להשלים את מה שהתחיל לומר 

אל תשלימו את המילים בהן הילד נתקע, גם אם נראה לכם שבצורה זו אתם עוזרים לו. אל תגידו לו “קח אויר”, “דבר לאט” או כל הערה דומה. הדבר מעצבן ומקשה על הילד להתרכז במה שברצונו להגיד ולפעמים אף גורם להרעה במצב ולבחירה להימנע מדיבור כלל.

3.     האטו את הקצב

משפחות רבות פועלות בזריזות ובמהירות, בקצב חיים שגורם לכולם למהר. ההורים והילדים רצים ממשימה למשימה, ממהרים לענות, לסדר, להזיז. יש ללמוד להאט את הקצב המשפחתי: להקפיד להקשיב בסבלנות לדברי הילד, למצוא זמן שקט למשחק ושיחה ובאופן כללי התנהלו בבית בצורה יותר איטית ופחות מלחיצה.

4.     הקפידו לדבר בשקט ובשלווה

דברו בנחת, האטו את קצב הדיבור שלכם, הציגו לילד מודל דיבור רגוע ושלו, מודל דיבור של אדם המסיים את משפטיו ואינו ממהר להמשיך הלאה.

ברוב המקרים חוסר שטף נעלם לאחר שבוע, שבועיים או חודש. כמו שהופיע כך הוא נעלם. במקרים אחרים הילד חוזר לדבר שוטף ולאחר תקופה מסויימת חוסר השטף מופיע בשנית או בשלישית וקוטע את קצב הדיבור של הילד. שני המצבים הללו תקינים לגמרי ואופיינים לתופעת חוסר השטף.

יש לדעת ולזכור שחוסר שטף מאופיין בתנודתיות רבה: הן בעוצמת חוסר השטף (לפעמים כמעט ואינו נשמע ולפעמיים מאוד חזק ובולט) והן בהופעת החוסר שטף (מופיע לתקופת מה ונעלם ולאחר מכן מופיע שוב לתקופה נוספת). כל המצבים הללו הינם תקינים לגמרי ומאפיינים התפתחות תקינה בגילאי שנתיים עד ארבע שנים ואינם מהווים סיבה לדאגה.

ב. גמגום:
על ההורים לשים לב לכמה סימנים עיקריים, היכולים להצביע שילדם אכן מתקשה בדיבור, כלומר מגמגם. במקרה שאחד מהסימנים הללו מופיע מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל קלינאית תקשורת לבירור מעמיק יותר בנוגע לדיבור הילד:

הילד מעל גיל ארבע שנים.

חוסר השטף נמשך מעל לשלושה חודשים ברציפות. כן, סמנו ביומן מתי החל חוסר השטף. בכל מקרה, אם חוסר השטף נעלם ואז הופיע בשנית, יש להתחיל את הספירה מחדש.

חוסר השטף מפריע לילד להתבטא וגורם לו להימנע מדיבור: אם אתם מתרשמים שעקב חוסר השטף ילדכם נמנע מלדבר ומתבייש – יש לפנות לקלינאית תקשורת להתייעצות.

בזמן הדיבור מופיעים עיוותים בפנים או בגוף של הילד.

יש עבר של גמגום במשפחה.

אם הופיע אחד מהסימנים המפורטים, יש לפנות להתייעצות עם קלינאית תקשורת. בפגישות הטיפוליות קלינאית התקשורת מדגימה לילד טכניקות דיבור שונות, מאפשרת לו לחוות חווית דיבור שוטפת וכן נותנת לו אסטרטגיות לדיבור שוטף.

ישנן שיטות שונות לטיפול בגמגום ולכל אחת יש אחוזי הצלחה מסויימים: יש אנשים המצליחים עם שיטה אחת ולאחרים שיטה אחרת מועילה.

חשוב לדעת שבמחקרים נמצא שככל שגיל המטופל צעיר יותר, כך אחוזי ההצלחה גבוהים יותר בטיפול. על כן גשו לאיש מקצוע וזכרו שאם הטיפול אינו מקדם את ילדכם אפשר ורצוי לפנות לקלינאית תקשורת אחרת, אולי שיטה שונה תקדם אותו.

ישנם ילדים החווים חרדה רבה בזמן הדיבור. במקרים אלה אנו ממליצים להורים להפנות את הילד לקבלת טיפול רגשי המעניק לילד מיומנויות להקלה על החרדה. במרכז הטיפול לילדים של מטיבת”א ניתן לקבל עזרה מקצועית ע”י אנשי מקצוע המתמחים בתחום הגמגום.

בהצלחה רבה והרבה נחת!

יהודית שוורץ

הייתי מציעה לפנות ליהודית שוורץ

יולדת יקרה,

למקרא מכתבך אני רוצה רק לעטוף אותך בחיבוק גדול , אוהב ומנחם. לא לאמר מילה, לא להרגיע, פשוט לשבת לידך ולאמר, בכי ילדתי בכי, כי גופך וליבך עברו כעת טראומה גדולה ומוקדם מידי לנסות להתגבר עליה בכוח. יש לחוות אותה, לכאוב אותה, לחבק אותה לבכות אותה, ופשוט להיות שם בצער הגדול, בתחושת האין-אונים, ולהישיר מבט לחששות הגדולים והטבעיים שכעת מציפים אותך.

למרות הקושי הרב והכאב הגדול הניבט ממילותיך, אני רוצה לומר לך דבר חשוב: את בריאה, את נורמלית, את הגיונית וכל הפחדים שמציפים אותך בשלב זה כל כך מוצדקים. הייתי דואגת יותר לבריאותך לו היית אומרת לי כמה את חזקה, מאמינה ושורדת, ומצליחה לשים את כל זה מאחוריך. או אז הייתי דואגת. מאד מאד דואגת.

לא לחינם מכונה היולדת ‘יושבת על המשבר’. גוף האישה עובר טראומה פיזית ברגע אחד. כל המערכות שהיו מכוונות להתפתחות החיים המתהווים בגופה, נעצרים בבת אחת ועושים פניית פרסה חדה. השינויים הפיזיים החדים מלווים בהרבה תופעות גופניות לא פשוטות, ורק השמחה הגדולה על התינוק שנולד שלמענו היה שווה כל המאמץ, הכאב והסבל יש בכוחם לרפא מכאובים אלו. העובדה שחזרת לביתך בידיים ריקות מותירה אותך רק עם האובדן הגדול ובלי אותו שיקוי פלאים מנחם המבריא את הגוף והנפש.לכן הרשי לעצמך לכאוב, לשאול ולתהות.

אי”ה הייסורים המפלחים כעת את ליבך יתפוגגו עם הזמן ואת תשובי בכוחות מחודשים לציפייה המתוקה והחיובית לעתיד ורוד. אך לשם כך עליך לעבור כעת את התהליך בבריאות נפשית וגופנית , להיות קשובה לליבך הכאוב, ואף לקבל תמיכה ועזרה במידת הצורך.

במרכז מטיבת”א ניתן לקבל תמיכה, ליווי וטיפול ע”י נשות מקצוע שהוסמכו לתת מענה במצבים מעין אלה.

מקווה שעזרתי קמעא בשלב כה מאתגר בחייך.

יהודית שוורץ

 

אמא יקרה,
אני מבינה שאת דואגת ואולי גם קצת מאוכזבת….
יחד עם זאת, תדעי שהרטבת לילה עד גיל 6 היא נורמטיבית, ואם הילד במצב שהוא משתף פעולה עם טיטול, מומלץ להשכיב עם טיטול כדי למזער את ‘העסק’.
בדר”כ הרטבת לילה היא משהו שהילדים אינם יכולים לשלוט בו ועם הזמן הם מצליחים להתגבר עליו כמעט תמיד.

יהודית שוורץ

שלום דני לכל אחד מאיתנו יש נקודה מיוחדת יקרה מאוד שהיא רק שלנו, אז העצה היא ללכת עם האמת שלך להיות אתה. נכון זה קצת מפחיד להיות “אני” ולקבל דחייה. אמר דוד המלך “ה לי לא אירא מה יעשה לי אדם” . בגדול ניתן לחלק לשלושה אפשרויות מה אדם יכול לעשות לאדם אחר: א. גנבה ב. הרבצה 3. דחייה כאן אתה מדבר על פחד מדחייה. זה משהוא משותף וטבוע לכל הבריאות בעולם. כך שאתה לא שונה מאף אחד בלחוש את הפחד,ועוד אתה עברת למקום חדש-שבוא אתה צריך להתחבר עם נערים חדשים. העצה היא להיות אתה וברגע שתרגיש את ה”פחד” תגיד לעצמך שזה התרגשות חיובית, מעוררת ריכוז ושזה רגש נורמלי ותזרום עם איך שאתה! “זה הכי טוב להיות דני” וודאי שחלק מהנערים ירצו בקרבתך ותמצא חברים. כי אני מניח שהיו לך חברים קודם, מאיך ששאלת את השאלה. ברכה והצלחה.

יהודית שוורץ

צריך לפנות למטפל

לא יודעת

השאלה היא לכל אדם ולאו דווקא  לעוזר בית כזה או אחר . והתשובה היא לא

הרב מאיר עשור

מאיר הכל בסדר ככה זה בבדיקות

לא יודעת אולי מאיר יודע

מאיר יש לך תשובה?

לא יודעת אולי למאיר עשור יש תשובה.

mnkjhn,bnbvbcvcvcbcbbv

jbmbnvbnvb

,mnnmbnvnvbn

jlkhkhgh hgghggfgh ghghhj

kjggfc  dffdddfdgf fgfdffddf fgft

הרב מאיר עשור
יהודית שוורץ
יהודית שוורץ
יהודית שוורץ
יהודית שוורץ
יהודית שוורץ
יהודית שוורץ