זו היא עת מלחמה. בני הזוג מצפים בקוצר רוח שהבעל החייל ישוב לחופשה קצרה מהמילואים. המתח המכביד ואי הוודאות מכבידים, וגובר הרצון להפיג את הבדידות. אך מלווה לציפייה זו ציפייה נוספת. הבעל החייל מגיע ומצפה שרעייתו תתן לו לנוח, תפנק ותביע הערכה על השבועות שבהם שהה מחוץ לבית. אבל גם בת הזוג מצידה מצפה להערכה. והיא נשאה לבדה בנטל הבית ובאחריות המלאה לילדים, קמה אליהם ללא הרף בלילות. היא מעוניינת לנוח מהאחריות הבלתי פוסקת המוטלת עליה  לכמה שעות של שקט כדי לצבור כוחות. למעשה נוצר קונפליקט בן בני הזוג. קונפליקט, שיכול להעלות את המתח, ולגרום לחופשה הקצרה לעלות על שרטון המריבה.

אז מה עושים?

אם כך כיצד ניתן לפעול על מנת למקסם את ההנאה מהחופשה, ואף לגרום לנחת ושביעות רצון מהמפגש הזוגי והמשפחתי הקצר? חשוב לציין כי זוג היודע באופן זורם וטבעי כיצד לנהל נכון את החופשה אין טוב מזה. תמשיכו בדרך הנהדרת שלכם ובריקוד הזוגי האוהב. המשיכו לראות את השכינה השורה בינכם, גם בזמן המשבר הלאומי שלנו. חיזקו ואימצו.

אז הנה כמה הצעות למי שעדיין מחפש דרך. ראשית, חשוב לנסות לברר לעצמנו מהם הצרכים שלנו. בת הזוג מבקשת להסיר ממנה את האחריות המכבידה, היא מבקשת קצת מרחב לעצמה. מאידך, היא משתוקקת למלא את המצברים בתחושת ה’ביחד’ עם בן הזוג, היא רוצה  בשותפות האינטימית, שהיא כה ציפתה לה. כך גם מצד בן הזוג, לאחר שהות ארוכה במתח של לחימה, או תמיכה בלחימה, קיים רצון לאיוורור, למנוחה ולזמן אישי, אך קיים גם צורך זוגי למפגש ולקשר עם בת הזוג שיטעין את המצברים הנפשיים.

כאן צריך כל אחד מבני הזוג לבחון מה מצידו יהיה המחיר בהעדפת צורך אחד על פני השני. מי שיבחר במרחב האישי, אמנם ירוויח את הרווחה הזמנית כאשר האחר ימלא את מטלות הבית, אך יתכן שהוא יפסיד את המקום הזוגי שציפה לו עקב המתח שהוא יגרום לצד השני. והתוצאה, חופשה  מתוחה ומאכזבת.  כאשר בני הזוג מפעילים ‘כלכלת צרכים’ כל אחד באופן אישי,  ואחר כך במחשבה משותפת  מתוך שיח הדדי ניתן להגיע להפחתת מתח, ולחלוקה נכונה של החופשה. כדאי להקדיש כמה דקות להכנה לחופשה. תשוחחו ברוגע על הרווח ועל ההפסד, שיכול להיגרם מתוך חלוקה לא מאוזנת ביניכם. חשוב שתציגו את הצרכים כך שכל אחד מכם ידע מה השני מבקש, זה יוכל לסייע ליצירת אוירה מרעננת וזוגית בחופשה.

‘מגיע לי’! האמנם?

מחשבה נוספת שכדאי להעלות במצב שכזה היא הטענה ‘מגיע לי קצת חופש אחרי תקופת הלחץ הארוכה’. או: ‘אני כבר לא מסוגל יותר’. האמירה ‘מגיע לי’ בעצם פונה לגורם אחר שאמור לספק לי משהו חסר, זו אמירה נשלטת, אין כאן מישהו שיכול באמת לספק את מה שמגיע לי. זו פניה שמצפה שמישהו יפתור לי את הבעיות. זו אמירה קורבנית. את או אתה  מהווים קרבן של המציאות,  אתה נשלט על ידה ולא מנהל אותה.

במקום זאת, חשוב שניגש למפגש מתוך בחירה והבנה. מלחמה היא מציאות שלא בחרנו בה. אך אם זאת, נוכל לבחור כיצד להתמודד איתה ולא להיות קורבן שלה. האלטרנטיבה למרירות ולהקטנה העצמית היא לבחור לנהל את האירוע כצוות. חשוב לבחור יחד שביל שנכון גם לך וגם לי. זו בחירה שיש בה מחיר אישי שכן כל צד לא ישיג את מירב הנוחות. ובכל זאת, הרווח הוא הסיפוק מתהליך הבחירה שכל אחד ביצע וכן מתהליך הבחירה הזוגית, ואף המקשר הזוגי שיתפתח ריגשית בעקבותיו.

מהלך שכזה מוסיף קומה ויציבות הן במקום האישי והן במקום הזוגי והמשפחתי. ככל שתהליך שכזה ייעשה בנעימות ברכות ומתוך התחשבות הדדית מכבדת ואוהדת כך ניתן להגיע לסיפוק ממנו ומתוצאותיו. חשוב שנזכור כולנו שאנו נמצאים בתקופה היסטורית. שבה עם ישראל בוחר מתוך קומה רוחנית להשיב מלחמה, ואנו, כמשפחה, חלק מבחירה מיוחדת זו.

ערן שטראוס. טיפול זוגי

0528119344

קליניקות: נתניה, חריש, אבני חפץ, ובזום.