ילד בן 7 שיחק בגינה וניסה ללא הצלחה להרים אבן כבדה. אביו הגיע למקום ולאחר מספר דקות
שהתבונן מהצד שאל את בנו: “אתה משתמש בכל הכוח שיש לך?”, “כן, אני כן” ענה הילד
בחוסר סבלנות. “לא, אתה לא” ענה האב “אני עומד כאן כבר 10 דקות ולא ביקשת ממני לעזור לך.
מה גורם לילדים ובני נוער להתמודד לבד? מה מונע מהם לפנות לבקשת עזרה? כיצד ומדוע הפכו
הורים ומחנכים רבים ללא רלבנטיים עבור הילדים?
התרבות שסביבנו מתגאה בכוחה ובעצמאותה. החזקים הם אלו המצליחים להתמודד בכוחות עצמם.
תפיסה זו אינה בהכרח דבר רע, אך היא משפיעה על עולמנו הפנימי ולעיתים גורמת לעקשנות וגאוות
יתר. אמונה זו מחנכת להיות אנשים שאינם מוכנים לבקש עזרה כשצריך, או להודות שהם מוצפים מעל
הראש, או לדבר בכנות כאשר הלב חש בכבדות.
מסיבה כלשהי, אנשים רבים תופסים חולשה כנחיתות שצריך להסתיר, אבל האמת היא שכל בני האדם
מתמודדים עם עניינים מורכבים ומאתגרים. ברגעים אלו כדאי לדעת שזה בסדר להישען על הזולת, וזה
בסדר לבקש סיוע ותמיכה.
עזרה לא הופכת אותנו לחלשים, תמיכה לא הופכת לתלותיים, הדרכה נכונה לא אומרת שבני אדם לא
יכולים להתמודד עם העולם לבד.
בקשת עזרה מהזולת אומרת שאלו המבקשים אותה מספיק חזקים ונבונים כדי להכיר בעצמם את החוזקות
והמגבלות ולא לקחת סיכונים בהתמודדויות מיותרות לבדם.
אמנם בכל אחד מאיתנו יש כוח אינסופי, אבל הוא לא המקור הבלעדי. כוח נובע מלהקיף את עצמך
באנשים שאוהבים אותך, כוח נובע מאמונה, כוח נובע מהשראה, מהדרכה, מאנשים ומשאבים מחוץ
לתחום המומחיות שלנו. הכוח מגיע גם מהפגיעות שבתוכנו, מהפחדים והחששות וההכרה שאני צריכ/ה
עזרה.” כוח אמיתי הוא היכולת לבחור מתי להחזיק ומתי לשחרר.
מידיי יום אני שומעים על קשיים, ייסורים, צרות ומשברים, אלו מצבים שכל אדם עשוי לעבור מתי שהוא
בחייו. היכולת לקבל עזרה אינה תכונה מולדת ולכן יש חשיבות רבה בחינוך לשיתוף לנתינה ולקבל כבר
בגיל הרך.
טיפים לסיוע ראשוני:
א. מצב זמני
להאמין שגם אם עכשיו רע ואפילו רע מאוד, זהו מצב חולף. החיים שלפנינו הם חיים ארוכים, מלאי
הזדמנויות ואפשרויות. הרע כמעט תמיד הוא מצב חולף. חייבים לזכור תמיד, שגם אם מנקודת המבט
הנוכחית שלנו נראה שזה לא הולך להשתנות ואפילו להיות גרוע יותר, הניסיון והמציאות מוכיחים
שכמעט תמיד ההפך הוא הנכון, ובהמשך יש השתפרות ושינוי.
ב. הרוב טוב
לא לתת לרע להסתיר מעינינו את כל הטוב שיש לנו – החיים עצמם, בריאות, הכישרונות והיכולות
שזכינו להם, החברים והמשפחה שסובבת אותנו, ועוד אלף ואחד דברים. יש לנו נטיה לצמצם את הטוב
כשרע לנו. אנחנו צריכים להחזיר את המבט השלם והמאוזן יותר. ניתן להיעזר בטכניקות המערערות
וסותרות את המחשבות השליליות.
ג. לא לבד
אחד הדברים הראשונים שנאמרים מיד לאחר בריאת האדם הוא, “לא טוב היות האדם לבדו”. לא טוב,
ממש לא. ואם נבראו סביבנו כל כך הרבה אנשים, בני משפחה וחברים, סימן שחשוב לנו להיות לצידם
ושנהיה קשורים אליהם. זה נכון תמיד, ובמיוחד ברגעים קשים. “דאגה בלב איש ישיחנה”, אמר החכם
באדם. כשאנחנו מוצפים, דבר ראשון יש לדבר עם מישהו. לא לסחוב את המשא הכבד לבד. זאת לא
בושה לשתף ולהתייעץ. הרבה פעמים מישהו מבחוץ יכול לראות דברים שאנחנו, מתוך כל התסבוכת
והחוסר-אובייקטיביות שלנו, לא מצליחים לראות, והעצות שלו עשויות להאיר לנו את הדרך באור חדש.
ד. להשתדל להיות בשמחה
רבי אהרון הגדול מקרלין היה אומר שהשמחה אינה מצווה, אך היא יכולה להביא את האדם לכל המצוות,
ולעומתה העצבות היא לא עבירה, אבל היא יותר גרועה מכל העבירות. לכן כלל גדול הוא לא לשקוע
בעצבות וליפול בדיכאון. להתאמץ, אפילו בכוח, לעשות פעולות שיש בכוחן להביא שמחה. נזכור כי
“אחרי הפעולות נמשכים הלבבות” – למעשים חיצוניים יש כוח אדיר להשפיע על ההרגשה הפנימית
שלנו.
אז בפעם הבאה שיושב לכם על הלב משהו כבד אל תתנו לו משכן קבע. אם הוא ממש מתעקש להישאר
בפנים תזמינו עזרה בלי להתבייש. לשם כך יש חברים וידידים.
אוריאל בלמס M.A
חבר אגודת היועצים והמטפלים במשפחה, יועץ חינוכי, מנחה הורים וקבוצות מוסמך
מדריך שפ”י – משרד החינוך למצבי חירום ומשבר ומניעת אובדנות
