איך אבא ירד מן השמים?
התמודדות עם שכול
מאת: רויטל יצחקי B.A. בפסיכולוגי’ה ויעוץ חינוכי, מגישת עזרה ראשונה נפשית. תלמידה בתוכנית לרפואה תזונתית במרכז לרפואת הרמב”ם. תלמידה בתוכנית אימון וCBT במרכז דעת ותבונה. תלמידה ליעוץ נישואין במכללת למען ילמדו.
אובדן אדם יקר וקרוב היא מהחוויות הקשות ביותר בחיינו. ממצב של קרבה יומיומית ותקשורת קבועה עם אדם קרוב, אנו נדרשים להסתגל, לעיתים בפתאומיות ובלא הכנה מוקדמת, למצב של חסר, המלווה פעמים רבות בהרגשת כאב חזקה. אם מדובר בפטירה פתאומית, נוספות לכך תחושות של הלם, ועלולה להתפתח תגובה פוסט טראומטית.
תגובות שונות לשכול
כל אדם הוא יחיד ומיוחד ואין לו תחליף, ועם האובדן של אדם קרוב נוצרת תחושת חיסרון וחלל ריק. דרכי ההתמודדות והתגובות לאובדן, גם אלו הנחשבות תקינות, יכולות להיות רבות ומגוונות. למרות שיש מאפיינים שכיחים לתהליך האבל, מדובר בתהליך אישי. משך הזמן, משך התהליך, עוצמת התהליך ומאפיינים נוספים של עיבוד האבל, הם שונים ומגוונים. ידועה האמרה השגורה בפי פסיכולוגים ויועצים, בעיקר בהקשר למצב של פטירה פתאומית, ובפרט של אנשים צעירים – “כל תגובה היא נורמלית למצב לא נורמלי”.
כל המערכת המשפחתית והחברתית, בני המשפחה הקרובה ובני המשפחה המורחבת, המכרים, השכנים, העמיתים – כולם עוברים תהליך הסתגלות למציאות חדשה. אצל כל אחד ואחת יתכנו תגובות שונות ומשונות, לעיתים גם כאלו שנראות לנו לא מתאימות, לא נכונות, מכבידות, ואולי גם מצערות ומכאיבות.
לעיתים קרובות יש צורך בקבלת עזרה מקצועית, הכוללת ליווי והדרכה, הן לקרובי הנפטר והן לנמנים על המעגל הרחוק יותר.
שלבי תהליך האבל
הפסיכיאטרית קובלר – רוס הגדירה חמישה שלבים בתהליך האבל:
1.הכחשה – התגובה הראשונית היא לרוב הלם וסירוב להאמין. זהו מנגנון שמבטא את הקושי להתמודד, ומשהה את ההתמודדות עד שהאדם יוכל לגייס את כוחותיו הפנימיים.
2.כעס – לאחר ההכחשה עולים רגשות כעס ותסכול, הכרוכים לעיתים גם עם האשמות כלפי העצמי, כלפי הסביבה או כלפי כח עליון.
3.מיקוח – ניסיון להחזיר את השליטה על המצב, על ידי השתדלות שיכולה, לפי תפיסת האבל, לשנות את המצב. האדם האבל מוכן לתת “תמורה” או “תשלום” כדי לראות את יקירו שוב.
4.דיכאון – זהו שלב של עיבוד הכאב הפנימי, המלווה בדרך כלל בהתכנסות חברתית, בתחושת יאוש, ולעיתים גם בתחושת כישלון והחמצה. האדם עשוי להרגיש עצב עמוק, והתפקוד שלו עלול להיפגע.
5.קבלה והשלמה – לאחר התהליך בו עלו הרגשות השונים והאדם התמודד עם הכאב החזק, מגיע השלב של הקבלה וההשלמה עם המציאות. האדם האבל מרגיש יותר מעודד, ומצליח לחזור לתפקוד תקין יותר.
חשוב לדעת – למרות הגדרות אלו, בפועל תהליך האבל לרוב אינו לינארי. יתכן מאד מצב של התקדמות ולאחר מכן נסיגות, באופן המשול לגלי הים. כל נסיגה מבטאת למעשה שלב של חזרה למצב קודם, באופן בו אפשר לשפר את ההתמודדות לעומת העבר. כלומר, בתוך הנסיגה טמונה אפשרות להתקדמות.
כמו כן, המודל של חמשת השלבים הוגדר מלכתחילה עבור אנשים המתמודדים עם מחלה חשוכת מרפא. עם זאת, הוא יכול להיות מתאים גם עבור אנשים שאיבדו אדם קרוב ויקר להם.
סוגים שונים של תהליכי אבל
בספרות המקצועית מוגדרים 6 סוגים עיקרים של אבל:
1.אבל רגיל – תהליך עיבוד אבל רגיל נמשך לרוב כשנה.
2.אבל צפוי – מצב בו היו סימנים מוקדמים לאובדן, כמו למשל במקרה של מחלה ממושכת.
3.אבל מתמשך (נקרא גם אבל מורכב או אבל טראומטי) – מצב בו תהליך עיבוד האבל נמשך יותר משנה, ומלווה בתסמינים שונים שיפורטו להלן. כעשרה עד עשרים אחוזים מבין המתמודדים עם שכול בעולם כולו סובלים מתסמינים של אבל מתמשך.
4.אבל חסר תיקוף חברתי – מצב בו האדם שחווה אובדן לא מרגיש שביכולתו לקבל הבנה או תמיכה מספיקים מהסביבה, בשל מצב מיוחד כגון הפלה, לידה שקטה וכו’.
5.אבל עמום – מצב בו נסיבות הפטירה אינן ברורות. האדם האבל מתמודד עם סימני שאלה רבים בקשר לפטירה, שאינן מקבלים מענה. הדבר מקשה על יכולתו להתקדם בשלבי תהליך עיבוד האבל.
6.אבל מושהה – מצב בו האדם האבל לא הצליח לעבד את האובדן בזמן הסמוך לפטירת יקירו, ורק לאחר זמן באים לידי ביטוי הסימנים של תהליך הפרידה והאבל.
אבל מתמשך
עפ”י ה DSM-5-TR (המדריך האמריקאי לאבחון הפרעות נפשיות), אבל מתמשך הוא תהליך אבל שנמשך יותר משנה אצל מבוגרים, ולפחות 6 חודשים אצל ילדים ומתבגרים. הסימפטומים נמשכים רוב הזמן, ובאופן עקבי. האדם חווה באופן יומיומי תחושת געגוע, או עסוק באופן מתמשך במחשבות הקשורים לנפטר ולפטירתו. כמו כן מופיעים ברציפות, לפחות במשך חודש, 3 מתוך 8 התסמינים הבאים: שיבוש בתחושת הזהות, חוסר אמונה שהפטירה באמת התרחשה, הימנעות מאיזכורים שהאדם נפטר, כאב רגשי עז הקשור לפטירה, קושי לחזור לקשרים חברתיים ופעולות חברתיות, קהות רגשית, תחושת חוסר משמעות לחיים בעקבות הפטירה, תחושת בדידות עזה בעקבות הפטירה.
שיטות טיפול
כאשר תגובת האבל נמשכת בעוצמה גבוהה ופוגעת ביכולת התיפקוד, נדרשת התערבות טיפולית. על המטפל לבדוק מה הם הגורמים לקושי של המטופל. עליו להתיחס לרגשות עצורים כגון רגשות אשמה וגם לאמונות מגבילות, כגון התפיסה שחזרה לשגרת החיים היא בגידה בנפטר. יש לבדוק נושאים שונים המשפיעים על ההתמודדות, כגון מידת התיקוף והתמיכה החברתית, מידת הסגירה של תהליך הפרידה מהנפטר, גורמי חוסן אצל המטופל, ארועי חיים משמעותיים קודמים ועוד.
במצב של אבל מורכב לרוב יש צורך בתהליך טיפולי הכולל שני שלבים: תחילה טיפול בטראומה, ולאחר מכן עיבוד האובדן והאבל. הסיבה לכך היא שארוע טראומתי אינו מאפשר עיבוד רגשות מיידי. האדם מרגיש שהוא במצב חירום וכל הכוחות מגויסים להישרדות. לכן, יש צורך קודם כל לשחרר את רגשות הטראומה, ורק לאחר מכן להמשיך את תהליך עיבוד האבל.
שיטות הטיפול המתאימות להתמודדות עם שכול כוללות בין היתר:
1.טכניקות שונות להבעה ולשחרור של רגשות עצורים, כגון טיפול באומנות, כתיבת מכתב לנפטר ועוד.
2.עבודה עם תמונות מהארוע הטראומטי והחלפתן.
3.החלפת אמונות מגבילות בעזרת שיטות טיפול כמו NLP ו CBT
4.טכניקות שונות של דמיון מודרך, המסייעות להשלים את תהליך הפרידה מהנפטר באופן המיטבי ביותר.
ד”ר אביטל גרשפלד ליטוין (תשפ”ד) מציגה מודל התערבות אינטגרטיבי הכולל 7 עקרונות:
1.הקשבה אקטיבית ובחינת תפיסות ואמונות.
2.ניטור סימפטומים וויסות הכאב הרגשי.
3.התמקדות בעתיד.
4.חיזוק מערכות תמיכה קיימות.
5.שיתוף בסיפורים על הנפטר ועל אופן הפטירה.
6.הפחתת והפסקת הימנעות מנושאים הקשורים לנפטר ולפטירה.
7.חיזוק הקשר עם הנפטר באמצעות דמיון מודרך.
התיחסות רוחנית
ביהדות יש זמנים מוגדרים לתהליך האבל, ואופני ביטוי המוגדרים בהלכה. המסגרת ההלכתית מסייעת מאד לתהליך עיבוד אבל תקין. לכן, בנוסף לעזרה הנפשית הנדרשת, חשוב להגיש גם עזרה רוחנית. תפיסת היהדות היא כי הנשמה קיימת לעד, וביכולתה לעלות עילוי אחר עילוי.
הרבי מליובאוויטש קיבל פניות רבות הכוללות גם בקשה לעזרה בהתמודדות עם שכול. דברי הרבי בנושא ההתמודדות עם שכול ואובדן רוכזו בספר “לאן הלכת”, בעריכת הרב מענדל קלמנסון (הוצאת חב”ד ספרים, תשע”ט). בין הרעיונות העיקריים המובאים בספר:
–ביטוי רגשות הצער והכאב בתהליך האבל הוא הכרחי ולגיטימי. זהו חלק מהתהליך בדרך להחלמה ולריפוי.
–הנשמה ממשיכה לחיות לנצח והיא זוכה לעילוי בזכות תורה, מצוות ומעשים טובים.
–למרות שאהובינו שנפטרו לא יכולים לתקשר איתנו, כאשר אנו פועלים לעילוי נשמתם אנחנו “שולחים להם מתנות” וממשיכים את הקשר איתם.
–יש קשר בין הרווחה של הנפטרים בעולם העליון לרווחה שלנו, יקיריהם, בעולם הזה. הם רוצים שנמשיך בחיים מלאים!
–“והחי יתן אל ליבו” (קהלת ז,ב) – כאשר אנחנו מאמצים פעולות ותכונות טובות של הנפטר, אנו ממשיכים את חיותו בעולם הגשמי,באמצעותינו.
–הבנת ארעיות החיים אמורה להגביר בנו את תובנת קדושת החיים, ולנצל יותר את ההזדמנויות להרבות טוב בעולם. האובדן נותן פרופורציות לחיים, ומניע אותנו לחיות חיים משמעותיים יותר.
–השגחה פרטית: אלוקים מכוון הכל מלמעלה ולכל דבר יש סיבה, גם אם אנו לא תמיד רואים את התמונה המלאה.
–מחכים לגאולה! למרות ההבנה שיש השגחה פרטית, יהודי לא צריך להצדיק את קיומו של הסבל האנושי. הזעקה לשינוי ולגאולה שלמה היא דווקא הבעת אמונה!
תגובות של ילדים ומענה לשאלותיהם
אם למבוגר קשה להסתגל למצב הכואב החדש, לילדים קשה הדבר על אחת כמה וכמה. כדי לדעת איך לעזור לילד צריך לקחת בחשבון מספר גורמים, כגון גיל הילד, קרבתו לנפטר, דפוסים כלליים של התמודדות עם שינויים, חוויות קודמות של התמודדות עם אובדן אנשים קרובים כגון סבים וסבתות, ועוד.
ילדים מבטאים את המצוקה שלהם לא רק באופן מילולי. יתכנו תגובות מצוקה של ילדים בתופעות כגון הרטבה, אכילת יתר, תוקפנות, התקפי זעם ובכי, נדודי שינה, רצון להיצמד להורה, התעקשות לישון עם ההורים, פחדים שונים, וכו’.
לילדים שאלות רבות. לדוגמא: “אמא נהיתה שקופה”? “איך אבא ירד מהשמים? עם סולם? הוא לא מפחד ליפול?”, “אבא לא יכול לפתוח קצת את השמים ולעשות לי שלום? הוא יודע שאני בוכה!”. פעמים רבות הילדים שומרים על השיגרה בכל מחיר: שומרים מקום לאבא בשולחן, מחכים לאבא בחלון.
יש צורך להתיעץ עם אנשי מקצוע כדי לדעת איך לעזור לילדים באופן הנכון. במידת האפשר, נכון לאפשר להם תהליך טיפולי מסודר. להלן מובאים דברי הרב יחיאל קוצר, הרבנית תרצה בוטמן והפסיכולוגית אילנה ישראל, מתוך קבוצות התמיכה למשפחות קדושי מירון, שנערכו באדיבות ארגון הסיוע ליתומים ולאלמנות “חסד מנחם מנדל”, שעל יד “כולל חב”ד”.
הרב קוצר: חשוב לעשות שיחות עם הילדים בבית, לפי הגיל והיכולת הרגשית של הילד. לבדוק איך הילד מבין את המושג “פטירה”. להסביר שהנשמה נצחית ולא נעלמת. הנפטר לא נעלם אבל אנו לא יכולים לדבר אתו, וב”ה בזמן תחיית המתים נפגש שוב. חשוב לתת לילד הרגשה שאנו מבינים את עולמו. לאפשר ביטוי רגשות. עם זאת לא לעודד תחושת מסכנות. הקב”ה שנתן את הקושי נותן גם יכולת להתמודד.
בגילאים קטנים, כדאי לפתח שיחה עם הילד תוך כדי משחק.
חשוב להבין שיתכנו שאלות אמוניות ולהערך עם תשובות. כאשר ברקע התפיסה שהקב”ה הוא מעבר לכל נברא באופן של אין ערוך, ולכן איננו יכולים להבין את מניעיו ואופן פעולתו. עבור הגילאים הבוגרים יותר, אפשר לתת הסבר שאולי הנשמה סיימה את תיקונה בעולם הגשמי ויש לה עכשיו המשך דרך בעולמות העליונים. להדגיש את העובדה שעד שתגיע הגאולה יש העלם והסתר, ואנו לא יכולים לראות ולהבין הכל.
לגבי ביטויי המצוקה והנסיגה הרגשית שיתכנו – לא כדאי לעשות מזה ענין. בדברים מסוימים נכון ללכת לקראת הילד, באופן זמני, על מנת לתת לו תחושת ביטחון במצב הקיצוני עמו הוא מתמודד. לתת לילד את הזמן לעכל את מה שקרה.
חשוב מאד לשמור על השיגרה של הילד. הדבר מקנה תחושת ביטחון. כמו כן חשוב מאד להימנע מהשוואה לאחרים. כל ילד הוא עולם ומלואו, וצריך לתת לו את המענה שמתאים לו באופן יחודי.
חשוב מאד לעודד את הילדים להרבות בלימוד תורה, בקיום מצוות ובמעשים טובים לעילוי נשמת הנפטר ולזירוז הגאולה. עם זאת, חייבים לתת לילד להבין שלכל המעשים החיוביים יש השפעה ממשית ומצטברת, אשר אנו לא יודעים כיצד ומתי היא תבוא לידי גילוי.
באשר לתגובות לא מתאימות, מכאיבות או מביכות שילדים יכולים לקבל לפעמים מהחברה, חשוב לעודד אצל הילד את ההישענות על הקב”ה ולהקטין בזה את הכח שעשויים לתת לאדם בשר ודם. גם לגבי ילד וגם לגבי מבוגר חשוב ל”נטרל” את רעשי הרקע השונים שמפריעים להתמודדות, להתעלם מתגובות לא מתאימות שיתכנו. הרבה פעמים גם לסביבה הפחות קרובה יש התמודדות אישית עם האובדן. בנוסף, פעמים רבות המקורבים למשפחה רוצים לעזור אך לא יודעים איך, והם נבוכים. לכן, אם מישהו מגיב באופן לא מתאים, צריך להשתדל לדון אותו לזכות ולהתעלם.
באופן כללי, ככל שההורים ישדרו חוזקה זה ישפיע על הילד ויחזק אותו. עם זאת, הילד צריך לדעת שגם ההורה בעל רגשות ושגם לו יש התמודדות.
במקרה של פטירת ילד ח”ו, חשוב מאד להקדיש זמן להיות ביחד עם בן הזוג, לסכם את היום, לשתף, לחשוב ביחד איך עוזרים לילדים הנוספים שבבית. צריך להיזהר מאד, לא לבקר או לבוא בטענות ובדרישות לבן הזוג לחזור מהר לשגרה. חשוב לתמוך ולעודד.
כמו כן, חשוב מאד להבין שלכל אחד מבני המשפחה והמכרים התמודדות שונה ויש לכבד זאת.
הרבנית תרצה בוטמן: צריך להיות ערניים ולפקוח עיניים ואוזניים לראות ולשמוע מי צריך עזרה בבית.
הפסיכולוגית אילנה ישראל: צריך לזכור שיש עוד ילדים בבית וגם הם צריכים הרגשה שהם יקרים להורים. הילדים לעיתים מרגישים שהתמודדות של ההורים קשה, והם לוקחים על עצמם משא כבד של אחריות ורצון לעזור להורים, הכרוך בהתבגרות מוקדמת. כמו כן, לפעמים הילדים לא רוצים לצער את ההורים ולכן הם לא משתפים. ההורים צריכים להעביר להם את המסר שהחיים ממשיכים, להתענין בהם, לשתף אותם בחיי היום יום.
צריך לעזור לילדים לשתף ולחלוק את הרגשות שלהם. למצוא זמן לשיחה עם כל ילד, לשאול אותו מה הוא מרגיש, ולתת מקום ואפשרות לבטא גם כאב ואפילו כעס וסימני שאלה וכו’.אפשר להציע להם לכתוב מכתב לנפטר. אצל ילדים יתכנו מצבים של התמודדות דרך דימיונות, או אפילו התעלמות ו”דילוג” על מה שקרה. רק אחרי ביטוי הרגשות נכון לתת הסברים רוחניים. להסביר שהנשמה היא ניצחית. בעזרת השם בגאולה ובתחית המתים נפגש עם יקירנו, אבל אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה.
לא מומלץ לתת לילדים לעמוד ליד מקום הקבורה. רק כאשר יש מצבה אפשר לתת לילדים בגילאי 6-7 ומעלה להגיע. להסביר להם: “פה הגוף נטמן והוא מחכה עד שנשמה תחזור”.
מתכוננים לגאולה!!!
הרב קוצר: מסיימים בקריאה “עד מתי”. רצוננו לראות את יקירנו בעיניים גשמיות, בגשמיות.
הרבנית בוטמן: “המקום ינחם”, רק הקב”ה יכול לנחם.
על שעבוד מצרים כתוב “ותעל שעוותם”. כאב חזק מייצר זעקה חזקה, וזעקה חזקה מביאה את הגאולה!
ברור שהגאולה האמיתית והשלמה כבר בדרך ובקרוב ממש נוכל ב”ה להתראות עם היקירים בעיניים גשמיות.
מקורות
-הרב מענדל קלמנסון (תשע”ט). לאן הלכת – התמודדדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי מליובאוויטש. בהוצאת חב”ד ספרים, צעירי אגודת חב”ד.
-יצחקי רויטל (תשפ”ג). לבנות את הבית מחדש. ראיון עם אלמנת אסון מירון ותקציר מתוך קבוצות התמיכה למשפחות קדושי מירון. שבועון כפר חב”ד, המוסף לנשים, גליון פרשת במדבר.
-לבל רבקה (תשפ”ו). אובדן, אבל ושכול. שיעור מספר 8 בקורס עזרה ראשונה נפשית שנערך במרכז י.נ.ר
-ליטוין גרשפלד אביטל (תשפ”ד). מודל התערבות אינטגרטיבי לצמצום וטיפול בהפרעת אבל מתמשך. אתר בטיפולנט.
-נגלר צבי (תשפ”ו). הפסיכולוגי’ה של אובדן ואבל – מיומנויות וטכניקות התערבות למטפלים. מתוך סדנא מקצועית שנערכה במרכז י.נ.ר
