חוויות מהשטח
האם אנחנו חווים, או נחווה טראומה? רבים מאיתנו מתמודדים בתקופה האחרונה עם מצבי משבר שונים, ושאלים את עצמינו מה היא הדרך הבריאה להתמודדות עם מצבים אלו ואיך נוכל למנוע את התגובה הטראומטית אליהם. אחרי שיחות השבוע עם חיילים אמיצי לב, שסיכנו את עצמם פיזית ונפשית בזיכוי הבתים בעוטף ובמלאכת הזיהוי – אחת מהחזיתות הקשות והחשובות במלחמה, אני מבקש לשתף בתובנה בעלת ערך מעשי. עודני משתאה מעוז הרוח של האנשים שעומדים בגבורה במלאכת הזיהוי של הנרצחים (והרוצחים). אלה שפוגשים באופן ישיר, בידים, בעינים ובאף, את הזוועות הניכרות בגופם של הקרבנות, גברים נשים וטף. בעודי מתבונן באנשים ומקשיב לסיפורים שלהם, שאלתי את עצמי מניין הכוחות להמשיך ולעסוק בכך ולהישאר עם הראש למעלה? יש רגעי שבירה, יש מצוקה, איך בכל זאת הם מתמודדים בהצלחה?
טראומה ומשבר
אחד ההיבטים המרכזיים בהתמודדות עם טראומה ומשבר, היא תחושת חוסר האונים אל מול הסכנה. כאשר אדם פוגש סכנה ואין לאל-ידיו להגן על עצמו, הוא עלול להיכנס למצוקה רגשית ולהגביר את חוסר השליטה. לכן להתמודדות שני פנים: האחד הוא להחזיר את השליטה לידי האדם, לפעול, לנהל, ליצור שגרה. החלק השני הוא הפוך – להשלים עם תגובות של חוסר אונים ורגשות שאין לנו שליטה עליהם. ההתמודדות עוברת אפוא דרך משחק-עדין בין שחרור וזרימה עם חוסר האונים לבין פעולה של שחייה נגדו והחזרת שליטה.
אפשר לדמות זאת להתמודדות עם ‘זרם נסוג’ שהוא הגורם המוביל לטביעות בים. גלי הים שועטים אל עבר החוף ואז נוצר זרם נסוג/פריצה – תעלת מים, כעין נהר הזורם בעוצמה חזרה אל תוך הים. אדם שנקלע לזרם נסוג, חווה פחד עצום, תחושה שהקרקע נשמטת תחת רגליו ואין לו שליטה. באופן טבעי ומובן לגמרי, הוא עלול להיאבק בים בכל כוחו בנסיון להוציא את עצמו מהזרם, אך דווקא הנסיון להיות חזק ולהכחיש את עוצמתו של הים – עלול להביא לטביעה. כמובן שיש לזהות את הזרם הנסוג ולהתרחק ממנו, אך אם כבר נקלעים לתוכו, יש לשחרר, לזכור שטווח השפעת הזרם הוא מוגבל. לתת לזרם לסחוף אותך אל תוך הים. לשמור את הכוחות כדי לחזור בחזרה לחוף כשהזרם ייחלש. הכרה בחולשה מחד ופעולה אקטיבית מאידך.
חלק מהאנשים פעלו כך, כמו בנהיגה – לפעמים מאיצים ולפעמים בולמים: הם הצליחו לעבור שוב ושוב ממצב שבו הם מכירים בחוסר האונים אל מול זוועות הפרעות. למשל, כאשר היו הפוגות, הם לא כעסו על עצמם כאשר חשו “מושבתים” ולא מצליחים לפעול. מצד שני הם הבינו ש”אין הדבר תלוי אלא בי”, הם התחברו למקורות המשמעות שלהם (ועל כך ארחיב בהזדמנות אחרת) ופשוט פעלו והמשיכו למלא משימות.
הלב הגמיש
הבנתי שהמפתח להתמודדות של חלקם הוא יכולת לעבור בגמישות בין הכרה במצבי חוסר האונים לבין חיזוק השליטה על חייהם באמצעות פעולה. לדעת מתי להרפות ומתי להיאבק. הם המחישו כיצד חלק מהעוצמה האנושית, הוא להיישיר מבט למציאות ולא לפחד מחולשות אנוש או טעויות. כמו דוד המלך שלא היסס לומר ‘חטאתי’. או כפי שדרשו חז”ל “והמלך דוד זקן”, אף על פי שזקן (נמצא ברגע של חולשה) – מלך!
ד”ר חיים דיין הוא סרן וקב”ן במילואים.
מתמודדים עם חרדה? חוששים מטראומה אצל הקרובים לכם? תחום החרדה במוקד הסיוע הנשפי של “מטיבת”א” ישמח לסייע, משלב העזרה הראשונה הרגשית ועד להתאמת טיפול במקרה הצורך. על תתמודד לבד, לחץ כאן עכשיו.
