סיפור מהחיים לראש השנה

סיפור מהחיים לראש השנה

קרני השמש האחרונות שקעו להן אט אט במערב, משאירות אחריהן מופע שמיימי מרהיב ביופיו לכבוד השנה החדשה.

הרקיע נצבע בגווני אש ותכלת ובנגיעות סגלגלות ירקרקות, נראה כגלויית שנה טובה אומנותית.

בית הכנסת “שער תפילה” התמלא מפה לפה במתפללים ואורחים רבים.

אווירת ראש השנה שרתה בכל פינה והכל המתינו לתחילת התפילה.

בעוד מספר רגעים יעבור לפני התיבה החזן ר’ דוד.

הוא יפתח בפיוט “אחות קטנה” וירעיד בקולו את לב הקהל.

יעקב לוי ישב מכונס בכסאו.

לא כך תכנן להכנס ליום הדין. רק לפני כמה שעות שוחח עם בנו הבכור שמעון וביקש ממנו בתחנונים לשוב הביתה, כשהבין כי אין טעם להוסיף ולשכנעו אמר “שמעון יא בני… אנחנו אוהבים אותך תמיד ומחכים שתחזור. הכיסא שלך שמור לידיי, בל יפקד מושבך כפרה עליק.

שתהיה לך שנה טובה ומתוקה. ל-ה-ת-ר-א-ו-ת-.

תודה אבא. שנה טובה גם לכם. נדבר בייי לבנתיים….

עכשיו כשהוא כאן, יעקב מנסה לאסוף את עצמו עם מטען הגעגועים והמחשבות ולהתרכז בסידור התפילה.

הוא עצם את עיניו ומלמל בכוונה:

“תכלה שנה וקללותיה-תחל שנה וברכותיה”.

====================

שמעון ניתק את השיחה והתיישב בכבדות על הפופ הכתום שלו.

אפילו כאן בדירת הסטודיו  התל-אביבית האהובה עליו מול קו החוף המטריף והממכר, הוא מרגיש  תחושת זרות ובדידות מעיקה ומכבידה.

אוף….רטן לעצמו.

למה הייתי צריך את השיחה הזו עכשיו.

הוא הוציא מהמקרר בירה קרה והדליק לו סיגריה.  נשען על הקיר הצופה לים מקווה להרגע מעט מהשיחה עם אביו.

עוד זמן רב עמד שם על מקומו, נכנע לשטף הזכרונות שהציף אותו.

שולחן החג והסימנים הריחות והטעמים. הסכין החדשה שאמא הקפידה לקנות כסגולה טובה ומרקחת החבושים הנדירה שכל כך אהב.

הוא נזכר בניגונים המיוחדים בבית הכנסת, בפרט לפיוט

המרגש “עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ” הנאמר לפני תקיעת השופר.

בליל המחשבות העיק עליו והטריף את דעתו. לא היו באמתחתו הסברים משכנעים מדוע הוא כאן אבוד ובודד רחוק ממשפחתו האוהבת. שמעון פסע בכבדות אל חדר השינה נכנס אל המיטה עייף ותשוש וחסר מרגוע.

====================

אווירת חג מרוממת שרתה על משפחת לוי.

אלי ודני הנעימו את שולחן החג בשירי רגש ישיבתיים ובדברי חיזוק ששמעו מרבותיהם. רגע אחד עצוב  הזכיר להם את חסרונו של שמעון.

היה זה בניגון השיר “הבן יקיר לי אפרים”, אמא לא עמדה בשטף הדמעות ופנתה למטבח.

מול הנרות נשאה תפילה חרישית לבורא עולמים שישיב את בנה יקירה שמעון לכור מחצבתו במהרה.

היא מחתה את הדמעות ומיהרה לשוב אל השולחן,

אתם יודעים…..היא פנתה למשפחתה, בניסיון לשוב לאווירה הנעימה. שמעתי היום ברדיו משהו יפה על הפסוק “ובכל זאת שמך לא שכחנו נא אל תשכחנו” – כאשר יהודי מחזיק באמונה תמימה בכל עת, בפרט ברגעי ניסיון ומשבר. הוא אומר לקב”ה *ובכל זאת* למרות כל הנסיונות והמכאובים את *שמך לא שכחנו* אז בבקשה גם אתה תנהג עמנו כך *נא אל תשכחנו*.

====================

שמעון הסתובב על מיטתו מצד לצד, נדמה לו כי קול שופר הוא שומע.

קיומו של בית כנסת בשכונה  הבורגנית הזו העלה בעיניו תמיהה, מה ל”צפונבונים”  עם דת ותפילה?!

הלילה שעבר הותיר את חותמו ועורר בתוכו רגש יהודי חם. הוא החליט כי ירד לחפש את בית הכנסת, אולי התפילות שם יעשו לו טוב על הלב.

את המקום מצא בקלות יחסית, היה זה מבנה גדול אך מוסתר מאחורי שדרת בניינים גבוהים.

בכניסה פגש אדם חביב מגבאי המקום שהזמין אותו פנימה והניח בידיו כיפה ומחזור.

שמעון חייך במרירות, המבטים שספג בכניסתו היו מוכרים לו מילדותו, כך בדיוק היה מביט ומגחך על האורחים שנכנסו לבית הכנסת ולראשם כיפה לבנה מקומטת.

למזלו, נוסח התפילה היה של יוצאי חלב-סוריה וחלקם של המנגינות היו מוכרות לו.

וכך, לאט ובשקט הצטרף יחד לתפילת הקהל ושירתם.

בתפילת מוסף בפסוק “הבן יקיר לי אפרים” נשרו דמעות מלוחות מעיניו. נזכר בימי הישיבה ובשיר המרגש אותו שרו בראש השנה.

קולו של אבא הדהד לו בראש *”שמעון יא בני… אנחנו אוהבים אותך תמיד ומחכים שתחזור. הכיסא שלך שמור לידיי, בל יפקד מושבך כפרה עליק*

דמעותיו החמות של שמעון המיסו קמעא את מצבורי הקרח והכפור שהצטברו בתוכו עם הזמן. געגועים עזים התמלאו בתוכו לאבא לאמא לאחיו ולאחיותיו.

*ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים*

====================

מוצאי ראש השנה…

גב’ לוי הורידה מהשולחן את הכסאות. זה עתה סיימה לשטוף את הבית.

נקישות קלות נשמעו מפתח הבית, בזריזות סידרה את עצמה וניגשה אל הדלת.

צעקה בלתי נשלטת פרצה מתוכה….

*ש* *מ* *ע* *ו* *ן*

*ש* *ל* *י*

שמעון עמד מולה מבוייש ומרוגש בידו האחת תפוח ובשנייה כרטיס ברכה וצנצנת דבש.

אמא עטפה אותו בזרועותיה

מאחריה עמד אבא מלטף את ראשו.

*שמעון שלנו*

*כמה טוב שבאת*

ובלילה כששמעון כבר נרדם

ישבו אבא ואמא וקראו את כרטיס הברכה שלו.

*אבא ואמא היקרים לי מכל מאחל לכם שנה טובה ומתוקה הדרך חזרה עוד ארוכה אבל האהבה שלכם אליי ניצחה ותנצח על כל המכשולים*

*שלכם תמיד שמעון*

====================

משפחות רבות מתמודדות בכאב וביגון עם תופעת הנשירה והחזרה בשאלה.

אין מקרה אחד דומה למשנהו ואין כאבה של אם אחת ככאבה של אם אחרת.

בעוד מספר ימים תתחדש עלינו השנה החדשה לטובה ולברכה, הבה ונשא תפילה למלך המלכים הרופא לשבורי לב שיחוס ויחמול על שארית פליטתנו וישיב בנים לגבולם.

לא תבכה עוד אמא ולא יתאבל עוד אב, לא נדע עוד צער ודמעה.

“עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו ובבן הנעקד ישבית מדיננו ובזכות התם יוציא היום לצדק דיננו כי קדוש היום לאדוננו”*

(מתוך תפילת מוסף לראש השנה)

אהבת את המאמר? שתף:

Facebook
WhatsApp
Email
הדפסה

הרשמה לניוזלטר של מטיבתא

הצטרפו לרשימת התפוצה המקנה לך הטבות:
סדנאות דיגיטליות // טיפים ללא תשלום // מגזין מטיבתא // מאמרים אחרונים.

הפופלרים ביותר

פוסטים נוספים מאותה קטגוריה

שינוי לאן?

תודה, אמרה נועה ועיניה בורקות בהתרגשות. עזרת לנו לשנות את הזוגיות שלנו, לא חשבתי שנוכל עוד לחוות זוגיות רגועה וללא המתחים והכעסים שהיו לנו בעבר,

“אהבה ” זה כל הסיפור???

התרבות המערבית המודרנית מחבקת את האהבה הרומנטית וחושפת אותנו לאינספור פרסומות, ספרים, סרטים ,שירים ומיתוסים שעוסקים בשבחה .וכך עובר המסר העיקרי כמו באגדה של שלגיה:

סוד ההצלחה בזוגיות-הוא ב”סוד הנסירה”

סוד ההצלחה בזוגיות-הוא ב”סוד הנסירה”          פרשת בראשית עוסקת בבריאה, באדם ובזוגיות. בפרשה זו אנחנו מוצאים את הבסיס וההכוונה לבנית זוגיות בריאה או לחילופין את

ללמוד לתת אמון

נסו להיזכר, האם מישהו אמר לכם אי פעם את המשפט “אני מאמין בך”? האם היה אדם, איש או אישה שהרגשתם שהוא מאמין בכם במיוחד? בואו

בואו נדבר
מטיבתא - מרכז טיפול יעוץ במשפחה ארצי
https://youtu.be/RiEq6d2xo9k