הבדלים בהתמודדות עם בעיות ומצבי שחיקה ולחץ
אף דרכי ההתמודדות של גברים ונשים במצבי לחץ ובמשברים שונים אלה מאלה.
מחקר אחר, בו נטלו מאתיים ועשרים גברים ונשים בעלי מקצועות חופשיים, ונבחנו בו שיטות ההתמודדות עם לחצי עבודה, הסתבר כי נשים משתמשות לעיתים קרובות יותר ב”דיבור על הבעיה עם אדם תומך” ומוצאות זאת כשיטת התמודדות יעילה יותר מאשר גברים. גברים, לעומת זאת, העדיפו להתעמת ישירות עם הלחץ, הרבה יותר מנשים. כאשר לא היו יכולים לעשות דבר עם גורם הלחץ, גברים העדיפו להתעלם ממנו. גם התעלמות, כעימות, הייתה קשה יותר לנשים כשיטת התמודדות.
אף במצבים של מצבים גורמי-שחיקה בנישואין, נתגלו נתונים דומים: במחקר אחד, לדוגמא, התגלה כי אצל נשים שיחה עם אדם תומך הייתה שיטה שכיחה הרבה יותר להתמודד עם בעיות בחיי הנישואין משהייתה לגבי גברים. לגבי גברים, לעומת זאת, התעלמות מגורם הלחץ (גם אם גורם הלחץ הייתה אישה) היוותה שיטת התמודדות שכיחה יותר. בדומה, הימנעות מגורם הלחץ הייתה גם היא שיטת התמודדות שכיחה הרבה יותר לגבי גברים מאשר לגבי נשים.
הבדל המינים הגדול ביותר בסגנון ההתמודדות עם לחצים, היה ההבדל באופן השימוש במערכות תמיכה חברתית של ידידים. נשים דווחו שהן משתמשות במערכות כאלו, הן בעבודה והן בבית, לעיתים קרובות יותר מהגברים, וכי הן היו יעילות יותר כ”בלמי שחיקה” לגביהן. נראה כי נשים מסוגלות יותר מגברים לשתף אנשים אחרים בלחצי העבודה וחיי הנישואין שלהן. (מלאך-פיינס,1987, עמ’ 155-156).
גברים נמנעים, בדרך-כלל, מלבקש עזרה ומשתדלים להתמודד בעצמם עם בעיותיהם. לעיתים קשה לגבר להגדיר את המצב שבו הוא מצוי כמצב של קושי, או כמצב בעייתי, שכן בעצם ההגדרה הכוללת קושי הוא חש כרסום בתדמיתו העצמית כחזק, כדומיננטי וכמסתדר בכוחותיו-הוא. מרבית הגברים, הרואים את העולם דרך דירוג היררכי ומאבק כוחני, חשים שבעצם בקשת העזרה הם מציבים עצמם במקום נמוך וחלש לעומת מי שיכול להגיש להם עזרה. נותן העזרה מוצב אוטומטית במקום גבוה משלהם- וזה כשלעצמו מהווה מצב לא רצוי. עזרה זורמת ממקום גבוה למקום נמוך והם הרי אינם מוכנים להימצא המקום נמוך. לעומת זאת, הם ירגישו טוב הרבה יותר במעמד של מעניקי עזרה.
נשים אינן חשות איום על מעמדן, בין אם הם נותנות או מבקשות עזרה. נשים נוהגות ומעדיפות לפעול תוך שיתוף פעולה עם זולתן, תוך עבודת צוות. בעבודת צוות ובשיתוף פעולה נוצרת תלות הדדית, שבעיני נשים אינה נתפסת בעייתית או מאיימת, כי אם יעילה ומועילה להקשר הנידון.
אישה המבקשת סיוע באיתור מקום מסוים, למשל, מתכוונת לקיצור התהליך הטכני, לייעול, להימנעות מסיבוכים ומעיכובים מיותרים. אבל הגבר שאליו מכוונת העצה לסיוע, חש שהאישה לא מאמינה בו, לא סומכת עליו. והחמור מכך- ישנם אנשים שאשתו סומכת עליהם יותר.
כשלאישה נראה טבעי לשאול ולהיעזר באחרים, בעלה עלול לחוש איום ולהגיב בצורה שאינה משתפת פעולה, מתוך תפיסה שצריך להסתדר לבד. כך הוא מורגל ולכך חונך. במושגי כוחנות ותחרותיות, בבקשת עזרה יש משום הפגנת חולשה, שהרי עזרה זורמת מלמעלה למטה, ממקום של עוצמה למקום של חולשה. ולכן- הגבר מנדב עזרה לאחרים בקלות ומתקשה לבקש עזרה או לקבלה (קורן, תשס”ג, עמ’ 90).
הבדלי שפה ושיח
הבדלים נוסף ולא פחות משמעותיים, הם הבדלי השפה, וצורת השיח ומשמעותו.
נשים משתמשות במילים לצורך הבעת הרגשות שלהן. הן נוהגות לשתף יותר, בכך הן בעצם מתמללות את הרגש שלהן למילים.
שיתוף אנשים אחרים בבעיות של האישה נחשב לאות של אהבה ומתן אמון, ולא למעמסה. הן לא מתביישות בכך שיש להן בעיות. האגו שלהן לא נשען על היותן כשירות דיין, אלא על קיום מערכות יחסים של אהבה. בפתיחות גמורה הן משתפות בתחושות של לחץ, מבוכה, חוסר ישע ותשישות (גריי, 1994).
כאשר אישה לחוצה, היא חשה באופן אינסטינקטיבי צורך לדבר על רגשותיה ועל כל הבעיות האפשריות, הכרוכות בבעיות אלו. כאשר היא מתחילה לדבר, אין היא מייחסת קדימות משמעותית לבעיה כלשהי מבעיותיה. אם היא נסערת, הרי שהיא נסערת ביחס לכל – לכל הבעיות, קטנות כגדולות. לא מעניין אותה למצוא פתרונות מידיים לבעיותיה. היא מעדיפה למצוא הקלה, בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה ודרך קבלת יחס של הבנה מצד הזולת. על ידי דיבור, אודות בעיותיה, היא נעשית נסערת פחות (גריי, 1994, עמ’ 41).
בנוסף, נשים “חושבות בקול רם”, כאשר הן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים המעוניינים לשמוע אותן. לעיתים קרובות ביותר מגלה האישה את אשר היא רוצה לומר בתוך כדי הדיבור בלבד. תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול רם, מסייע לה להתחבר לאינטואיציה שלה.
ניתן לראות, כי אצל אישה, השיחה היא מטרה בפני עצמה. היא לא רק דרך להעברת מידע, אלא צורת התנהלות המסייעת לה להירגע ממצבי לחץ וליצור קשרים חברתיים החשובים לה כל כך. לכן מביעה האישה את יכולות הדיבור שלה בתדירות גבוהה יותר מאשר הגבר, ואף מייחסת למילים חשיבות גדולה בהרבה מאשר מייחס לה הגבר (גריי, 1994)
גברים, לעומת זאת, משתמשים במילים לצורך בסיסי של איסוף או מסירת מידע.
לפני שהם מדברים או מגיבים, הם קודם כל מהרהרים היטב, הופכים בדברים ששמעו או חוו. בתוכם פנימה ובשתיקה הם מכלכלים את צעדיהם, הם מחשבים מה תהיה התגובה הנכונה או המעשית. הם מנסחים אותה תחילה במחשבתם ולאחר מכן מביעים אותה. זהו תהליך העשוי להימשך בין דקות ספורות לשעות רבות. יותר מכך, אם חסרים לגבר נתוני מידע די הצורך לעיבוד תשובה הולמת, הוא עלול לא להגיב כלל (גריי, 1994, עמ’ 71)
מעבר למשמעות השיח השונה בין גבר לאישה, ישנם הבדלים במשמעות המילים עצמן. השפה של האיש והשפה של האישה מורכבות מאותן מילים, אולם בעקבות אופיים השונה של המינים, הם משתמשים באופן שונה במילים הזהות ומביאים להיווצרות משמעויות שונות לגמרי. הביטויים שמשתמשים בהם בני שני המינים אמנם דומים, אולם לדברים ישנם משמעויות נלוות (קונוטציות) והדגשים רגשיים שונים. כתוצאה מכך, ניתן בקלות לפרש זה את דברי זו בצורה שגויה.
מכיוון שהאישה רואה במילים ביטוי לרגש, היא לא מקפידה לדייק במתן מידע עובדתי, אלא מנסה להעביר את הרגש שהיא חשה באותו הרגע.
למשל כאשר אישה מתוסכלת מכך שאינה מקבלת יחס מילדיה, היא עלולה לומר: “כולם מתעלמים ממני”.
או כאשר היא עייפה מאד, היא תאמר: “אני כל כך תשושה, שאני לא מסוגלת לעשות כלום!”
כאשר מרגישה האישה עמוסה מידי, היא יכולה לבטא את עצמה במילים: “אני רוצה לשכוח מהכל”, וכן הלאה.
התרגום ה”מילולי” של דבריה, עלול להטעות אדם הרגיל להשתמש בדיבור כאמצעי למסירת מידע. בעוד הוא חושב שהיא מתכוונת למילים כפשוטם, ועלול לסתור אותה על כך (“לא כולם מתעלמים ממך, הנה, אני לא מתעלם”, או “בוודאי שאת יכולה לעשות דברים נוספים, עובדה שאת ממשיכה לעשות בעודך טוענת זאת” וכו’), האישה, בסך הכל, מנסה להעביר את רגשותיה דרך המילים. היא לא מדברת בצורה ישירה ולא מעניין אותה המידע העובדתי. היא מנסה להעביר מסר רגשי מסוים, גם אם זה דרך הגזמה או לעיתים חוסר היגיון. כאשר האיש מחפש את ההיגיון בדבריה, הוא בעצם מפספס את העובדה שאשתו זקוקה לתמיכה כאשר היא משתפת אותו בקשיים שלה.
אצל גברים הדבר דומה. אין המילים שהוא אומר מתקבלות בצורה שהאישה מבינה. כאשר האישה רואה כי האיש מודאג, והיא שואלת בדאגה אם “הכל בסדר”, הוא יכול לומר לה “הכל בסדר”. התמציתיות של דבריו וחוסר ההתאמה שלהם למצב רוחו ולהבעת פניו, עלולים להוביל את האישה לתגובות זהות לאלו של האיש כאשר אינו מבין את דבריה. היא יכולה לומר לו: “אבל אני רואה שלא הכל בסדר! למה אתה לא משתף אותי?” ובכך בעצם לפספס את העניין שהאמירה של האיש הינה אמירה עובדתית: “כרגע הכל בסדר וגם אם לא, אני יכול להסתדר עם זה לבד ואיני זקוק לעזרתו של איש” (גריי, 1994).
ניתן לראות את ההבדלים בצורה מובהקת: האיש מעביר מסר ברור, ללא רמזים, מידע עובדתי. בעוד האישה משתמשת במילים לצורך הבעת רגשותיה והעברת מסרים סמויים לעיתים.
לסיכום:
השוני הזה לא חדש לאנושות, ידוע ומוכר היה מימים ימימה. הוא זה שהכתיב את ההבדלים בהתנהלות ובתפקוד הגברים והנשים עוד בתקופות שטרם עסקו בפסיכולוגיה של המינים. תפקיד האישה היה מאז ומעולם לדאוג לצאצאים מבחינת טיפול, איכות חיים, האכלה, חינוך ועוד, ותפקיד הגבר היה לדאוג למשפחתו באופן הטכני והאגרסיבי יותר: השגת המזון, ציד, הגנה מפני אויבים ופולשים וכו’.
כבר אז הבינו בני האדם שהשוני הקיים בין גברים לנשים, מכתיב את התנהלות החיים שלהם, והם קבלו זאת בצורה טבעית.
גם במקורות היהודים מלפני אלפי שנים, ניתן לראות כי ניתן יחס מיוחד להבדלים בין גברים לנשים. חכמנו הקפידו לשים דגש על חשיבות שני המינים, אך הבהירו כי היחס וההתנהלות צריכים להתאים לנפש האדם ולטבעו. לכן ניתנו הלכות והדרכות שונות לגבר ולאישה, כאשר חז”ל שמו את הדגש על המגדר והתאים את ההדרכה לטבעו של כל מין. הרעיון היהודי של ההבדלים הוא לא הדגש על השוני וההבדל, העלולים להוביל לפירוד, אלא על ההשלמה המתאפשרת בין גבר לאישה, דווקא בעקבות השוני. על החיבור ועל הקרבה.
כיום, בעקבות התפתחות המודרניזציה והפמיניזם, החלו להישמע קריאות לשוויון בין המגדרים. אך אנו ממשיכים לראות כי הדבר בלתי אפשרי. ברגע שנשאף לשוויון, אנחנו יוצאים בעצם למלחמה נגד הטבע שלנו עצמנו.
יחד עם התפתחות המודרניזציה, התפתחו גם המדע והמחקר, וניתן לראות כי מחקרים עדכניים מעלים בדיקות וממצאים מדהימים על ההבדלים במבנה המוח, בגנטיקה ובתפקוד השונה שבין האיש לאישה.
ההבדלים הללו מובילים לביטויים שונים של התנהלות: דפוסי תקשורת שונים, אופן קבלת החלטות, התמודדות עם אתגרים ומשברים במהלך החיים ועוד, ותמיכת המחקרים גורמת לנו לסייע לביולוגיה על ידי חינוך והדרכת הדור הבא על פי אותה הדרך. הדרכת הבנות לעדינות, לטיפול בצאצאים, לרוך ולהבעת רגש, והדרכת הבנים להגנה, לרכישת ידע מקצועי לפרנסת הבית ולתכליתיות.
בזוגיות, הדבר בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר. אך ברגע שנבין כי השוני הקיים אמור להיות ונתייחס אליו בכבוד ובסקרנות, הדבר יוכל לקרב אותנו ולחבר אותנו יותר האחד לשנייה ונוכל לראות, לפתע, כי ההבדלים בין המינים הם בעצם הדבר הנכון, הטבעי והיציב ביותר שמתאים לזוגיות שלנו.
