חייך קשורים בחיי לכל ימי חיינו- זהו הנס שבנישואים.
(דניס זה רוג’מו)
עד כה עברנו את השלבים של ירח-הדבש מלא אהבה ו”יחד”, נלחמנו ונאבקנו על עצמאותנו ועל מקומנו במשפחה החדשה שבנינו- ופעלנו כצוות מעולה, כתף אל כתף, בבניית הקריירה, העסק, המשפחה וסגנון חיינו.
הדרך שעבר כל אחד מבני-הזוג וההתנסויות שחווה, חברו בשלב אמצע החיים יחד עם הלחצים המאפיינים שלב זה להכרה, שיש להם אפשרות של בחירה מחודשת.
תיאור השלב ומאפייניו:
שלב זה מעלה משבר סביב שאלת המחויבות לקשר, הוא לעיתים קרובות דרמטי וטעון מתח רב. השאלה העולה בנקודה זו היא: עד כמה באמת מעוניין כל אחד מבני-הזוג בנישואין?
לאחר שכל אחד מהם התמקד בעצמו-לעיתים על חשבון הקשר- עולה בייתר שאת הצורך לבחון מחדש את צורכי הזוג. מתעוררות שאלות בייחס לבן-הזוג, לרצון להיות נשוי לו ולמוסד הנישואין בכלל.
לפעמים יש הרגשה, כי יש צורך ב”שיפוץ כללי”.
אנשים רבים, גברים ונשים, עורכים “חשבון נפש” או “ספירת מלאי” בשלב אמצע החיים, הפוקד את גילאי 35-55 לערך. הגיל שבו שלב זה מתחיל הוא אישי מאוד ותלוי בהתפתחות ובקצב של כל אחד מבני-הזוג. השאלה שהנחתה את החיים עד כה, “מה אני צריך לעשות?”, מתחלפת בשלב זה
ל “מה אני רוצה לעשות?”
הקבלה לאם וילדה
מבחינת התפתחותו של הילד הוא נכנס כעת לגיל ההתבגרות . המתבגר מעמיד בסימן שאלה את ערכיהם של הוריו כחלק מגיבוש זהותו הנפרדת לקראת עזיבת הבית.
כמו בתהליך האישי כך גם בנישואין מובילה הצמיחה היציבה הזאת לגיל ההתבגרות-אל המרידה השנייה. זהו שלב משברי בו מרוכז הזוג שוב בעצמו ועולות שאלות בנוגע לקשר.
שלב ההתבגרות בנישואין מעמיד בסימן שאלה ערכים קודמים עד כדי תהייה, אם הנישואים יוכלו להחזיק מעמד וזהו שלב המשבר של מחויבות הנישואין .הילדים יצאו מהבית והזוג נמצא לאחר שנים של השקעה בעצמם, בקשר ובמשפחה, שוב לבד.
עתה עולים סימני שאלה לגבי העתיד.
משימת השלב:
משימתו של שלב משבר המחויבות היא בנייתו מחדש של קשר הנישואין.
בני-הזוג נדרשים להבין שיש צורך בהתארגנות זוגית מחודשת תוך שמירה על חלקים טובים מהעבר עם הבנייה מחדש לאור המציאות המשתנה.
במקרים מסוימים היו בני-הזוג שקועים שנים רבות בעיסוקים אחרים ובקשרים אחרים. עכשיו שב קשר הנישואין ותובע את תשומת-הלב הראויה לו. אולם השאלה היא: באלו מין נישואין חפץ הזוג עתה? האם יעדי שלב ירח-הדבש עודם תקפים? האם יש צורך ביעדים חדשים?
מכיוון ששלב זה חל, פחות או יותר, במקביל לגיל המעבר, הוא משתלב בהערכה המחודשת הכללית של אותו זמן. הילדים גדלו, הם עוזבים את הבית ומקימים משפחות משלהם; ההורים מזדקנים וזקוקים לטיפול ולעזרה. משימת הבנייה המחודשת של הנישואין דורשת כנות ואומץ-לב אמתיים.
עד שלב זה אנו פועלים לעיתים קרובות “על טייס אוטומטי”-בלי עצירות לחשיבה ולבחירת הדרך.
עושים מה ש”צריך”. בסביבות אמצע חייהם מתחילים אנשים רבים להרגיש, כי אינם חייבים לחיות על פי אמות-המידה הישנות רק משום שהורגלו לכך, נהפוך הוא-הם חשים, כי זה הזמן להתחיל לעשות מה שהם רוצים באמת. שינוי, פירושו לעיתים השתחררות ממתכונות התנהגות נוחות ומורגלות למען מתכונות חדשות, מעניינות יותר.
משימתו של שלב זה כוללת, אם כן, מציאת שיווי-משקל חדש בין הצורך ביציבות (שאפיין את השלב הקודם) לבין הצורך בריגושים ובשינוי.
ישנה תחושה של זמן שאוזל, של “עכשיו או לעולם לא”, של הזדמנות אחרונה.
בשלב זה מתפתים אנשים רבים לשנות את בן-זוגם- במקום לשנות את האיזון שבתוך הנישואין.
אנשים שאינם מאמינים בשינוי, אינם יכולים להעלות על דעתם, כיצד ניתן לשנות מערכת נישואין, אשר התמידה שנין רבות כל-כך. הרגשתם היא: “אם אני רוצה במשהו שונה, אם אני מעוניין בהתחדשות, יהיה עלי לעשות זאת עם מישהו אחר”.
הדחף לשבור את המסגרת ולצאת ממנה יכול לנבוע גם מן הצורך המכביד לטפל בהורים מזדקנים. למרבה האירוניה, דווקא בשלב, שבו צריך הזוג להשקיע מחדש בקשר ביניהם כדי להשיב את העניין ואת הריגוש לנישואיהם, מתחילים ההורים המזדקנים להזדקק לסיועם.
במובן מסוים זהו השלב הקשה מכל. מאחר שהמשימה המרכזית היא התחדשות הנישואין, שבים כל הצרכים המנוגדים ומעלים מחדש את השאלות הישנות. כל אחד מניגודי הצרכים מחייב איזון מחודש: יותר משחק מעבודה, יותר שיתוף מהתבדלות, יותר קירבה מריחוק, יותר שינוי מיציבות וכדומה. אין פלא, כי נישואים רבים כל-כך מתפרקים בנקודה הזו.
מלכודת נפוצה בשלב זה היא “היתקעות” במצב של חוסר-החלטה. יש זוגות, הנתונים, ללא ספק, במשבר לגבי המשך נישואיהם-אך אינם מסוגלים לקבל החלטה. רבים מאלה הם זוגות, שהתמודדו עם השלב הקודם בדרך של ניהול מערכות חיים נפרדות. הם אמנם, פיתחו את עצמם, אך שכחו לחלוטין את צורכי הקשר. כשעולה לפתע הצורך בשינוי הגישה לנישואין, אין זוגות אלה יודעים כיצד לחולל את השינוי. יחד-עם-זאת מכיוון שהקשר לא הפריע להם עד כה להשקיע בעצמם, התנהל בשלווה יחסית ואולי אף נתן להם את היציבות הנחוצה להשקעה בעצמם, אין הם מעוניינים לעזוב.
מכיוון שמשימת שלב המחויבות מתמקדת במציאת שיווי- משקל חדש בין היציבות המוכרת לבין ההתרגשות שבשינוי, הרי חוסר החלטיות לגבי המחויבות הוא גם חוסר החלטיות לגבי כל הנושא הזה.
בני הזוג חשים, כי הצורך בשינוי ובריגושים מושך אותם החוצה מן הנישואין, בעוד הצורך ביציבות מושך אותם חזרה פנימה. הם אינם מסוגלים לוותר אף על אחד משני הצרכים-וכך הם מוצאים עצמם “תקועים”.
אולם אם נזכור מה שלמדנו על ניגודים, הרי שניתן לזכות ביציבות ובשינוי באותה מערכת נישואין, עם אותו בן-הזוג.
שלב אמצע החיים, שבו נערכת “ספירת המלאי”, הוא שלב חיוני וחשוב בדינמיקה של ההתפתחות האישית והזוגית. מסביב מתגבשים הקשיים והלחצים, שנובעים מההתבגרות האישית, מההתמודדויות עם ליווי ילדיהם המתבגרים ועם ליווי הורים מזדקנים ונחלשים. כל אלו מאלצים את בני-הזוג לבחון באופן יסודי את המערך הכולל של החיים שלהם. נוצרת כאן הזדמנות להתמודדות משותפת, כזוג חברים אינטימיים בעלי כיוון משותף, כשמתוך התמודדות זו יכול למוח התפתחות זוגית למקומות חדשים ועמוקים.
כאשר ההתפתחות הזו אינה מתרחשת, בני-הזוג נמצאים בהתמודדות יחיד עם הקשיים, כשהם בשני מסלולים מקבילים ומרוחקים-והם חסרים את העוצמה, את העידוד ואת התמיכה שקשר זוגי טוב מעניק. המסלולים המקבילים של בני-הזוג אינם בהכרח תוצאה של החלטה- לעיתים הם תוצאה של הרגלים שנרכשו במשך שנים ארוכות שבהן התרגלו לפעול לבד, כשבן או ב-הזוג מהווים רק דמות רקע כלשהי בכלל הפעילויות. הם אינם יודעים איך זה להרגיש קרבה ואינטימיות עם דמות זו, הם התרגלו לתפקד בעיקר כשותפים לצוות באותו בית. “שרירי היחד” שלהם הוזנחו והחלידו, וכשצריך, ואפילו כשהם רוצים מאוד להפעילם לצורך התקרבות מחודשת-הם כבר אינם יודעים איך עושים זאת.
כשנוכחים בכך שהמסלולים נפרדים ומקבילים ושבעצם אין “יחד”, נוקטים אחת מהאפשרויות הבאות:
- שיפור ה”יחד” – הכולל התקרבות מחודשת, שיפור תקשורת ובניית דפוסים זוגיים חדשים.
- פרידה לקראת גירושים– כאשר חשים שאין טעם להשקיע בנישואים ה”מתים” , שאין סיכוי לאושר משותף-בוחרים לחיות חיים נפרדים, שבהם קיים סיכוי לאושר אישי לכל אחד מבני-הזוג.
- הקפאת המצב– פשוט ממשיכים “לסחוב” הלאה. מקטרים קצת או הרבה, “לוקחים אויר”, נהנים מהצלחות או מהשקעה בקריירה, מיחסים את בני-הזוג מחוץ לנישואים, מחברויות, מבילויים וכמובן-מהילדים והנכדים. ותוך זאת תוך השלמה עם כך, שבחלק הזוגי של החיים- התקבעה החמצה. בבחירה או בהשלמה עם אפשרות זאת, מוותרים על הפנטזיה הזוגית בכללותה.
לכל אחת משלוש הדרכים מחירים משלה.
כשאנו בוחרים בדרך של שינוי, אנו נאלצים להתגבר על חרדות, אנו נדרשים להשקיע בפיתוח דפוסים חדשים, בהסתגלות ובנכונות מסוימת לאכזבות.
בהקפאת המצב , כמו גם בבחירות האחרות, אנו משלמים מחירים של החמצה וויתור, מחירים של אבל וכאב עלה האושר האבוד.
בכל בחירה יש משום ויתור על האפשרויות האחרות, על חלומות ופנטזיות.
בשלב זה של החיים מתחילה להתמוסס האשליה של “בעתיד, פעם, נעשה שינוי, נעשה את הדברים אחרת.” אם לא נעשה שינוי כעת- אולי נאמר את הרכבת… בבחירה הנערכת בשלב זה של החיים כלולה ההשלמה, שבדרך זו שבה אנו בוחרים כעת- כך נחייה הלאה, עם המחירים ועם הסיכויים.
בכל מקרה אנו בוחרים בדרך המתאימה לנו ביותר להרגשתנו, שעם המחירים שהוא גובה היא ותגבה מאתנו נסתדר טוב יותר מאשר עם המחירים הכלולים בדרכים האחרות. אנו בוחרים לשלם את המחירים הכי נסבלים מבחינתנו, בהתאם לחרדות שלנו, לפי מידת הנורמטיביות שלנו לחברה שמסביבנו ולפי שיקול דעתנו המיטבי הכולל.
לא תמיד הבחירה מודעת ושקולה, לעתים הבחירה מתרחשת כמו מעצמה, אוטומטית ובלתי מודעת. לעיתים רמת החרדה מפני שינוי, או אפילו מפני המחשבה על שינוי, היא כה עזה, עד שנמנעים במודע מלגעת בתכנים האלה. ואז, בדרך כלשהי, בדינמיקה בפנימית שלנו-נוצרת בחירה, שהיא הטובה ביותר או בבחינת “הרע במיעוטו” בתנאים הנפשיים והסביבתיים הקיימים.
חשוב לדעת ולקבל, כי תהליך ההתחדשות אינו קל- לא נעים להיות במצב, שבו המתכונות הישנות אינן פועלות עוד, וחדשות עדיין לא נוצרו. המעבר הזה יכול להעלות תחושות אובדן, בלבול וכאב. התמודדות מוצלחת עם המשבר מחייבת נכונות להתמיד בתהליך ולא לוותר.
בתקופה זו מוטל הקשר על כף המאזניים, ודרך הטיפול במשבר תכריע (כמו שלב מאבק-הכוחות) אם יימשכו הנישואין וכיצד.
לזוגות אשר יש בידם כלים כמו הידיעה להביע רגשות, להבין את בן-הזוג, להתמודד עם קונפליקטים ולפתור בעיות יש את הסיכוי הטוב ביותר לעמוד במשבר בצורה מוצלחת, שתביא לתוצאות חיוביות.
