ימי בית הספר נושאים עבור חלקנו זיכרונות יפים, אך לא מעטים בינינו מסתובבים עם צלקות בלתי ניתנות למחיקה מאותם ימים רחוקים בהם חוו חרמות מצד בני-גילם.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מעלים תמונת מצב עגומה המצביעה על שכיחות התופעה בעיקר בבית הספר היסודי.
חרם חברתי (או “הדרה” בעגה המקצועית), כולל ברוב המקרים הדחת האדם מהמעגל החברתי, ביוש, בידול והתנכלות למוחרם. במסגרות חינוכיות הדבר יתבטא בהוקעת הילד המוחרם מכל פעילות, לימודית או חברתית. הילד המוחרם לא יוזמן לאירועים ולא ייבחר למשחקי כדור.
החרם החברתי עלול לעורר אצל המוחרם תחושות קשות של קיפוח, בדידות, ודחייה. חוויית אפסיות שתתבטא בחוסר הרצון להגיע אל בית הספר ופשוט להיעלם ככל שניתן.
במצבים אלה, נוכחות ההורים קריטית להבטחת שלומו של הילד ולתחושת הביטחון שהוא “אינו לבד” וש”רואים אותו”.
הורים שילדם חווה חרם חווים את כאבו כאילו היה שלהם ומדווחים על תחושות כעס, עלבון וחוסר אונים. הבעיה היא שלא כל ההורים מודעים למצבו של ילדם, מאחר ופעמים רבות הילדים מעדיפים שלא לשתף את הוריהם מסיבות שונות: מבוכה, בושה, תחושת כישלון, ואמונה כי ההורים אינם יכולים לסייע להם בפתרון הבעיה.
על כן תפקיד ההורים חשוב ומשמעותי בשלבים המוקדמים של איתור הבעיה וההתמודדות איתה. להלן מספר כלים הוריים:
שימת לב לשינויים בהתנהגות הילד – האם הילד משתתף במפגשים כיתתיים לאחר שעות הפעילות בביה”ס?, האם הילד מבקש להיעדר מביה”ס? האם הוא מתכנס בעצמו ומשדר עצבות?.
נסו לפעול בזמן אמת, בתוך הקונפליקט ובהתאם לגילו של הילד– פעולה מתוכננת מראש. לעיתים ההורים חשים בדחף לפעולה מתוך עלבון ומצוקה אישיים. התנהלות אימפולסיבית לא תתרום למצב וייתכן שאף תזיק להמשך החיים החברתיים של הילד בתום המשבר.
עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות – מיומנות אנושית חשובה (הנקראת “תיקוף”) דרכה הילד לומד לזהות את רגשותיו.
הקריאו/המליצו על ספרים – (תלוי בגיל הילד/הנער) העוסקים באופן ממוקד בפתרון קונפליקטים והתמודדות חברתית. דונו בדרכים בהם הגיבור/ה התמודד עם הקשיים.
נסו למלא את החלל החברתי שנפער– פיתוח דרכים יצירתיות למילוי שעות הפנאי . סייעו לילד לייצר עולם חברתי אלטרנטיבי המתקיים מעבר לשעות הלימוד.
הביעו הבנה והזדהות, אך לא רחמים או שיפוטיות. לדוגמא: ילד שפחות אוהב משחקיים “גבריים” ודחוי חברתית. אסור לשדר לו שישנה הצדקה להתעללות החברתית.
שמרו על קור רוח – לא היבהל ולא להבהיל את הילד. אם צריך הישענו על בן/בת הזוג. שדרו לילד מסר אותנטי שמבחינתכם מדובר באירוע חולף, שבו תעמדו לצדו, וזאת מבלי להמעיט מסבלו.
תנו דוגמא אישית – אם זה נראה מתאים, שתפו בקשיים חברתיים שעברתם בילדות, מה עזר לכם להתמודד, היכן זיהיתם נקודת תפנית. עזרו לילד להבין שמרבית בני האדם מרגישים לעיתים דחויים או בודדים.
נסחו מחדש את התסריט– אנו חיים בעולם של נרטיביים והם אלו שנחרטים כזיכרון שנטמע בתוך העצמי, לכן חושב להשתמש במשמעויות וביטויים חדשים כדי לתאר את המצב.
חרם הוא מצב מורכב וההתמודדות עם השלכותיו דורשת כלים טיפוליים ומקצועיים.
לקבלת ייעוץ וטיפול פנו אל מרכז הטיפול לילדים ונוער במטיבת”א – מרכז טיפול וייעוץ במשפחה, תורני ארצי
2837*
המאמר נכתב על ידי רחלי עשור, עו”ס מתנדבת במטיבת”א, על סמך מאמרם של איתמר פסקל פסיכולוג קליני : “התמודדות עם חרם חברתי ובריונות ברשת” ואיתן טמיר “חרם חברתי”.
