טראומה ממלחמה, בזמן ש”משנכנס אדר מרבין בשמחה”

חג פורים בפתח – ואיתו חרדה ופוסט טראומה

חג פורים עומד בפתח ונראה כאילו הרחובות לובשים חג: צהלות הילדים ברחובות, דוכנים עמוסים בתחפושות מקוריות, יין לעדי לא ידע, שירים, מסיכות ורעשנים…
מנגד אנו עדים לתמונות המחרידות של ילדים, נשים, גברים וקשישים תושבי אוקריאנה, הנמלטים מהריסות ביתם תחת כוחות הצבא הרוסי. גם בישראל, משפחות שלמות חרדות לגורל יקיריהם באוקראינה. עבור אחרים, התמונות הללו מעוררות תזכורת כואבת, טראומה מהעבר מקננת בקרבם מידי יום ולילה.

איך מתנהלים במציאות מורכבת זו שמחד, מזמינה ששון ושמחה, ומחד שוטפת אותנו בחרדה קיומית? איך מתפקדים? חוגגים? חוששים? מסתירים?.
המציאות בחברה הישראלית, האיום הקבוע מהמדינות השכנות, אירועי הביטחון, מטחי הגראדים בדרום ובצפון וימי הזיכרון הביאה חוקרים רבים להרחיב את העיסוק בהפרעות פוסט טראטמטיות.

מהי טראומה? כיצד נזהה אותה והאם היא ניתנת לטיפול?

הספרות המקצועית מדברת על כך שהחוויה הטראומטית באה לידי ביטוי במספר תגובות שכחיות:
העולם מפחיד – העולם נחווה פתאום מפחיד ולא בטוח. פחד או חרדה עשויים להחוות כתוצאה מהיזכרות באירוע הטראומטי, אבל לעיתים הם עשויים לצוץ “ללא הסבר.
חוויה חוזרת של אירוע הטראומה – מחשבות חוזרות לא רצויות שקשורות לחוויה הטראומטית או ממש החזרים (פלאשבקים) של האירוע, עד כדי חוויה כאילו חיים מחדש את האירוע הטראומטי. סיוטים הם גם תופעה שכיחה לחוויה הטראומטית.
קשיי ריכוז – נובעים מכך שהמוח עסוק בניסיון לעבד ולשחזר את האירוע הטראומטי ולכן לא מספיק פנוי על מנת לזכור ולהתרכז בחומרים חדשים.
הימנעות והתרחקות מכל דבר שעלול להזכיר את האירוע הטראומטי (למשל, הימנעות משהייה במקום בו אירעה הטראומה) או מגורמים הקשורים באופן עקיף לטראומה. קרירות רגשית – נטייה להתרחק ממחשבות ורגשות כואבים ולפעמים גם ניסיון להימנע מכל רגש בכלל. מצב זה מונע אמנם מהאדם לחוש רגשות קשים אשר קשורים לטראומה, ואף משכיח את פרטי הטראומה לזמן מסוים, אבל גם חוסם את האפשרות של האדם להרגיש רגשות בתחומים אחרים. אנשים אלו נחווים כמנותקים רגשית, אדישים וחסרי רגש כביכול לסובבים אותם. האדם עצמו חש חסר רגש ולעיתים אף מכנה עצמו “חי מת”.
דריכות ועוררות – כל גירוי קל מבהיל. מערכת האזעקה של הגוף פועלת שלא לצורך הרבה זמן.
חוסר סבלנות ורגזנות – הדריכות הרבה, העייפות והמתח, תורמים לכך שסף התסכול נמוך יחסית. קל מאוד להתעצבן וקשה לסבול רעש, קונפליקטים ואי הבנות. “הפתיל קצר” והאדם נוטה להתפרצויות זעם, הרבה פעמים דווקא על האנשים הקרובים לו ביותר.
כעס – הכעס יכול להיות על עצמי – מדוע זה קרה לי, כעס על התגובה בזמן האירוע או על על התגובה עכשיו, אחרי האירוע.
אשמה ובושה – מחשבות אשמה ובושה יכולות לעלות בתגובה לאירוע הטראומתי, לאופן ההתנהגות בעת האירוע ולאחריו: “הייתי צריך להגיב כך ולא אחרת”…תחושות אלו מונעות לפעמים מהאדם להגיע בהקדם לקבל עזרה ותורמות לסבל מתמשך ומיותר.
דיכאון – מצב רוח ירוד, תחושת חוסר תקווה, בכי תכוף, ייאוש, חוסר עניין בעתיד, חוסר עניין בדברים שבעבר עניינו, תחושה כבויה ואף תחושה כי אין בשביל מה לחיות, כולן תגובות שכיחות לאחר חוויה טראומתית.
פגיעה במשפחה ובזוגיות – הקושי לסמוך ולבטוח, הכעס וה”פתיל הקצר”, דיכאון וכו’ משפיעים על הקשר הזוגי ועל המשפחה כולה.

מה ניתן לעשות?

חשוב לזכור כי התגובה לטראומה היא מאוד אישית. יתכן מצב בו מספר אנשים יחוו את אותו האירוע וכל אחד מהם יגיב אחרת. הטיפול בהפרעה פוסט טראומטית מגוון ותלוי בגורמים שונים כגון: הזמן שחלף מאז הטראומה, האם היה אירוע בודד או טראומה מצטברת, מבנה האישיות של האדם, מידת המצוקה שלו וכדומה. הטיפול בטראומה כולל טיפול פסיכולוגי פרטני, זוגי ו/או משפחתי וכן במידת הצורך טיפול תרופתי.

***

מוקד חרדה וטראומה של מרכז מטיבת”א זמין לכם 24 שעות באתר

***

המאמר נכתב על בסיס מאמרו של דר אילן טל, פסיכיאר מומחה מנהל מרכז ד”ר טל PTSD ” – איך מזהים תגובה פוסט טראומטית? פוסט טראומה סימנים ודרכי טיפול”, טיפולנט.