עקיבא נחמתנו

מאמר תורני ובו שני פרקים

בבואי לכתוב מהנהגותיו של התנא האלוקי רבי עקיבא אחלה פני א-ל לבל אכשל בדבריי ולא אשגה בקולמוסי ויהיו אלו הדברים לרצון לפניו יתברך.

מבוא

אמר רבי עקיבא: “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה” (ויקרא יט, יח, ספרא שם, ירושלמי נדרים ט, ד). מן הראוי לשאול, מדוע בחר רבי עקיבא דווקא במצווה זו מכל שאר המצוות שבתורה עד שרק עליה אמר: “זה כלל גדול בתורה”. וכי מצוות שבת אינה חשובה ממנה? והאם מצוות טלית ותפילין אינן חשובות כמותה? מהו הכלל הגדול המקופל במצוות ואהבת לרעך כמוך, שמתוך כל המצוות בחרה רבי עקיבא ואמר עליה שהיא כלל גדול בתורה?

ההסבר הפשוט אומר, שכל המצוות שבין אדם לחבירו נכללות למעשה תחת המצווה “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”. ומאחר שרוב המצוות שהאדם נפגש בהן בחייו עוסקות בעניינים שבין אדם לחבירו, נמצא ש”וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” הוא הכלל הגדול בתורה, שהוא היסוד לקיומן (רש”י שבת לא, א). נזכיר כאן רק כמה ממצוות התורה שבין אדם לחבירו, איסור לשון הרע ורכילות, לא תיקום ולא תיטור, מצווה להלוות כסף לעני, מצוות צדקה, ביקור חולים, מפני שיבה תקום, כל המצוות העוסקות בסדרי המשפט ובדיני העונשים והממונות, ואלו, כאמור, רק דוגמאות.

יתר על כן, ישנו שוני עקרוני בין המצוות שבין אדם לחבירו לשאר המצוות המעשיות שבתורה. ישנן הרבה מצוות שאפשר לקיימן בלי שום כוונה, למשל ניתן לשמור כשרות ושבת ללא שום כוונה או יחס מיוחד, אבל את המצוות שבין אדם לחבירו אי אפשר לקיים ללא אהבה. איך תראה למשל הצדקה שאדם נותן ללא אהבה? או איזו משמעות תהיה לביקור חולים שייעשה כמצוות אנשים מלומדה ללא יחס אישי לחולה? ועל כן אמר רבי עקיבא: “ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה”, שבלעדיו לא ניתן לקיים מצוות רבות מאוד.

פרקי חייו של רבי עקיבא טעונים לימוד מעמיק והתבוננות יתירה, במאמר זה אבקש להציג קווים מרכזיים מעט מן הגורן ומן היקב מהליכותיו ומהנהגותיו, דרכם יהיה ניתן ללמוד ולהחכים הלכה למעשה בחיי העשיה.

דמות קודשו של רבי עקיבא מסמלת ומאגדת בתוכה את ערך קדושת החיים ויתרון האדם מול נפתולי חייו עלי אדמות, את כוח הבחירה מול ירידות ועליות המשברים וההצלחות, משנת התנא מלמדת את האדם כיצד לחיות את חייו באמונה וביטחון ולהיות כעץ שתול על פלגי מים.

המוטיבים המרכזיים בחיי רבי עקיבא, האמונה האיתנה, כוח הרצון והפעולה וראיית הטוב בכל אדם ובריה מתווים לנו דרך ומשמשים כעמודי אש וענן בדרכים ובנדודים.

במשך שנות חייו עבר רבי עקיבא אתגרים ומשברים גדולים, הוא לא נכנע ולא נסוג. פסגת חייו מסתיימת בצאת נשמתו הטהורה באמירת “שמע ישראל ה’ אחד”, ברגעים אלו זכה למדרגה נעלה שלא זכה איש כמותו, להכנס אל שער החמישים בשערי הקדושה.

זכותו תגן עלינו לעד.

פרק ראשון

כוחה של ראיה טובה, והשפעתה בזוגיות.

על פי דברי הגמרא במסכת פסחים; תקופת חייו הראשונה התבטאה בקוטביות רבה מאלו שאחריה, “תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם”.

כשאנו באים ללמוד על ר’ עקיבא אי אפשר ללמוד על דמותו ללא התבוננות על מערכת היחסים הכל מיוחדת שנרקמה בינו לבין רחל אשתו.

אנו קוראים במדרשים על נשמתו הגדולה של ר’ עקיבא. ודאי שנשמה גדולה מעין זו היא לא יצירה אנושית. ר’ עקיבא היא נשמה ענקית שהקב”ה שתל באותו הדור והיוותה את הבסיס האיתן לגילוי תורה שבעל פה. וכך אנו רואים בגמ’ במסכת מנחות:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט/ב:

“אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש”ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש”ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב”ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע”י אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

אמר לפניו, רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור לאחורך, חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש”ע זו תורה וזו שכרה א”ל שתוק כך עלה במחשבה לפני.”

נשמתו של ר’ עקיבא עלתה במחשבה לפניו. כמו שמשה רבינו בנשמתו הגדולה הוא שורש תורה שבכתב ר’ עקיבא הוא שורש תורה שבעל פה.

הנשמה הגדולה של רבי עקיבא התגלתה בעולם על ידי אשתו ענקית הרוח רחל.

כיצד נרקם הקשר , כיצד הוא התפתח ומתוך כך איזה דגם של קשר בין איש ואישה נלמד מר’ עקיבא על כך בדברינו בפרק זה.

מובא באבות דרבי נתן פרק ששי:

“דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר נופלים עליה בכל יום אמרו לו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה”

הבא ונשאל, מדוע ר’ עקיבא לא למד תורה עד גיל ארבעים. האם היה לו מניעה פנימית או שמא רק משום שגדל במשפחה שלא שלחה אותו לבית המדרש, אך ברגע שפגש את רחל בלי מניעות הלך ללמוד תורה.?

בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב’ עמוד ב’ מובא:

רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה

מה ראתה רחל בר’ עקיבא והאם היה קל לראות זאת? הגמ’ אומרת שרחל ראתה שהוא מעולה וצנוע. לא מפורש בגמ’ במה היה מעולה. אולם מובא בראשונים שהיה מעולה במידות.

אילו מידות יכלה לראות ברועה הצאן?

נראה שראתה בו נאמנות לעבודה וטוב לב. הצניעות היא היכולת לא להתבלט מבחינה אישית. הצניעות היא הבסיס ליכולת להיות אידיאליסט.

רחל באה אל ר’ עקיבא בהצעתה שייקח אותה לאישה בתנאי שילך לבית המדרש.

האם היא רוצה בעל שיודע הלכה ויוצא מכלל עם הארץ או שכבר מראש ראתה את הסגולות המיוחדות שבו סגולות שיכולות להביא אותו לגדלות בתורה.?

התכונות שהזכרנו אינם מספקות בכדי לראות בו אדם יוצא דופן. אולי כאיש טוב שידאג לה מידות אלו יכולות לספק את רחל. ר’ עקיבא עם הלב טוב ודאי שיהיה בעל טוב. אולם האם בכך הסתפקה רחל. ממה שאנו רואים בהמשך שרחל לא רק נותנת לר’ עקיבא ללכת לבית המדרש אלא משתוקקת שיקבע בבית המדרש שנים על גבי שנים נראה שרחל לא מסתפקת בפחות מגדול בתורה.

למרות הרצון של רחל לראות אותו נקבע בבית המדרש אנו רואים שהיא לא באה לר’ עקיבא באמירה נוקבת שתנשא לו רק בתנאי שילמד שנים רבות. בקשה נראית כבקשה מינימליסטית

“אזלת לבי רב” – תלך לבית מדרש. נראה שרחל האמינה גם בר’ עקיבא וגם בכוחותיה שלה שיוכלו לדחוף את ר’ עקיבא להגיע לגדולות.

אולם יש כאן לימוד גדול .

גם כשיש לך צפיות גדולות מאישך אין טעם ועניין לדבר גדולות ונצורות. גם בין איש ואשתו נאמר “אמור מעט ועשה הרבה”.

רחל אמרה מעט אולם בתוך תוכה היתה בטוחה שהוא תוכל להגיע עם ר’ עקיבא רחוק.

האמינות שראתה בר’ עקיבא הבטיח לה שאמירת הן מצד ר’ עקיבא היא לא אמירה ללא כיסוי. אולם מה ראתה בו שיכלה להעריך את כוחותיו המיוחדים.

יתכן שר’ עקיבא היה המנהיג של הרועים. ראתה רחל שר’ עקיבא יש לו כח הנהגה. ר’ עקיבא צנוע ולא מנצל את מעמדו להתנשא על מי שעובד תחתיו.

מה היה היחס של ר’ עקיבא לתורה באותה עת. האם באופן בסיסי התייחס בחיוב לתורה ולתלמידי חכמים ? מצאנו כפי שצויין לעיל שר’ עקיבא העיד על עצמו שבצעירותו היה שונא תלמידי החכמים.

לפי שיטות אחדות בראשונים היו לר’ עקיבא שתי תקופות לפני שהלך ללמוד תורה

לפי הריטב”א תחילתו של ר’ עקיבא כאדם שגם מידותיו לא היו מתוקנות. אולם לאחר זמן השתנה ר’ עקיבא ושינה את מידותיו ובעקבותיהם את יחסו לת”ח. בעקבות שינוי זה שראתה בו רחל היא מציעה לר’ עקיבא שילך וילמד תורה. רחל מציעה לר’ עקיבא רק לאחר שר’ עקיבא מעצמו עושה שינוי גדול.

לפי שיטות אלו נראה שרחל ראתה את היכולת של ר’ עקיבא להשתנות, להיות איש אמת ולהודות על טעיות . *הכוח לשנות גם בגיל מבוגר ייחד את ר’ עקיבא* ובזה נתלתה רחל והיתה בטוחה שרק יטעם ר’ עקיבא את בית המדרש שרק אם הוא יפגש עם האמת שבתורה היא יתאהב בה. הוא ימשך ללמוד תורה. אשתו.

אולם לפי שיטת התוספות שם שגם כשהציעה רחל לר’ עקיבא ללכת ללמוד תורה היה עדיין שבוי ביחסו השלילי לתורה:

ף(כתובות דף סב’ 🙂

דהוה צניע ומעלי – והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר”ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי’ סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם:

כלומר, ר’ עקיבא חשב בהיותו עם הארץ שתלמידי חכמים מתגאין על עמי הארץ. לאחר שפגש ר’ עקיבא את תלמידי החכמים בפגישה בלתי אמצעית ודאי שהוא גילה שאין בתלמידי החכמים גאווה. דווקא מידת הצניעות שבו, דווקא התוצאה של ההתרחקות מגאווה היא זו שגרמה לר’ עקיבא לפתח יחס שלילי כלפי ת”ח.

היחס השלילי לתלמידי חכמים גרם גם להתרחקות מהתורה. ר’ עקיבא אהב את הפשטות והצניעות. ממרחק היה נראה לר’ עקיבא שלימוד התורה מרחיק את האדם מיכולתו לחיות בפשטות בחיבור לחיים טבעיים ובריאים. ר’ עקיבא ראה אולי בכל התפתחות לימודית מהלך של השגיות והבלטה אישית שיכולה לנתק את האדם מטבעיות ופשטות החיים. לכן העדיף ר’ עקיבא מתוך מודעות ואידיאולגיה להישאר רועה צאן בכדי לשמור על עולמו הטבעי.

רחל ראתה סתירה עצומה בין מידותיו הטובות של ר’ עקיבא לבין יחסו לתורה. דווקא בנקודת הסתירה הזו היא ראתה אתגר מיוחד. רחל האמינה שאין סתירה בין הרקע והפשטות שאיפיינו את ר’ עקיבא לבין התורה. רחל הבינה שההתרחקות של ר’ עקיבא מהתורה לא באה מחסרונו אלא דווקא ממעלתו.

כאן אולי ראתה רחל הזדמנות יחודית ליצירת תלמיד חכם שבא מה”עמך” מפשוטי העם ולא מייחוס ומשושלת הנשיאות.

בשילוב שבין הפשטות הטבעית והתורה יש סיכוי ליצירה של תורה שאין בה כבלים ויכולה להתחדש.

כיצד הביאה רחל את ר’ עקיבא לבית המדרש. רחל היוותה דוגמא אישית לר’ עקיבא. רחל באה מבית של עשירים ממשפחה מיוחסת. והנה היא מוכנה “לחצות את הקווים” ולשלם מחיר יקר על אמונתה. הבין מכך ר’ עקיבא שגם הוא יוכל “לחצות את הקווים” גם הוא שבא בגיל מבוגר ללא רקע מתאים ממשפחה לא מיוחסת וללא שום אמצעים יוכל לעשות את המהפך.

יש לעיין האם מה שהובא באבות דר’ נתן על הלבטים הגדולים שהיו לר ‘ עקיבא בסיכוי שלו לראות ברכה בלימודו היו לבטים עוד בטרם שענה לרחל הן או היו אלו לבטים לאחר שקידש אותה.

אם הסיפור התרחש לאחר שהם נישאו אנו רואים את הסבלנות הגדולה שהיה לרחל. למרות שה”חוזה” שבין רחל לר’ עקיבא היה חוזה ברור. למרות שרחל את חלקה פרעה בעצם הסכמתה להתחתן עם רועה צאן רחל לא “עומדת עם סטופר” לתבוע מר’ עקיבא שגם הוא ימלא את חלקו בהסכם. היא מפנה מקום ומאפשרת לר’ עקיבא “להתבשל” עם התלבטויותיו.

יתכן שבאבות דר’ נתן “בסיפור האבן” מדובר לאחר שר’ עקיבא הלך כבר לבית המדרש אולם ההליכה הראשונה של ר’ עקיבא לא הביאה לר’ עקיבא ברכה. אולי ר’ עקיבא היה רגיל להצלחות מהירות יותר . ההפנמה שבכדי לזכות לתורה לא צריכים לבדוק כל יום את תוצאות הלימוד ויש להתאזר בסבלנות וכל השקעה היא השקעה לטווח רחוק זהו הלימוד שהיה צריך ר’ עקיבא בכדי לחזור ללמוד תורה.

שנה ראשונה

ההתחייבות ללכת לבית המדרש לא היתה התחייבות מפורטת. לפי מה שאמרנו יתכן שהמחויבות של ר’ עקיבא לא היתה על הצלחה אלא על נסיון. האם לפעמים הנסיון לא מצליח?

שאלה זו שואלים תוספות לגבי ר’ עקיבא. ישנה הלכה שמי שנודר נדר ואחר כך רוצה להתירו על ידי חכם ניתן להתירו אם מוצאים סיבה שהיתה מצויה בשעת הנדר ולא התחשב בה הנודר. אולם אם לאחר זמן נולד מצב חדש שבעקבותיו רוצה הנודר להתיר נדרו אין מתירים לו את הנדר. כלל זה הנוסח “אין מתירים בנולד”. כלבא שבוע לאחר זמן רצה להתיר נדרו שאסר את כל נכסיו על רחל ביתו בגין נישואיה עם ר’ עקיבא. ר’ עקיבא עצמו התיר לכלבא שבוע את נדרו משום שלא נדר על דעת שהחתן של ביתו יהיה תלמיד חכם.

(תוספות כתובות דף סג’ .)

תוס’ מתאר כאן שני ציורים. בציור הראשון יש בטחון שכל מי שהולך באמת ובתמים לבית המדרש מובטח לו שיהיה תלמיד חכם. אולם בציור השני תוס’ עונה על שאלתו בדרך אחרת.

בסיפור של ר’ עקיבא ורחל אנו יכולים להתרשם שרחל היתה בטוחה שהאיש שלה ודאי יתגדל ויהיה תלמיד חכם. דווקא אצל ר’ עקיבא אנו לא יכולים לומר זאת בצורה ודאית. וממה שהבאנו לעיל נראה שר’ עקיבא היסס בהצלחתו.

אנו רואים שר’ עקיבא לא הולך מיד לאחר הקידושין לבית המדרש. הוא נשאר עם רחל.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ’ .

לר’ עקיבא התקדשה ביתו של כלבא שבוע. שמע כלבא שבוע הדיר אותה באיסור הנאה מכל נכסיו. הלכה ונשאה לר’ עקיבא. בחורף היו שוכבים בבית תבן. היה ר’ עקיבא מלקט תבן משערותיה. אמר לה: אם היה לי כסף הייתי שם לך ירושלים של זהב. תכשיט יקר שמצוייר שם ירושלים בא אליהו ונדמה להם כאיש והוא דפק על השער . אמר להם תנו לי מעט תבן משום שאישתי ילדה ואין לי שום דבר שאוכל להשכיב אותה. אמר ר’ עקיבא לאשתו: תראי את האיש שאפילו תבן אין לו. אמרה לו לך לבית המדרש הלך שניים עשרה שנים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע.

בסיפור זה בולטת הרגישות הגדולה של ר’ עקיבא. הוא מנחם אותה בכל דרך אפשרית. הניחומים של ר’ עקיבא אינם ניחומים של הבל. הדברים של ר’ עקיבא ביטאו את צניעותו.

ר’ עקיבא נותן תחמושת לרחל אשתו כיצד להתמודד עם קשיים.

אנו יכולים לנסח שלשה כללים מתוך דברי ר’ עקיבא.

א. הדבר הבולט זה הלימוד של איזהו עשיר השמח בחלקו. צריך להתבונן על חצי הכוס המלאה ולא על מה שאין.

ב. העיקר הכוונה והרצון. האהבה בין בני הזוג אינה תלויה בדברים החיצוניים. האהבה תלויה במחשה של אחד על השני. בהבעת אכפתיות. האכפתיות באה לידי ביטוי בליקוט השערות מראשה ובדדבריו על רצונו מאהבתו אותה לקנות לה את המיטב שבתכשיטים.

ג. אמירתו של ר’ עקיבא אקנה לך ירושלים של זהב אינה “פנטזיה “. דבריו אלו מלאים אמונה. אין לראות את המציאות לפי המגבלות של ההווה . ניתן לחשוב שהכל יכול להשתנות בין רגע. ר’ עקיבא מאמין גדול בהשקעה לטווח רחוק. מי שמוכן למסור את ההווה שלו יזכה לעתיד גדול. ר’ עקיבא זכה בסוף חייו באמת לממש את דבריו ובסוף ימיו עשה לאשתו ירושלים של זהב.

על התקופה שבא עדיין לא יושב ר’ עקיבא רחוק מביתו אנו לומדים בהמשך הדברים באבות דר’ נתן:

אבות דרבי נתן פרק ששי:

מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א”ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר’ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה,

בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן בהם,

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם והם אמרו מפני שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני בייתר ומדולדל היה והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות אלא אומרים להם מפני שזכתה רחל אשתו. בן מ’ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים

ר’ עקיבא בן ארבעים הולך ללמוד עם בנו הקטן אצל מלמד תינוקות. נצייר לעצמנו את ר’ עקיבא עם כל התינוקות. כמה ענווה צריך לשם כך. ר’ עקיבא לא הולך מיד אל גדולי הדור. קודם כל הוא לומד את כל התורה ומשלים את כל מה שלא למד בילדותו. לפי החוקר ר’ הרב היימן למד ר’ עקיבא עוד אצל רבים עד שמיצא את כל המלמדים שבסביבת ביתו ולכן החליט שהוא הולך לגדולי הדור. זה נראה שונה מצורת ההתגדלות של ר’ אליעזר בן הורקנוס שמיד בא ומתיישב אצל ר’ יוחנן בן זכאי. ויתכן שההבדל משום שר’ אליעזר היה ממשפחה מכובדת ויתכן שאת היסודות ידע. אולם נראה שיש הבדל מהותי ביניהם וזה נכיר אחר כך בהתפתחות הרוחנית שלהם ואין ביכולתנו להרחיב כאן רק לאחר שהרגיש שהוא “נתקע” בהתפתחות הרוחנית שלו הוא צריך לקבל את ההחלטה שהיתה אולי קשה לו – ללכת אל בית המדרש.

ר’ עקיבא מפרנס את עצמו על ידי חטיבת עצים. ר’ עקיבא כראש הרועים של כלבא שבוע יתכן שיכל לעשות עבודה קלה יותר אולם ר’ עקיבא בוחר עבודה שתאפשר לו להקדיש את מירב זמנו ללמוד תורה.

ומכאן נראה לומר עוד יסוד חשוב. יש חשיבות שבתחילת חיי הנישואין האיש ילמד תורה בתוך ביתו. לפני שר’ עקיבא הולך לשנים רבות אל בית המדרש הוא צריך ללמוד בתוך ביתו. כותלי ביתו של האם צריכים גם הם לשמוע דברי תורה. כיצד אישה תוכל להתחבר לתורה אם היא לא רואה את בעלה לומד תורה. היכולת של האישה לשלוח את בעלה לבית המדרש בלב שמח זה רק כשהיא מכירה את עוצמת בעלה . רק כשהיא רואה עד כמה התורה ממלא את האישיות של בעלה אז אישה טובה עושה רצון בעלה.

רחל יכולה לשלוח את ר’ עקיבא לבית המדרש לשנים רבות מכוח מה שהיא ראתה את המסירות של ר’ עקיבא לתורה עוד בהיותו בביתו.

עשרים וארבע שנים בבית המדרש

אנו רואים שבעקבות המאורע עם אליהו שולחת אותו רחל אל בית המדרש. אנו רואים שאצל ר’ עקיבא ורחל נעשה מתוך הסכמה גמורה. ר’ עקיבא לא מעלה על דעתו ללכת ללא רשותה.

ר’ עקיבא אולי כבר השתוקק ללכת אל גדולי הדור ללמוד תורה. ר’ עקיבא מכין את הרקע לכך שיהיה לרחל את הכוחות לשלוח אותו אל בית המדרש. ר’ עקיבא בטוח שרחל תשלח אותו לבית המדרש.

כך גם לאחר שתים עשרה שנים שהוא לא בביתו ר’ עקיבא לא הולך אל בית המדרש לשתים עשרה שנה נוספים ללא הסכמה מאשתו.

וכפי שמובא במסכת כתובות, הלך ישב שתים עשרה שנים בבית המדרש. כשבא באו עימו שנים עשר תלמידים. שמע את אותו איש זקן שאומר לרחל שהוא עשה אותך בחיים כאלמנה. אמרה לו רחל: אם היה שומע לי היה יושב עוד שנים עשר שנים נוספים. אמר ברשות אני עושה חזר וישב שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.

*מה נתן לרחל את הכוח לשלוח את ר’ עקיבא לכל כך הרבה שנים?

נראה שמלבד אהבתה לתורה גם מערכת הקשרים בינה לבין ר’ עקיבא נתנו לה את העוצמות היחודיות כל כך. כשר’ עקיבא חוזר לביתו אנו שומעים מפי ר’ עקיבא את המשפט המופלא

“שלי ושלכם שלה הוא”.

אחת הסיבות שמקשות על אישה לשלוח את האיש לבית המדרש משום שאישה משתוקקת לבעלה והיא באופן קבוע רוצה שהבעל שלה ירצה בה . ההליכה לבית המדרש נתפס בדרך כלל אצל אישה כזמן שבו האיש הולך להתדבק בתורה. ההתמסרות לתורה שממלאת את כל אישיותו של הלומד לא נותנת מקום בלבו של האיש לחשוב על אשתו.

לפעמים ההליכה לבית המדרש יוצרת כביכול תחרות סמויה בין אהבת האישה לאהבת התורה. אולם אם אישה היתה מרגישה שההליכה לבית המדרש אינה עומדת בסתירה לאהבת האיש אותה. אם אישה היתה יודעת שגם בהיות האיש בבית המדרש הוא חושב עליה זה היה מקל עליה.

רחל בכל השנים הארוכות שר’ עקיבא בבית המדרש לא מרגישה עצמה כבודדה. נכון שר’ עקיבא לא נמצא לצידה באופן פיסי אולם היא מרגישה שר’ עקיבא גם בהיותו בבית המדרש חושב עליה. ר’ עקיבא הלומד בבית המדרש לומד כשהוא מרגיש בכל רגע את רחל אשתו . מה שאמר ר’ עקיבא בסוף הכ”ד שנים לא היה חידוש בשביל רחל. זה היה מובן מאליו. עוצמת הקשר שבין ר’ עקיבא לרחל לא נחלשה כתוצאה מהמרחק הפיסי שביניהם. הקשר שביניהם היה כל כך פנימי שגם כשהם נמצאים רחוקים אחד מהשני הם מאד קרובים.

לפי התלמוד בבלי גדולתה של רחל שלמרות שהיא רואה את ר’ עקיבא שכבר הגיע למעלות גדולות וכבר יש לו כל כך הרבה תלמידים היא מכירה בערך הגדול של הפצת התורה ושולחת אותו לעוד י”ב שנים של הפצת תורה.

ר’ חיים שמואלביץ זצ”ל בשיחותיו (תשל”א, אסרו חג פסח) עומד על השאלה הפשוטה העולה מתאור הגמ’. כיצד יתכן שר’ עקיבא מגיע למקום ביתו ושומע את רחל מאחרי קיר ביתה ולא נכנס ולו לומר לה תודה על העבר ועל העתיד. איפה הכרת הטובה של ר’ עקיבא.

על כך אומר הרב שר’ עקיבא הבין שהכניסה אל ביתו תגרום היסח הדעת בלימוד. ואין לדמות כ”ד שנים מקוטעות של לימוד לבין כ”ד שנים שיש בהם רצף בלי שום הפרעה.

על פי דבריו אנו מבינים שאצל ר’ עקיבא הכניסה אל ביתו היא לא דבר של מה בכך. הפגישה עם רחל ואפילו לזמן מועט היתה גורמת לו להוציא אל הפועל הרבה כוחות שהיו עצורים בקרבו. ההשקעה שהיתה נדרשת מר’ עקיבא לשוב לכנוס את כל הכוחות שיצאו אל הפועל בראייתה של רחל היו פוגעים בהתרכזות המוחלטת של ר’ עקיבא בהתעלות שלו בעלייתו אל הקודש.

בזכות רעייתו.

חכמים העריצו את ר’ עקיבא ואמרו: דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר’ עקיבא, ושעתיד ר’ עקיבא לדרוש כל קוץ וקוץ (על כל תג ותג שבראשי האותיות), הלכות רבות.

אופיו של רבי עקיבא:

אינו בוש להודות בטעותו, ולא אחת כתוב “חזר ר’ עקיבא להיות ושנה כרבי יהודה”.

סולד מתלמיד חכם המתגאה בתורתו ומדמה אותו לנבלה שכל אחד סותם חוטמו ומתרחק. מתייחס לתלמידיו כשווים, הולך לבקר תלמיד שחלה.

בשטח ההלכה: הוא סידר את ההלכות המרובות ומיין אותן כל עניין בפני עצמו, והיה הראשון שמיין בין מדרשים הלכתיים לבין מדרשים אגדיים.

סידר את הקובץ הראשון של המשנה והחל בעריכתה.

כתב פירוש למשניות קודמות והוסיף הלכות חדשות.

הלכותיו וסברותיו בנויות על הגיון עמוק. ע”י השוואת דבר לדבר הצליח לפרש דברים תומים מהתורה ולהסיק מסקנות הלכתיות. נחשב דקדקן ודורש כל אות ואות. מוריו הוקירוהו. תלמידיו וחבריו העריצוהו.

פרק שני

התמודדות עם משברים

חלקו של רבי עקיבא בעיצוב התורה שבע”פ

רבי עקיבא היווה חוליה בשרשרת העברת התורה ובמובן מסוים אחד החוליות החשובות ביותר כמסופר במסכת מנחות (דף כ’ט) שכאשר עלה משה למרום לקבל תורה הראה לו הקדוש ברוך הוא שיהיה חכם אחרי כאלף שנים ושמו רבי עקיבא וידרוש דברים רבים ועמוקים מכל תג שבתורה.

ועד כדי כך הייתה גדולתו רבה שמשה רבנו לא הבין חלק מהדברים ושאל

בעקבות כך את הקדוש ברוך הוא מדוע אתה נותן את התורה לבני ישראל על ידי הרי רבי עקיבא ראוי לכך יותר ממני ענה לו הקדוש ברוך הוא יש דברים שאדם לא מסוגל להבין ולכן אתה תיתן את התורה למדנו מכאן גודל מעלתו של רבי עקיבא שבמובן מסוים נראה כאילו הוא גדול ממשה ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ענה לו שבכל אופן התורה תינתן על ידו – עם כל ברור מכאן עד כמה גדול רבי עקיבא שמשווים אותו למשה רבנו.

אומנם תחילת דרכו לא הייתה קלה ראשית יחוסו המשפחתי כוון שהיה בן של גרים ולא כחכמים אחרים בדורו כמו למשל בני משפחת רבן גמליאל

שהיה להם יחוס חשוב של דורות רבים.

סיבה נוספת לקושי שהייתה בתחילת דרכו היא שעד גיל 40 לא למד כלום.

סיפור תחילת לימודיו מיוחד במינו ומופיע באבות דרבי דרבי נתן, לאחר שראה אבן שנשחקה על ידי מים והחלו להיווצר בה סדקים וחורים.

הסיק מסקנה שבודאי התורה שכוחה רב ודומה לברזל מבחינת עוצמתה והשפעתה יכולה לשנות משהו בלב ובחיים של האדם, קל וחומר ממים שהם חלשים ובכל אופן בתהליך אישי משפיעים על האבן וכך לימד אותנו רבי עקיבא את סוד התקדמות בלימוד תורה שהוא פרט אחד ועוד פרט וכולם יחד מצטרפים לרכוש גדול המשנה את האדם והופך אותו לתלמיד חכם.

רבי עקיבא יישם את מסקנתו והחל ללמוד עם ילדים קטנים את האותיות.

תורתו ואישיותו

אם נרצה לציין מספר תכונות מיוחדות מתוך המכלול שבאישיותו נוכל למנות למשל את רצונו החזק שהעלה אותו משפל המדרגה אל רום המעלה אחד מגדולי האומה.

תכונה שניה הראויה לציין היא אהבתו העזה לתורה וללמוד תורה שום צרה והפרעה לא גרמה לו להתבטל מלימוד תורה אפילו כשחלה בנו במחלה קשה

לא הפסיק בלימודו ורק שלח שליחים לחקור על מצבו גם כאשר הודיעו לו שהוא גוסס לא פסק ממשנתו כיוון שידע שאין לו שום דרך לעזור לבנו ולשפר את מצבו ולעומת בן אדם אחר שגם אם הוא יודע שאינו יכול לעזור בכל אופן קשה לו להתרכז בזמן כזה (מחלת הבן) רבי עקיבא בכוח אהבתו ללמוד תורה בידיעתו את מעלתה המשיך ללמוד עד שבא שליח ובישר לו את הבשורה הרעה על פטירת בנו ואז חלץ תפילין וקרע את בגדיו רק שני ימים בשנה ביטל רבי עקיבא מלימודו ולא לימד את התלמידים.

בערב פסח כדי שיוכלו הילדים לישון ויהיה להם כח בליל – הסדר, ובערב יום הכיפורים כדי שיקיימו את המצווה שבאותו יום.

בין מידותיו המצוינות יש למנות את ביטחונו הגדול בה’ .

ביטחון שהקנה לו השקפה אופטימית על החיים שום מקרה ופגע לא היה יכול לעכור את רוחו ולהביאו לידי ייאוש.

הגיוני לחשוב שהסתכלות זו על החיים הפכה לחלק מאישיותו כאשר למד אצל נחום איש גמזו שלפי שהיה רגיל לומר גם זו לטובה, דהיינו :

אף הדברים הקשים והלא נעימים שקורים לאדם מטרתם לטוב וה’ יודע מדוע הם קורים לכן נקרא בשם זה וממנו למד רבי עקיבא והיה רגיל לומר ” כל דעביד רחמנא לטב עביד ” דהיינו : כל מה שעושה ה’ לטובה.

חז”ל מספרים שמאמרו זה נאמר על ידו לדוגמא: במקרה מסוים בו הלך למסע ולקח עמו חמור לרכיבה תרנגול להעיר אותו בקריאתו בבוקר ונר ללימודו בא לעיר ולא מצא אדם שהיה מוכן לארח אותו ומתוך חוסר ברירה יצא ולן בשדה בלילה בא אריה וטרף את החמור בא חתול ואכל את התרנגול והרוח כיבתה את הנר אולם רבי עקיבא לא התייאש וכשקם בבוקר נודע לו שהרומאים התנפלו על העיר בזזו את כל הבתים ולקחו בשבי חלק מהתושבים.

ורבי עקיבא ניצל בזכות כל מה שקרה לו יד ההשגחה גרמה לכך שלא ישמע קול החמור וקול התרנגול ושלא יאיר הנר ועל ידי האסונות הקטנים נמלט מהצרה.

גם בדרך חזרתו של רבי עקיבא בתשובה ניתן ללמוד על מעלת החוסן הנפשי מול אתגרי הזמן.

מסכת חייו של רבי עקיבא פרוסה על פני ספרים ומדרשים לרוב. יחד, הם מלמדים אותנו על עוצמתו הכבירה והמורשת שהותיר אחריו גדול בתורה זה, כגודל החורבן כך גודל הבניין הסתכלות רבי עקיבא את המציאות באופן אופטימי.

לאחר כל מהפכי חייו וצמיחתו מאדם בור ועם הארץ לתנא ראש ישיבה לאלפי תלמידים, בשיא פריחתו, הוא מאבד את כולם במגיפה,

איזה אסון, איזו טרגדיה,

מהיכן יש כוח להמשיך?

מהיכן יש כוח לצמוח שוב?

אבל לא כך הוא רבי עקיבא שישבר ויכנע, יפרוך ידיים בייאוש ושברון לב.

הוא מלווה עשרים וארבע אלף תלמידים למנוחות עולמים, מן הסתם הלך גם לניחום אבלים, הוא נתן מקום וביטוי לכאב

ולא הדחיק אותו כלל,

אבל לא נתן לשבר לקטוע את הרצף של מפעל חייו

הוא ממשיך עם חמשה תלמידים הכל מההתחלה, כן,,, מהתחלה. בעקבות כך הוא זוכה שהעברת התורה לא נעצרת והוא נושא את דגלה לדורות הבאים.

רבי עקיבא מלמד אותנו על מהותו של החוסן הנפשי

כשיש משבר חייבים להיות יחד בקירבה

להמשיך הלאה ולא לתת למשבר להתקבע

לצפות לטוב, על ידי מאגרי אמונה וחוזק

בחז”ל מובאים אירועים רבים בהם מתגלה רבי עקיבא בהנהגתו האופטימית המהווה ליווי ועוגן רוחני לסובבים אותו

היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך

ושמעו קול המונה -המולה של רומי במרחק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק – צוחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים הרומאים עובדי עבודה זרה יושבין בהשקט ובטח ואנו בית הדום רגלי אלהינו -בית מקדש שרוף באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה”.

ניתן ללמוד מהמעשה שני אסכולות כיצד להסתכל ולהבין את המתרחש במציאות.

החכמים רבן גמליאל ר’ אלעזר בן עזריה ר’ יהושוע הסתכלו והבינו את המציאות כפי שהיא נראית באחיזת המציאות, חורבן ושממה. אופן זה גרם להם בסוף לכאוב ולבכות,

ואילו רבי עקיבא הסתכל בתוך המציאות וחיפש בתוכה צד של כוח וחוזק אמוני באופן שגרם לו לצחוק.

מהו ההבדל בין ר’ עקיבא לשאר החכמים בהסתכלות על המציאות?

החכמים הסתכלו על המצב הקיים בהווה:

בית המקדש נשרף על ידי הרומאים ואילו הרומאים יושבים ושולטים בארץ ישראל בהשקט ובביטחה לכן הם בכו.

ואילו רבי עקיבא הסתכל על המציאות העתידית כלומר הוא לא נעצר במציאות הקיימת בהווה אלא מה צפוי בעתיד עם ישראל כלומר אם עכשיו לרומאים טוב למרות שהם עובדי כוכבים ולא הולכים בדרך ה’, על אחת כמה וכמה שעם ישראל אם יעשה בעתיד את רצונו של ה’ שיהיה להם טוב ולכן כבר עכשיו רבי עקיבא צוחק.

גם מכאן למדנו כיצד מסתכל רבי עקיבא על המציאות באופן עמוק ולא נבהל מצרות אפילו שהם בעצם קשות.

ועוד מקרה שהיה

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.

כיון שהגיעו להר הבית,ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר א’) “והזר הקרב יומת” ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח’) “ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בין יברכיהו”, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?

אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה בנבואתו של אוריה, באוריה כתוב:

(מיכה ג’) “לכן בגללכם ציון שדה תחרש” וגו’, בזכריה כתיב: (זכריה ח’) “עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים”, עד שלא נתקיימה נבואתו

של אוריה- הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.

אחד מרבותיו של רבי עקיבא היה נחום איש גמזו שכידוע נקרא כך בגלל שהיה אומר בכל מצב אפילו הקשה ביותר גם זו לטובה כלומר שהיה מבין בצורה עמוקה כיצד ה’ משגיח על כל העם ומנהל את כל המאורעות שקוראים לו ולסביבתו.

ממנו למד רבי עקיבא לומר בכל מצב “כל דעביד רחמא לטב עביד”

כלומר כל מה שעושה ה’ הכל הוא לטובה

בהשראת שיטתו של נחום גמזו היו עיניו של רבי עקיבא חודרות אל תוככי המאורעות שיתרחשו בתקופתו.

הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת על תגובתם של רבי עקיבא וחבריו החכמים לכך ששועלים יסתובבו בהר הבית מקום המקדש חבריו החכמים בכו והוא צחק ולהסברת תגובתו המתמיהה מצהיר רבי עקיבא שבזה גילתה ההשגחה האלוקית כי כשם שנבואת התוכחה מתקיימות כן גם ההבטחות בעניין נחמת ציון תתקיימנה .

דוגמא נוספת נמצא במסכת סנהדרין דף קא’:

שם מסופר כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק וגם שם הסביר רבי עקיבא את עצמו בכך שהוא רואה צד טוב שיש בתוך הרע.

צריך להדגיש שלא מדובר כאן על אדישות ועל התעלמות מהרע.

שהרי במקום אחר במסכת סנהדרין (דף סח’) מסופר שכאשר נפטר רבי אלעזר היה רבי עקיבא מכה את עצמו עד שנפצע וירד לו דם רב מרוב צער של פטירת רבו. כלומר שברור שהוא ידע היטב מזה רע ומה זה טוב אלא שאין על פי כן מתוך גדולתו ידע להבין את הכוונה הטובה של הקדוש ברוך הוא בכל המאורעות בתפיסתו החודרת והכוללת השופעת מצליח רבי עקיבא ללמד את העם כולו מסרים אמונה וביטחון חשובים ביותר.

*דרך דוגמאות אלו ניתן ללמוד על הנהגותיו של רבי עקיבא, כיצד ראה לנכון מה הם כלי החוסן בעת משבר וצער, ומה הם הדרכים הראויות לעבור ולצלוח את אתגרי החיים בדרך הנכונה והראויה, לתת לכאב לגעת אבל לא לנהל, להרגיש אותו אבל לא להתערסל ולהתערטל בתוכו. לצמוח מכל נקודת משבר ולהפוך אפר לפאר*

אוריאל בלמס