אנחנו נמצאים ברגעים לא פשוטים לעיכול.
מכל זווית שלא נסתכל על הפרשייה הזאת, החוויה היא לא פשוטה.
חיים ולדר היה דמות מוערכת ואהובה על ילדים ומבוגרים כאחד.
א.סדר לעצמנו
הדבר הראשון שנצטרך לעשות הוא לעצור רגע, להתאפס, ולעשות סדר לעצמנו.
ב. להכיר בסערת הרגשות שמתחוללת בתוכנו .
נבין יחד עם הילדים שאנחנו מצויים בסערת רגשות, ונקבל את זה, שזה טבעי והגיוני להרגיש כך כאשר מקבלים בשורה קשה כזאת.
ג. להמנע מעיסוק בגורמים המניעים
יש להבין שהעיסוק בגורמים או במניעים לא רלוונטי כרגע, הכאב הוא על מה שקרה ואיך שקרה, על התוצאה, על הבחירה, על האיש ומשפחתו ועל קרוביו.
ד. לגעת בכאב
לגעת ברגשות שמציפות אותנו *ולשיים* אותן. (לתת להן שם)
ה. מגע פיזי
ניתן חיבוק ברמה הפיזית.
ו. מתן מקום לשאלות
נאפשר את ההתכנסות, את הדיבור, את השאלות. לתת להם מקום, לא הכוונה לענות עליהם, אבל כן לאפשר.
אפשר בהחלט לומר “אלה שאלות קשות, ואנחנו נצטרך לדבר ונבחר לדבר עליהם,
כרגע אנחנו עסוקים בכאב, בידיעה שמנהלת אותנו, ובוחרים לנהל אותה”.
אנחנו לא נוכל לחמוק מלבר על זה, החשיפה בסופו של דבר תגיע ואנחנו רוצים להיות אלו שקרובים לילדים ולמתבגרים ולהעביר להם את המידע ולשמש להם כעוגן.
יש לזכור שהתשובות מחייבות התאמה בגיל וברגישות הילד.
ככל שיעבור הזמן נצליח לעכל ונוכל להתעסק בערכים נוספים סביב הנושא כמו
החטא ועונשו, אפשרות לתקן מול אפשרות קלקול, ובחרת בחיים, כוחה של בושה ועוד.
אבל לא כרגע, זה לא הזמן, בטח לא כאשר מותו מוטל לפניו.
אל תבהלו מהבהלה, מה שחשוב כרגע לאסוף את עצמנו עד כמה שאפשר.
זכרו את עיקרון הקמ”ץ – קרבה, מיידיות, וציפייה להחלמה.
ככל שנכנס לפעולה בשלב מוקדם יותר, נחסוך מעצמנו טעויות בהמשך.
נכתב על פי דבריו של הרב אוריאל בלמס, חבר אגודת היועצים והמטפלים במשפחה, יועץ חינוכי, מנחה הורים.
אם אתם מרגישים שילדכם לוקח את הדברים בצורה קשה מדי, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי במוקד הדרכת הורים של מטיבת”א, באתר או במספר 2837*
מאת יהודית שוורץ
