סוד הצמיחה – מאמר לקראת טו’ בשבט
מאת: מירי שפירא. יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית, מלווה נשים ונערות באזור הדרום. מתמחה בטראומה וטיפול בפגיעות מיניות.
ישר במשתלה אהבתי אותו.
זה היה צמח מיוחד בעל פרחים וורודים, ועם עלים בשרניים. טיפלתי בו במסירות. בשלב מסוים שמתי לב שהעלים מתחילים להצהיב ולנשור. ניסיתי לתגבר את ההשקיה, אבל זה רק החמיר. חשבתי שאולי הוא מגיב לא טוב לעודף המים שהרעפתי עליו, וצמצמתי שוב – אבל גם זה לא עזר. בחוסר אונים ראיתי את פרחיו נסגרים, ואת העלים נושרים בזה אחר זה, עד שהיה נראה שנגמר. נותרו רק גבעולים עבים מעוצים, ללא עלה אחד. הרגשתי שכשלתי במלאכת הטיפוח, והייתי מביטה בעצב בגבעולים הריקים.
ככה עברו להם כמה חודשים. והנה, ביום אביבי אחד קלטתי בזווית העין שמשהו השתנה בצמח. עלים קטנים צצו בו, וניצני פרחים ורדרדים החלו להופיע. עמדתי משתאה מול פלאי הצמיחה. הבנתי פתאום שהצמח היה בתהליך טבעי של שלכת. כוח הצמיחה שבו הסתתר למשך החורף, ובבוא האביב שב ופרץ.
גם בחיים, וגם בטיפול אנחנו רוצים להתחבר לכוח הצמיחה שיש באדם. כפי שלא אנחנו אלו ש”מצמיחים” את הצמח, כך גם לא אנחנו אלו שמצמיחים את האדם מולנו. אנחנו רק נותנים תנאים לכוח הצמיחה שבו להתממש. בכל אדם יש אור נשמתי פנימי, שאנחנו מנסים לסלק את מה שמעכב אותו מלהתגלות. מנסים לחבור אליו. לתת תנאים להופעתו.
והשלכת, גם לאדם יש תקופות שנראה שהכל נושר. כל מה שאדם חשב שהשיג ובנה והצמיח הכל נושר, והוא נשאר בתחושת ריקנות. לא מחובר לכוחותיו. במצב כזה, חשוב לזכור שהחיות העמוקה שבו לא נפסקה. היא ממתינה בתוכו לגילוי מחודש. גילוי שאם ניתן לו תנאים וסיוע יוכל להיות עוד יותר עוצמתי ומכוון וחי.
השלכת שבאדם, כמו השלכת שבעץ יכולה לאפשר צמיחת קומה חדשה, ולהעמיק את אופן קיומו בעולם.
