בס”ד
מאמר מקצועי – מודל מעש”ה
עזרה ראשונה נפשית במצבי דחק וחרום
מאת: סימה ברדוגו מטפלת רגשית, מנחת הורים
רקע ותאוריות של מודל מעש”ה.
המציאות היום יומית חושפת את כלל האוכלוסייה למצבי דחק השונים המתרחשים בארצינו ובכלל בסביבתינו. עקב כך, אנו עלולים לפתח תגובות חרדה שונות המקשות על יצירת תפקוד יעיל ומועיל ואינן מאפשרות חזרה לשגרה אפקטיבית.
לעיתים, תגובות חרדה אלו עלולות להמשך ולגרום להמשך קשיים תפקודיים גם שנים לאחר החשיפה לאירוע הדחק.
מודל מעש”ה פותח במהלך שנת 2011, לטובת המערך הצבאי הלוחם, בתמיכה ובליווי מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. הרעיון שעמד בבסיס המודל היה, צמצום מרבי של תלות הכוחות הלוחמים באנשי בריאות הנפש ,ובצורך לפנות נפגעי תגובות קרב אל מחוץ לשטח הקרב.
במקום זאת, לאפשר לכל חייל להגיש עזרה ראשונה נפשית לחברו ולהעבירו, במהירות למצב תפקודי תקין.
המודל המובא במאמר זה הוכר ע”י משרד הבריאות כמודל הארצי להגשת עזרה ראשונה נפשית לכלל האוכלוסיה, וכן, לסיוע לכוחות החירום וההצלה במילוי תפקידם (אדוארדס 2023).
ד”ר פרחי, מהמכללה האקדמית תל חי, מפתח המודל מעש”ה מדגיש; “ייחודיות של המודל היא בפשטותו והנגשתו לכלל הציבור, מחד ומאידך, במהירות ויעילות הסיוע: משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם, ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות ולעתים, הרבה פחות מכך. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם ,וכך נוכל לאפשר לכלל האוכלוסייה להגיש סיוע נפשי ראשוני לנפגעי חרדה, כבר בשטח .ולצמצם עד מאוד את הצורך בפינוי נפגעי חרדה למרכזי סיוע שונים ובעיקר, לסייע לאותם נפגעים לחזור במהירות לתפקוד יעיל”.
הדרך שהייתה מקובלת עד כה לסיוע לאלה המגיבים בתגובות חרדה היתה הרגעת הנפגע, שאלות על “איך אתה מרגיש”, ועידוד למנוחה לצורך איסוף כוחות והתאוששות. פעולות אלו לקחו את השליטה מהנפגע והשאירו אותו בתחושת חוסר אונים. יחד עם זאת בשנים האחרונות הסתבר שפעולות אלה עלולות רק להחמיר את המצב והאדם יתקשה לחזור לתפקודו הנורמטיבי.
מאחר ובשטח האירוע, לא נמצאים אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ,פותח מודל מעש”ה לשימוש כלל האוכלוסייה (כלומר ללא מקצועיים). הרעיון הוא ,כי כל אדם באשר הוא, יידע ויוכל לסייע לחברו הנמצא במצוקה, ויוכל דרך פעולות פשוטות מאוד, הנמשכות לא יותר מדקה ,להחזיר את הנפגע לתפקוד יעיל המותאם.
על פי המודל משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות ולעיתים הרבה פחות מכך. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל, ללא כל ידע מקצועי מוקדם. (Farchi, Cohen, & Mosekc, 2014)
מודל מעש”ה – עזרה ראשונה נפשית, תיאוריה:
שיטת הפעולה מבוססת על ארבע פעולות פשוטות המבוססות על ידע מדעי עדכני :
יצירת מחוייבות: אמירה: “אני איתך ולא עוזבת אותך.”
הסבר: האדם הנמצא במצוקה חריפה חש מאוד בודד. הבדידות מחריפה את תחושת חוסר המסוגלות. לכן , על מנת לצמצם במהירות את תחושת הבדידות ,נאמר לאדם שאנו איתו ולא הולכים עד שהאירוע יסתיים.
הפעלת האדם באופן יעיל אל מול האיום:
הסבר: הגדרות מצב טראומטי = מצב בו מתרחשים בו זמנית איום קיצוני ותחושת חוסר אונים המלווה בפחד. משום שאת האיום לא ניתן לעצור – יש לצמצם מיידית את תחושת חוסר האונים, והחזרת הנפגע למצב שליטה. היפוך של חוסר אונים הוא פעילות יעילה אל מול האיום.
עשיית שימוש בסגנון תקשורת שכלי, והימנעות ככל האפשר מדיבור רגשי.
הסבר: מחקרים מצביעים על מערכת של איזונים בין פעילות מרכז הרגש (אמיגדלה) ומרכז הלוגיקה הנמצאת באונה הקדמית ( cortex Frontal Pre – PFC .) ככל שהאמיגדלה פעילה יותר ה-PFC יהיה פעיל פחות. משום שפעילות ה PFC היא זו המאפשרת תפקוד, קבלת החלטות, תיעדוף משימות ועוד, נשאף להגביר את פעולתו דרך דיבור המחייב את האדם לחשוב ונמעיט ככל האפשר בדיבור שיגביר את הרגש (פעילות האמיגדלה).
צימצום בילבול האדם דרך הסבר פשוט של האירועים:
מה התרחש לפני מספר דקות, מה מתרחש בשלב הנוכחי, מה צפוי להתרחש בדקות הקרובות. נדגיש כי האיום הקונקרטי הסתיים.
הסבר: פעילות הזיכרון במצבי חירום, עקב פעילות סימפטטית מוגברת והחידוד החושי, שונה מפעילות הזיכרון בשגרה. במצב חירום האדם קולט ומפענח מידע רב מאוד – בתדירות ורזולוציה גבוהים בהרבה מאשר בשגרה. מצב זה עלול לייצר בילבול וחוסר מסוגלות למקם בזיכרון את נקודת סיום האיום. כאשר נקודה זו אינה נמצאת במקומה המדוייק, בהיבט הסובייקטיבי, לאירוע אין סיום ולכן האירוע בהיבט התחושתי מתמשך כך נוצרים מחשבות חודרניות (פלאשבקים). לכן, נסייע לאדם כבר בשטח לארגן מחדש את האירוע ונדגיש כי האיום הסתיים.
מודל מעש”ה –פרקטיקה
מ – מחויבות – האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. לדוגמה, ניתן לומר לנפגע: “אני אתך, אני נשארת כאן איתך עד סוף האירוע.”
ע – עידוד – עידוד לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה, יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות, שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה: במצב של אזעקה, ניתן לומר לאדם הנפגע: “עזור לי להוביל את האנשים כאן למקום בטוח”.
ש – שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע: “זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”. כן אפשר לומר: “תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”, או “איך קוראים לך?”. כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.
ה – הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום לדוגמה, מומלץ לומר לנפגע: “לפני 10 דקות היתה אזעקה, היו יירוטים, ב”ה לא היו נפילות, האירוע הסתיים.”
מקורות:
1.מאמר מאת סלעית אדוארדס, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית (דצמבר 2023)
Farchi, M., Cohen, A., & Mosekc, A. (2014). Developing specific self-efficac2resilience as first responders among students of social work and stress and trauma studies. Journal of Teaching in Social Work, 34, 129–146.
