בס”ד
“ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”
“צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו” (שיר השירים ג’/י”א).
כותבת המאמר : דקלה טלר .M.A. פסיכותרפיה, טיפול זוגי ופרטני
ומבארת המשנה: “וכן הוא אומר שיר השירים ג‘ צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן. (תענית פרק ד’ משנה ח’) וצריך להבין מהי העטרה בה מעטרת האם את בנה ביום חתונתו ?ומה הדיוק והאבחנה בין חתונתו ליום שמחת לבו?
הקשר הראשוני הטיבעי והטבוע בנו הוא אל הורינו, הקשר של האם לבנה הוא קשר בסיסי עמוק וחזק ואילו החתונה היא נקודת ציון משמעותית ושינוי בקשר אם-בן ובחיים האישיים. בספר בראשית פרק ב’ פס’ כד’ בפסוק הראשון שמדבר על מהות הקשר הזוגי נאמר: “על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” השלב הראשון ביצירת קשר זוגי בריא הוא שלב יצירת הנפרדות בין הילד להורים, שלב זה הוא שלב קריטי לבניית זוגיות בריאה וטובה. במהלך כל חייו של האדם קיימים שני כוחות משמעותיים שמלווים אותו:
כוח הנפרדות, העצמיות שלו אל מול הצורך בשייכות ובייחד (דיוויד סנרש).
עובר במעי אימו סימביוטי לגמרי הוא חלק מהאם והאם חלק ממנו, הלידה מפרידה את האם מילדה, הוא כבר ישות נפרדת ועדין מחוברת מאוד, בשלב האנאלי (ע”פ אריקסון) במישור הפיזי והמישור הריגשי נפשי מול ההורים ואחרים הילד מייצר יותר נפרדות, פעמים רבות נפגוש אותו מבקש לעשות הוא בעצמו: “אני”, “אני לבד”, שלב משמעותי נוסף הוא גיל ההתבגרות שבו המשימה המשמעותית של הנער ואו הנערה המתבגרים לפתח את הזהות העצמית שלהם אך הצורך בשייכות משמעותי מאוד בגילאים אלו ופעמים שבו קבוצת השווים או החברים הם מוקד השייכות והבייחד של הנער המתבגר. מרדהנעורים שפעמים ואינו קל לנער ולהורים מהווה צעד משמעותי וחשוב על מנת לייצר את אותה נפרדות בין הילד להוריו בבחינת “שלי שלי ושלך שלך”. בשלב הבגרות המוקדמת (ע”פ אריקסון) שלב חיפוש בת הזוג והנישואין הבקשה הרגשית נפשית לשייכות אינטימית וקרובה מוצאת את מקומה שרך הקשר הזוגי יחד עם השונות האישית והנפרדות שממשיכה ומלווה את האדם ואת המערכת הזוגית.
ומכאן העטרה בה מעטרת האם את בנה היא קישוט או כתר המסמל את שלב המעבר מהקשר הדומיננטי אם-בן לקשר דומיננטי אחר בן-רעיה הבן יוצא לדרכו החדשה “דבק באשתו” “והיא חברתך ואשת בריתך” (מלאכי ב’ י”ד) וממשיך את שושלת הדורות המשפחתית.
ומה בין החתונה לשמחת הלב בין מתן תורה לבניין בית המקדש?
החתונה נערכת ברוב עם צריך מניין של אנשים ובנוסף החתונה מהווה את תחילתה של הדרך הזוגית, היא טקס כריתת ברית בין האיש לאישה שמשקף את העולם האידיאלי אליו שואפים בני הזוג ברגע הגדול והנפלא הזה אלא שלא די בטקס החתונה הביטוי המעשי של החתונה הוא כניסת האיש והאישה לביתם ותחילתם של החיים האמיתיים המעשיים שם גם נמצאת שמחת הלב שם נבנה ומתעצם הקשר הפנימי ביניהם, כך נבנה המקדש הפרטי של בני הזוג ביומיום ובפרטי החיים, בהורדה של האידאל הגדול לעולם המעשה כשם שבמקדש הייתה עבודת קודש יומיומית ובבית המקדש הייתה השראת השכינה שם היה הקשר הפנימי בין הקב”ה לעמו.
אם כן מתן תורה הוא התחלה מתן תורה הוא האידאל הגדול אליו אנו שואפים, אליו אנו נושאים את עיננו ואילו שמחת הלב מתגלה בבניין חיינו לאור האידאל בבניין החיים הזוגי והמשפחתי. בשנים האחרונות התמודדנו ואנו עדיין מתמודדים עם מערכות שינויים רבות,
ימי הקורנה עם הריחוק החברתי ושנות המלחמה לימדו אותנו כי יש “עת כנוס” ההתכנסות לבית ולמשפחה הגרעינית, מיקוד בבניין החיים המשפחתי, בניין בית המקדש הפרטי שלנו איש ואשתו, גם כאשר נגזרו עלינו בידודים גם כאשר ימי המילואים ארוכים ואנו נדרשים לייצר זוגיות שעומדת באתגרי המרחק והמתח.
כדברי בלעם הרשע: “מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל” (במדבר כ”ד ה’)
