עם ישראל לגווניו ולצבעיו מציין את ימי החנוכה הבעל”ט בכל מיני דרכים גוונים וצורות, כשהמוטיב המרכזי הוא האדרה והדגשה של הניסים והנפלאות שעשה אתנו כאומה הריבונו של עולם בימים ההם ובזמן הזה. אכן שעם ישראל מלומד בניסים ומלומד גם כן להודות על ניסים. אנשי כנסת הגדולה תיקנו לכלל ישראל בכל תפילת עמידה נוסח של “מודים אנחנו לך” על כל הניסים שהקב”ה עושה איתנו מעבר לגדרי הטבע ומאוצר מתנת חינם, וגם נתקנה ברכת הודיה פרטית לכל אדם “שנעשה לי נס במקום הזה”… אך דווקא בתוך אווירת הניסים והנפלאות, ותחושת השיטוט מעבר לגבולות העולם, האדם והיקום, חשוב לציין שדרכו של הקב”ה היא כזו שכחלק מחוקי הטבע שטבע הקב”ה בעולם הוא שבדרך כלל אינו מחלק ניסים לכל דורש אלא אם כן האדם מיצה את מירב ומיטב היכולות האנושיות שהקב”ה נתן לו במתנה…
עם ישראל לגווניו ולצבעיו מציין את ימי החנוכה הבעל”ט בכל מיני דרכים גוונים וצורות, כשהמוטיב המרכזי הוא האדרה והדגשה של הניסים והנפלאות שעשה אתנו כאומה הריבונו של עולם בימים ההם ובזמן הזה.
אכן שעם ישראל מלומד בניסים ומלומד גם כן להודות על ניסים. אנשי כנסת הגדולה תיקנו לכלל ישראל בכל תפילת עמידה נוסח של “מודים אנחנו לך” על כל הניסים שהקב”ה עושה איתנו מעבר לגדרי הטבע ומאוצר מתנת חינם, וגם נתקנה ברכת הודיה פרטית לכל אדם “שנעשה לי נס במקום הזה”…
אך דווקא בתוך אווירת הניסים והנפלאות, ותחושת השיטוט מעבר לגבולות העולם, האדם והיקום, חשוב לציין שדרכו של הקב”ה היא כזו שכחלק מחוקי הטבע שטבע הקב”ה בעולם הוא שבדרך כלל אינו מחלק ניסים לכל דורש אלא אם כן האדם מיצה את מירב ומיטב היכולות האנושיות שהקב”ה נתן לו במתנה…
אחד מעקרונות ההשקפה היהודית בנוגע להתנהלות וקבלת החלטות בנפתולי החיים, הוא הצורך להשתלב בהגיון ובתבונה בחוקי הטבע אותם קבע והשתית ריבונו של עולם באהבה וברחמים.
נכון הוא הדבר לגבי שמירת הגוף והנפש, שאל לו לאדם לסמוך על הנס, אלא עליו להישמע לצווי הברור של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, ולעשות את כל הדרוש לשם כך במסגרת הטבע וההיגיון. כך גם בכל הנוגע להתנהלותו של האדם לגבי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, שעליו לקחת אחריות ולפעול בדרך שבאופן טבעי תהיה באפשרותו להביא טרף לביתו.
יסודות אלו מבוארים בכמה מקומות בדברי חז”ל, ונציין את דבריו של מדרש שוחר טוב (מזמור כ”ג) שכותב בלשון זו: “רבי אליעזר בן יעקב אומר, למען יברכך ה’ אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה, יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה, אם עושה מתברך, ואם אינו עושה אינו מתברך”.
תובנה זו היא בעצם החלק הנוסף, הפחות מודגש בנס חנוכה!
באים קומץ של מכבים מעטים מול רבים, וחלשים לעומת חזקים ובוחרים למתוח את גבולות ההשתדלות עד לקצה גבול היכולת ובכך להפעיל את המנגנון האלוהי המופלא של “ניסים ונפלאות”… המכבים ידעו שהקב”ה נתן לנו את היכולת לחולל את הניסים ע”י השתדלות ותפילה, וגם את זה אנו צריכים לציין בימי החנוכה!
העיקרון הוא פשוט וחשוב: אנו צריכים להיזהר שערך האמונה לא יהווה דמיון וכיסוי שווא לעצלות, לפחד לפעול, ולפחד מכישלון!
האמונה היא שרק אחר שמיציתי את כל היכולות האנושיות שלי אז תגיע ההנהגה הניסית.
אני אוהב בהקשר זה להשתמש כפרפראזה בציטוט של מצביא דגול שאמר: “נלחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור”… אנו פועלים במלא המרץ להשגת מטרותינו כאילו הכל תלוי בהשתדלותנו, ומאמינים בניסיו ובנפלאותיו של הקב”ה כאילו אין שום משמעות לעשייה המשתדלת…
חנוכה שמח ומאיר!
