שלום וברכה,

לא ציינתם בשאלה מהו גיל הילד, היות ורשמתם שהגמגום הוא בקרב ילדים אתייחס לתופעה בחלוקה לשני מצבים:

א. חוסר שטף בדיבור:
ילדים רבים בגילאי 2-6 מגמגמים או סובלים מחוסר שטף בדיבור, מה שעלול להשפיע על הביטחון העצמי והקשרים החברתיים שמתעצבים בגילאים האלה.
זה הוא שלב התפתחותי תקין ולמרות הקושי לראות את הילד מתקשה בדיבור, יש צורך להקפיד על כמה נקודות:

1.      אל תראו לילד שאתם נלחצים מסגנון הדיבור שלו

צריך להבין ולקבל שזה תואם לגיל ולרוב חולף לאחר זמן קצר. הופעת חוסר השטף לרוב אינה מצריכה התערבות (בדיוק כמו שאיננו מצפים מהילד לדבר בגיל חצי שנה).

2.     אפשרו לילד להשלים את מה שהתחיל לומר 

אל תשלימו את המילים בהן הילד נתקע, גם אם נראה לכם שבצורה זו אתם עוזרים לו. אל תגידו לו “קח אויר”, “דבר לאט” או כל הערה דומה. הדבר מעצבן ומקשה על הילד להתרכז במה שברצונו להגיד ולפעמים אף גורם להרעה במצב ולבחירה להימנע מדיבור כלל.

3.     האטו את הקצב

משפחות רבות פועלות בזריזות ובמהירות, בקצב חיים שגורם לכולם למהר. ההורים והילדים רצים ממשימה למשימה, ממהרים לענות, לסדר, להזיז. יש ללמוד להאט את הקצב המשפחתי: להקפיד להקשיב בסבלנות לדברי הילד, למצוא זמן שקט למשחק ושיחה ובאופן כללי התנהלו בבית בצורה יותר איטית ופחות מלחיצה.

4.     הקפידו לדבר בשקט ובשלווה

דברו בנחת, האטו את קצב הדיבור שלכם, הציגו לילד מודל דיבור רגוע ושלו, מודל דיבור של אדם המסיים את משפטיו ואינו ממהר להמשיך הלאה.

ברוב המקרים חוסר שטף נעלם לאחר שבוע, שבועיים או חודש. כמו שהופיע כך הוא נעלם. במקרים אחרים הילד חוזר לדבר שוטף ולאחר תקופה מסויימת חוסר השטף מופיע בשנית או בשלישית וקוטע את קצב הדיבור של הילד. שני המצבים הללו תקינים לגמרי ואופיינים לתופעת חוסר השטף.

יש לדעת ולזכור שחוסר שטף מאופיין בתנודתיות רבה: הן בעוצמת חוסר השטף (לפעמים כמעט ואינו נשמע ולפעמיים מאוד חזק ובולט) והן בהופעת החוסר שטף (מופיע לתקופת מה ונעלם ולאחר מכן מופיע שוב לתקופה נוספת). כל המצבים הללו הינם תקינים לגמרי ומאפיינים התפתחות תקינה בגילאי שנתיים עד ארבע שנים ואינם מהווים סיבה לדאגה.

ב. גמגום:
על ההורים לשים לב לכמה סימנים עיקריים, היכולים להצביע שילדם אכן מתקשה בדיבור, כלומר מגמגם. במקרה שאחד מהסימנים הללו מופיע מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל קלינאית תקשורת לבירור מעמיק יותר בנוגע לדיבור הילד:

הילד מעל גיל ארבע שנים.

חוסר השטף נמשך מעל לשלושה חודשים ברציפות. כן, סמנו ביומן מתי החל חוסר השטף. בכל מקרה, אם חוסר השטף נעלם ואז הופיע בשנית, יש להתחיל את הספירה מחדש.

חוסר השטף מפריע לילד להתבטא וגורם לו להימנע מדיבור: אם אתם מתרשמים שעקב חוסר השטף ילדכם נמנע מלדבר ומתבייש – יש לפנות לקלינאית תקשורת להתייעצות.

בזמן הדיבור מופיעים עיוותים בפנים או בגוף של הילד.

יש עבר של גמגום במשפחה.

אם הופיע אחד מהסימנים המפורטים, יש לפנות להתייעצות עם קלינאית תקשורת. בפגישות הטיפוליות קלינאית התקשורת מדגימה לילד טכניקות דיבור שונות, מאפשרת לו לחוות חווית דיבור שוטפת וכן נותנת לו אסטרטגיות לדיבור שוטף.

ישנן שיטות שונות לטיפול בגמגום ולכל אחת יש אחוזי הצלחה מסויימים: יש אנשים המצליחים עם שיטה אחת ולאחרים שיטה אחרת מועילה.

חשוב לדעת שבמחקרים נמצא שככל שגיל המטופל צעיר יותר, כך אחוזי ההצלחה גבוהים יותר בטיפול. על כן גשו לאיש מקצוע וזכרו שאם הטיפול אינו מקדם את ילדכם אפשר ורצוי לפנות לקלינאית תקשורת אחרת, אולי שיטה שונה תקדם אותו.

ישנם ילדים החווים חרדה רבה בזמן הדיבור. במקרים אלה אנו ממליצים להורים להפנות את הילד לקבלת טיפול רגשי המעניק לילד מיומנויות להקלה על החרדה. במרכז הטיפול לילדים של מטיבת”א ניתן לקבל עזרה מקצועית ע”י אנשי מקצוע המתמחים בתחום הגמגום.

בהצלחה רבה והרבה נחת!

הייתי מציעה לפנות ליהודית שוורץ