שלום שרי ,
את מעלה פה נושא חשוב המעסיק לא מעט הורים. ישנם נערים רבים שאינם מסתדרים היום במסגרות החינוך ומתקשים לעמוד בדרישות של שעות רבות של לימוד .

אני מבינה את תחושת הפחד והדאגה לעתידו של הילד. אתם רוצים מאוד שהילד יצליח ואתם רואים אותו מתמודד מול פיתויים וניסיונות, וכהורים הדבר מלחיץ.
קודם כל כצעד ראשון חשוב לשדר לילד רוגע. נערים בגיל ההתבגרות זקוקים להורים חזקים ויציבים. בגיל הזה בני נוער עוברים שינויים פיזיים ונפשיים רבים והם צריכים קרקע יציבה. כאשר ההורה משדר יציבות , יש לנער על מי לסמוך, וזה נותן לו כח.
כיצד ניתן לשדר רוגע כשמתחולל בך סערה פנימית?
נסי לחשוב על נקודות כח של הילד שיכולות לעזור לו לעמוד חזק מול הפיתויים. בנוסף נסי לחשוב על משאבים העומדים לרשותו של הילד שיכולים לסייע לו במצב הזה.
המשאב הראשון שנראה משמעותי מאוד , הוא הורים אכפתיים ומעורבים בחיי הילד. ניכר מדבריך שאתם הורים כאלו.
המחקר מראה שכאשר הורה נוכח בחיי הנער , הבן חושב פעמיים לפני שהוא נכנס למצבי סיכון.
קשר טוב וקרוב עם הבן  מגדיל את הסיכוי לקבלת החלטות נכונות. בנוסף יש בכוחו של הקשר החם להעלות את ביטחון העצמי והחוסן הפנימי של הבן.
כדאי מאוד להקדיש זמן לשיח עם הילד. עדיף בשיחה שבה שני ההורים נוכחים. דברו איתו בפתיחות על הדברים שהוא מתמודד איתם. שדרו לו שאתם לא נבהלים משום נושא ושחשוב לכם לשמוע מה עובר עליו.
לצד ההקשבה חשוב לבנות יחד איתו קווים אדומים עם כללים ברורים. לאן אתם מסכימים לו ללכת ובאיזה מקומות אסור לו להסתובב? שאלו אותו מהם הגבולות שהוא מציב לעצמו, ולמה? למה הכללים הללו חשובים לו? וכיצד הם עוזרים לו לשמור על עצמו? בגיל ההתבגרות כללים צריכים להיות מלווים בהסבר.  בסוף הדיון תסכמי בקצרה ובצורה ברורה מה סוכם .את השיחה כדאי לסיים במשפט של אמון, כמו “אנו מאמינים שאתה מסוגל.”  תאמינו בבן שלכם שהוא מסוגל לעמוד בגבולות שאתם מציבים לו. גם אם השיחה לא תתנהל בדיוק כפי שתכננתם – אין להתייאש. ניתן לסכם שתדברו עוד פעם. חשוב להשאיר ערוץ תקשורת פתוח.