שלום נעמי,
את מתארת מצב ממש כואב. יש לכם ילד טוב שרוצה ללמוד תורה , ומוצא את עצמו בלי ישיבה. קודם כל יש לתת מענה מעשי לבעיה.  כהורים חשוב להדגיש לילד שאתם מנהלים את האירוע ואתם תהיו אחראים לכך שיתקבל  לישיבה בשנה הבאה. בקשר לתחושות הקשות שעולות אצל הילד במצב הזה, קודם כל תבינו אותו , תקרינו הכלה ואמפתיה. בנוסף חשוב לנרמל את המצב, להזכיר לו שלצערנו יש הרבה נערים במצב שלו, וזה לא ממעיט מהערך שלו לא בעיניכם ובטח לא אצל הקב”ה. אצל ריבונו של עולם  כל אחד הוא בן אהוב. 
   שדרו לבן שלכם שבמצב הנוכחי זה בסדר להיות עצוב וזה נורמלי. בתקופה הקרובה כדאי לדאוג לתת מקום לגילויי אהבה לבן, בחיבוק במילה טובה, בפתק לצד מאכל אהוב. הסבירי לילד שהוא בן אהוב תמיד.  בכל מצב והאהבה שלכם אינה תלויה בדבר; לא בהישגים, לא בציונים טובים, אפילו לא במעשים טובים. האהבה הזאת היא נתון , כמו השמש שזורחת בבוקר.
    ניתן להגיד לו ממש במילים ברורות, שמבחינתך,  הישיבות שלא קבלו אותו- הפסידו. הרי אתם יודעים כמה הוא ילד מיוחד וכמה יש לו לתרום , תזכירו לו את זה.

    בתוך כל אחד מאתנו נמצא כד. הכד הזה מתמלא כל פעם שאנחנו מצליחים ומרגישים שאכפת לסביבה מאתנו. חזקו את החוסן הפנימי של הילד , כדי שיהיו לו את הכוחות להתמודד עם האתגר הנוכחי. בהצלחה רבה !