כותב המאמר: משה פטגו יועץ נישואין ומשפחה. וחבר באגודת היועצים והמטפלים בישראל
האדם מתנהל באמצעות שתי מערכות מרכזיות: המערכת הרגשית והמערכת האינטלקטואלית. המערכת הרגשית מגיבה במהירות מתוך פחד, כעס, צורך בהכרה, פגיעה, אהבה, דחייה או רצון להגן על עצמנו. לעומתה, המערכת האינטלקטואלית מאפשרת לעצור, להתבונן, לנתח את המציאות ולקבל החלטה מתוך שיקול דעת.
לכן, התנהלות נכונה אינה אומרת שהאדם צריך להתעלם מהרגשות שלו. להפך: הרגש הוא מקור מידע חשוב. אולם הרגש לא צריך להיות זה שמנהל את הפעולה. האדם צריך לשאוף לכך שהמערכת האינטלקטואלית תהיה זו שמכוונת את הפעולה, לאחר שהכירה ברגש והבינה אותו.
אחד הקשיים המרכזיים הוא שהמערכת הרגשית אינה תמיד מופיעה באופן גלוי. לפעמים אדם בטוח שהוא פועל מתוך מערכת אינטלקטואלית, אך למעשה המערכת הרגשית היא זו שהפעילה את המערכת האינטלקטואלית כדי להצדיק את ההחלטה שכבר התקבלה מבחינה רגשית.
לדוגמה: אדם יכול להרגיש פגוע או מאוים, ולאחר מכן להפעיל את המערכת האינטלקטואלית כדי לבנות שורה של הסברים מדוע עליו להתרחק, לתקוף, להתגונן או להפסיק להקשיב. ההסברים יכולים להישמע אינטלקטואליים ומסודרים, אך השאלה החשובה היא: מה הפעיל את המערכת האינטלקטואלית – בחינה עצמאית של המציאות, או רגש שחיפש הצדקה?
זהו הבדל מהותי. מערכת אינטלקטואלית עצמאית מתחילה ביכולת לשאול שאלות גם כאשר התשובות אינן נוחות לנו: האם אני מפרש את המציאות נכון? האם אני מגיב לעובדות או לתחושה שלי? האם קיימת אפשרות אחרת? האם הייתי מקבל את אותה החלטה גם אם לא הייתי כועס, מפחד או פגוע?
המערכת האינטלקטואלית אינה אמורה למחוק את המערכת הרגשית, אלא להכיר בה ולנהל את התגובה אליה. אפשר להרגיש כעס מבלי לפעול מתוך כעס. אפשר להרגיש פחד מבלי לקבל החלטה מתוך פחד. אפשר להרגיש פגיעה מבלי להפוך את הפגיעה למסקנה מוחלטת לגבי האדם האחר.
במובן הזה, בגרות אינה היעדר רגשות אלא היכולת ליצור מרחק בין מה שאני מרגיש לבין מה שאני בוחר לעשות.
חשוב להבין שגם המערכת הרגשית יכולה להפעיל את המערכת האינטלקטואלית. אדם יכול לחשוב, לנתח, להסביר ולבנות טיעון מורכב, אך עדיין להיות מונע בעיקר מצורך רגשי. לכן לא מספיק לראות שהמערכת האינטלקטואלית פועלת; צריך לבדוק מי מפעיל אותה ומה מטרת ההפעלה.
השאלה המרכזית שעל האדם לשאול את עצמו היא לא רק “מה אני חושב?”, אלא: “האם המערכת האינטלקטואלית מובילה אותי, או שהמערכת הרגשית משתמשת במערכת האינטלקטואלית כדי להצדיק את מה שהיא כבר רוצה?”
היכולת לזהות את ההבדל הזה היא חלק משמעותי מהתפתחות אינטלקטואלית ורגשית. כאשר האדם מצליח לזהות את הרגש, לתת לו מקום, אך לא לאפשר לו לנהל באופן אוטומטי את המערכת האינטלקטואלית ואת ההתנהגות – הוא הופך לאדם חופשי ומודע יותר בבחירותיו.
לכן, ההתנהלות הנכונה בתוך מערכת יחסים, בעבודה ובחיים בכלל, היא לשאוף לפעול מתוך המערכת האינטלקטואלית, תוך הכרה מלאה במערכת הרגשית. הרגש יכול להתריע, להצביע על צורך או לספק מידע, אך המערכת האינטלקטואלית צריכה לבחון את המידע, להבין את ההקשר ולכוון את הפעולה.
בסופו של דבר, אדם אינטלקטואלי אינו אדם שאינו מרגיש. זהו אדם שמסוגל להרגיש בלי להיות נשלט על ידי הרגש, להפעיל את המערכת האינטלקטואלית באופן עצמאי, ולפעול מתוך בחירה מודעת ולא מתוך תגובה רגשית אוטומטית.
