הסכמים שבשתיקה: איך לדבר על הדברים שלא מדברים עליהם ולקיים תקשורת פתוחה

הסכמים שבשתיקה: איך לדבר על הדברים שלא מדברים עליהם ולקיים תקשורת פתוחה

הסכמים כמוסים מתחילים, מתחזקים ובאים לידי ביטוי שוב ושוב במהלך חיינו. לשם המחשה, נביא דוגמא אודות ילדה בשם שרה וננסה לראות את העולם מנקודת מבטה.  שרה בת ארבע. השכנה מהבית הסמוך, רבקה, דופקת על דלת בית המשפחה בתקווה לפטפט עם אמה של שרה, שעסוקה בכל מיני מטלות ביתיות. אמה של שרה מציצה דרך העינית, רואה את רבקה וממלמלת לעצמה, “לעזאזל, למה היום? היום יש לי יותר מדי עבודה.” אף על פי כן, היא פותחת את הדלת, מחייכת ומזמינה את רבקה להיכנס. כאשר רבקה אומרת שלום לשרה, הילדה אומרת לה, “את צריכה ללכת הביתה. אמא אמרה שאין לה זמן לפטפוטים”.  

האם נראית מזועזעת וצועקת על בתה לא לומר דברים כאלה. היא מתנצלת בפני רבקה ואומרת לה ששרה עושה בעיות מהבוקר, ואת שרה היא שולחת לשבת בפינה ואומרת לה שמאחר שהיתה חצופה כל כך, היא צריכה לחכות בפינה עד שתקבל רשות לזוז משם. שרה מבולבלת ומתחילה לבכות. היא מנסה להיאחז באמה, אבל אמה מובילה אותה לכיסא שבפינה, מושיבה אותה עליו, מניחה לה לבכות בשקט ומבהירה לה שעליה להישאר שם עד שתתנצל בפני רבקה.

זאת הייתה חוויה רבת עוצמה עבור שרה. ואילו לא נחשפה שוב לדפוס התנהגות זה, ייתכן שזיכרון התקרית היה מתפוגג ולא משפיע על תפיסותיה בדבר אמת ופתיחוּת. אך במהלך ילדותה ושנות העשרה לחייה ראתה שרה דוגמאות חוזרות ונשנות לדפוס התנהגות זו אצל אמה.

בתקריות החוזרות והנשנות האלה טמונים זרעי גישתה של שרה ליחסים עם אנשים אחרים, וכך מתחילים להיווצר אצלה הסכמים כמוסים עם עצמה ועם אחרים. היא תתקשה לדחות אחרים מתוך פחד שהם ידחו ויביישו אותה. היא למדה שאסור להגיד לאנשים מה היא באמת מרגישה. ומעבר לכך ואולי חשוב יותר, היא למדה שהרגשות האמתיים שלה לא חשובים, כשאחרים מבקשים ממנה דברים שאינה מעוניינת לתת להם. בהמשך, בגיל הבגרות קיימת מודעות לרגשות הללו ורבים בוחרים במודע לא לשתף בהם. לפעמים קיימת נטייה  להסתיר את הרגשות עמוק כל כך וזמן רב כל כך, שכבר לא  ברור מה אנחנו מרגישים, או שאיננו יכולים לקבוע בבירור אם רגשותינו עדיין קיימים.

אחת הבעיות הגדולות הכרוכות בהדחקה כזאת היא שאפילו רגשות שנדמה לנו שנקברו, באים לידי ביטוי בהתנהגות. כיוון שאנחנו מסתובבים עם ספיקות ופחדים בנוגע לשיתוף אחרים ברגשותינו, אנחנו מתפשרים ויוצרים עם עצמנו הסכמים כמוסים. אנחנו מאמינים שביטויים של רגשות כאלה בקול יובילו לקשיים וכדי להקל את החיים אנחנו מסכימים עם עצמנו ועם האחרים לשתוק. דפוס זה אינו פונקציונלי ולרוב מעכב קיום תקשורת פתוחה ושיח אפקטיבי.

לקבלת סיוע פנו אל מטיבת”א 2837* 

עריכה: רחלי עשור- עובדת סוציאלית מטיבת”א

*מבוסס על מאמרם של ד”ר לינדה אנדרסון ד”ר סוניה בנקס ד”ר מישל אוונס.

אהבת את המאמר? שתף:

Facebook
WhatsApp
Email
הדפסה

הרשמה לניוזלטר של מטיבתא

הצטרפו לרשימת התפוצה המקנה לך הטבות:
סדנאות דיגיטליות // טיפים ללא תשלום // מגזין מטיבתא // מאמרים אחרונים.

הפופלרים ביותר

פוסטים נוספים מאותה קטגוריה

שינוי לאן?

תודה, אמרה נועה ועיניה בורקות בהתרגשות. עזרת לנו לשנות את הזוגיות שלנו, לא חשבתי שנוכל עוד לחוות זוגיות רגועה וללא המתחים והכעסים שהיו לנו בעבר,

“אהבה ” זה כל הסיפור???

התרבות המערבית המודרנית מחבקת את האהבה הרומנטית וחושפת אותנו לאינספור פרסומות, ספרים, סרטים ,שירים ומיתוסים שעוסקים בשבחה .וכך עובר המסר העיקרי כמו באגדה של שלגיה:

סוד ההצלחה בזוגיות-הוא ב”סוד הנסירה”

סוד ההצלחה בזוגיות-הוא ב”סוד הנסירה”          פרשת בראשית עוסקת בבריאה, באדם ובזוגיות. בפרשה זו אנחנו מוצאים את הבסיס וההכוונה לבנית זוגיות בריאה או לחילופין את

ללמוד לתת אמון

נסו להיזכר, האם מישהו אמר לכם אי פעם את המשפט “אני מאמין בך”? האם היה אדם, איש או אישה שהרגשתם שהוא מאמין בכם במיוחד? בואו

בואו נדבר
מטיבתא - מרכז טיפול יעוץ במשפחה ארצי
https://youtu.be/RiEq6d2xo9k