מוות הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר עבור כולנו.
כיום, בעידן המידע המתוקשר לכל אירוע כמעט, נראה שהמוח מתרגל לדיווחים, מונחים ומראות קשים מתוך הבנה שאלו ההשלכות למלחמה על קיומנו.
יחד עם זאת חשוב לזכור שלאירועים קשים ישנן השלכות משמעותיות על הנפש והגוף. אנשים רבים חווים בתקופות קשות תחושות חרדה, חוסר תקווה,
חוסר ערך עצמי וירידה בחיוניות ובתפקוד היום יומי.
אלו עלולים להוביל לתחושת בדידות עד כדי מעשים קיצוניים של אובדנות.
בבריטניה, הבדידות כונתה כ”מגפה נסתרת” ע”י ראשת הממשלה, הנגרמת מ”מציאות עצובה של החיים המודרניים”. הידיעה על מינוי “שרה לענייני בדידות” עוררה גיחוך בקרב רבים, אך יש בכך מסר חשוב ומרענן. לפי דו”ח שסיכם את השנה החולפת ופורסם בידי הנציבות לענייני בדידות, יותר מ־9 מיליון מתוך 65.6 מיליון תושבי בריטניה מעידים כי הם תמיד, או לרוב, בודדים. כ־200 אלף מבוגרים העידו שלא ניהלו שיחה עם קרוב יותר מחודש. אף שבריטניה קטפה את התואר “בירת הבדידות”, המצב בישראל איננו מזהיר יותר: 42% מבני 75 ומעלה חשים בודדים, וכשליש מהקשישים בגילאי 65־74 מדווחים על תחושת בדידות לעתים קרובות או מדי פעם. מקומם של הצעירים לא נפקד ממגפת הבדידות: מחקר שערכה הקרן לבריאות הנפש בארה”ב מצא כי בני 18־34 חשים בדידות בתדירות גבוהה יותר מבני 55 ומעלה. מתברר שהבדידות אפילו הורגת: לאנשים בודדים יש סיכון גבוה ב־50 אחוז למות בטרם עת בהשוואה לאנשים המנהלים חיי חברה, כך קבע מחקר אמריקני מקיף שנערך באוניברסיטת בריגהאם שביוטה.
לגבי אובדנות, נתונים שהציג מרכז המחקר של הכנסת מעידים כי בין השנים 2007 ל- 2010 חלה עלייה במספר האנשים ששמו קץ לחייהם – מ 290 בשנה ל431 . רובם המכריע גברים. בשנים האחרונות שמו קץ לחייהם כ 500 אנשים בשנה, וגם כאן – רובם המכריע הם גברים. למעלה מ-90% מהאנשים סבלו מהפרעות נפשיות שונות וכ-60% מהם סבלו מדיכאון שנגרם מתחושת בדידות.
זיהוי סמני אזהרה : ישנם סימנים המעידים על תחושות בדידות שחשוב לנו ללמוד לזהות על מנת להתערב בזמן ולספק עזרה: שינויים במצב רוח, ירידה בפעילות החברתית, הבעות חוסר תקווה וייאוש ושינוי במראה החיצוני. במקרים כאלו נוכל להמליץ על פיתוח קשרים חברתיים, תחביבים, השתתפות בפעולות קהילתיות, מציאת אנשים שמתמודדים עם אותו הקושי ויצירת קשר עימם. שמירה על אורח חיים בריא תתן תחושה של שליטה ותסייע בהתמודדות.
הגורמים לבדידות: מצב סוציואקונומי והשתלבות בעבודה: אנשים שאינם מועסקים או עובדים במשרות זמניות או בלתי יציבות נוטים לדווח על בדידות. ביניהם גם אנשים שיוצאים לפנסיה ומרגישים ירידה בתחושת החיוניות והערך העצמי.
מוגבלויות פיזיות עלולות להקשות על יצירת קשרים חברתיים ותחושת שונות.
רמת ההשכלה: אנשים בעלי רמת השכלה גבוהה מדווחים פחות על בדידות.
גיל: תחושות בדידות נפוצות בקרב האוכלוסייה הבוגרת. התקדמות הטכנולוגיה לא פעם משאירה את המבוגרים שבחברה מאחור.
החשש להעצמה : מחקרים מעידים כי פרסום מקרי אובדנות עלולים לעודד מקרים נוספים. מסיבה זו התכנית הלאומית למניעת אובדנות מפרסמת הנחיות לסיקור כגון צמצום הפרסום, הימנעות מפרסום אופן המעשה, הסיבות שהביאו אליו, מיקום ותמונות. גם השימוש במילים משמעותי ויש הימנעות מפרסום מפורש של המילה התאבדות.
יחד עם זאת, מקרי אובדנות יתפרסמו בעמודים פנימיים, תוך הצגת המורכבות של מה שמעלה את הסיכון כגון קיומה של הפרעה נפשית, שימוש בחומרים ממכרים,
הימנעות מפנייה לסיוע נפשי, או סיוע מהקרובים ובני משפחה.
בסיום הסיקור תהיה הפנייה לגורמי סיוע ותמיכה נפשית, כמו קווים חמים, פורומים ברשת.
אם גם אתם חווים או מזהים בקרב מכרים הצפה רגשית, מצוקה נפשית, תחושות בדידות או מועקה, אל תישארו עם זה לבד.
אנחנו כאן בשבילכם.
התקשרו למוקד מטיבת”א לעזרה ראשונה נפשית – מוקד תורני ארצי לסיוע נפשי, זוגי ומשפחתי.
מומחי מיטיבת”א מחכים לכם מעבר לקו ויעניקו לכם סיוע אישי, רגיש, דיסקרטי ובהתאמה מלאה לציבור התורני.
24 שעות ביממה (למעט שבתות וחגי ישראל).
2837*
