איך מאזנים בין החסרונות של בית שבו הכל מותר, לבין נוקשות שהופכת את הבית למעין מחנה צבאי? איך משמרים את שמחת החיים של ילד ותחושת החופשיות בלי מתירנות?
שאלות אלו מעסיקות הורים רבים המעוניינים ללמוד וליישם הצבת גבולות.
בראש ובראשונה חשוב להבין כי גבול אינו דבר שלישי. נהפוך הוא, הגבול מאפשר אוטונומיה, וקיום של מרחב עצמאות מותנה כאשר הוא מועבר באופן בהיר ומוגדר.
ככלל, משפחה היא כמו דגם מוקטן של חברה. היא מסגרת המעניקה חום ואהבה אך יכולה גם לעורר לחצים וסכסוכים. משכך, בניית חוקים וסדרים הם בבית הכרחיים על מנת ליצור לילדים תחושת בטחון, שכה נחוצה להם
הצבת גבולות רלוונטית מגיל שנתיים לערך. על ההורים לבדוק כי קיימת התאמה בין הגבול ליכולת ההתפתחותית, שכלית ורגשית של הילד.
כמו כן כאשר אנו קובעים גבול עלינו לשים לב שהוא מציאותי, לא שרירותי, מותאם למציאות משתנה, להורה ולילד, מופעל בהתאם לשיקול דעת ולא מתוך שיפוטיות.
תהליך הבניית גבולות הוא שלבי, מופנם לאט, אך כאשר נעשה באופן נכון הוא יהפוך לכללי התנהגות נכון אצל הילד.
לפני שהורים מציבים גבול עליהם לתת את הדעת לנקודות הבאות:
- האם הגבול ברור לכם? האם אתם יודעים מה ההתנהגות הרצויה בעינכם?
- הפעלת הגבול היא באחריות המבוגר ולא הילד.
- אל תציבו גבול שאתם לא הייתם עומדים בו. רף גבוה מידי יביא לכישלון.
- שליטת יתר – קשה לגייס למשמעת כאשר יש גבולות רבים בנושאים רבים.
- הציבו גבול שתוכלו גם לאכוף אותו.
- חשוב לדבר על הגבול, אך גם ליישם ולעשות אותו.
- אם אתם מתרגזים כשאתם שמים גבול ,פספסתם. היו אסרטיבים ולא תוקפניים.
- אין גבול נכון או לא נכון- בחרו את הגבולות שמתאימים לכם כזוג.
- הציבו גבול רק אם אתם משוכנעים שהוא נחוץ.
- השתמשו בשיטת המניעה מראש ככל שניתן.
- היו נחושים, אך לא תקיפים או שיפוטיים.
לקבלת סיוע פנו אל 2837*
*מבוסס על מאמרו של דר אילן טל, פסיכיאטר.
