כיצד נבנית משמעת? אחד הכלים הבסיסיים הראשונים והחשובים ביותר הוא סמכות הורית.
הבסיס לחינוך הוא שיש דמות עליונה המשפיעה על הילד ומתווה לו את דרכו. זהו בסיס חינוכי ראשוני, הכניעה לדמות המפקחת עליו וההבנה של הילד שהוא אינו נמצא כשווה בין שווים.כל סמכות ההורים צריכה להגיע מתוך הכרה שזהו רצון ה’ וגם הדרישה מהילדים תהייה מכוח התורה ומתוך אמירה מפורשת שזה רצון ה’ יתברך על מנת שלא יראה כדרישת כבוד עצמי. המצוה לכבד הורים ולראותם כסמכות היא גם כאשר אינם בשלימות הראוייה. בית יעמוד איתן רק על בסיס כבוד הורים וכניעה למרותם, רק כך יוכלו ההורים לחנך וליצור בבית אוירה של יראת שמים והתבטלות לרצון ה’. רק כך יוכלו לבנות את נפש ילדיהם, נפש בריאה ויציבה.
ילד מביט על העולם כולו כאותו מבט שהוא מביט על ביתו, אם בבית הוא נכנע לאביו ולאימו, זה נותן לו את הכלים להתבטל להקב”ה, מהפסוק “איש אביו ואימו תיראו… אני ה’ אלוקיכם”(ויקרא יט, ג) נלמד העקרון הזה, ההתבטלות להורים זהו בסיס לעבודת ה’, זהו הדבר שיוצר לילד את הכלים ליראת אלוקים!
בנוסף לכך הילדים זקוקים ליציבות, יש להם צורך בבסיס איתן שיוכלו להשען עליו, שגם אם הוא יטעה, יהיה מי שיכוון אותו בחזרה לכיוון הנכון. גם הילד עצמו יודע במעמקי ליבו שהוא צריך דמות סמכותית, שעומדת על שלה שמכוונת אותו ותיתן לו גבולות כאשר הוא אינו שולט על עצמו, ילד צריך הורה שמקרין ביטחון, אמונה וידע – הורה שמקרין סמכות.
במידה וקורה מצב בו ההורה לא מימש את סמכותו בבית הדבר יכול להראות על פניו כגן עדן עלי אדמות בעבור הילד אין חובה, לא מענישים, הילד יכול לצאת ולבוא כרצונו, אך אם נשקול זאת במידת האמת, הנפגע הראשון ממצב שכזה הוא הילד, מכיוון שהילד עובר תהליך של השחתה, מידותיו של הילד נפגעות מתחושת הכוח הבלתי מוצדקת הזו. הילדים הם הנפגעים הראשונים ממצב זה מהסיבה שאין עוד מי שיעצור בעדם מלהתדרדר אל פי שחת.
ההורים היוו את הגבול האחרון להתדרדרותם, וגם גבול זה איבד את כוחו. לא רק שאין לאותו הילד גבולות מסיבה הפשוטה שאין מי שיציב אותם, בנוסף לכך אין גם מי שימנע ממנו להתדרדר, ומצב שכזה הינו סכנה התפתחותית לכל הדעות. במצב כזה יש לשקול פניה להדרכת הורים מקצועית.
הבסיס לסמכות הורית הם המצוות של כיבוד הורים, כאשר הילדים מכבדים הורים היחס הנכון של סמכות עליונה כבר נמצא.
הנהגת כבוד כלפי החניך, והכרה שאנו איננו שליטים עליו, אנו מכוונים ועוזרים לילד להגיע לייעודו בחיים מכוח אישיותו שלו, לא כופים עליו את דעתנו, אלא מחפשים את רצון ה’ ולפי זה פועלים ומונחים. הילד מרגיש שהמשמעת אותה מבקשים ממנו היא מתוך אהבה ולטובתו האישית ולא לטובת ההורה ולנוחיותו וכבודו האישי. הציות של הבן לאבא אינה התבטלות ישירה כלפיו אלא התבטלות כלפי הרבונו של עולם שדורש ממנו להתבטל לאבא, וכל המערכת בנויה באותה צורה, אבא מתבטל לרבש”ע הילד מתבטל כלפי האבא בגלל הרבש”ע וכך מרגילים את הילד גם כשיצא מבית הוריו להמשיך להתבטל לקב”ה.
דוגמא:
יוסי אומר לאימא: “אני לא רוצה לישון אני לא עייף”
אימא: “אתה חייב לעלות לישון, מספיק אני כבר עייפה מכל היום, גם אני צריכה את השקט שלי”
יוסי: “תלכי לעניינים שלך, אני לא מפריע לך”
אימא מנסה להפעיל יותר כוח “בשום פנים ואופן אתה הולך עכשיו לישון”
יוסי: מרגיש שאימא מאבדת מכוחה “עוד שעה אני יושן לא עכשיו”
אימא: מרגישה מותשת “תעשה מה שאתה רוצה”
מה יוסי מרגיש? אמא שלי לא חזקה מספיק, אני יכול לעשות מה שאני רוצה”, זה הרגשה מאד קשה לילד, הוא רוצה להרגיש שיש מישהו שמכוון אותו ושאפשר לסמוך עליו.
מה אימא מרגישה? “חבל לי להיכנס איתו לויכוחים גם ככה בסוף הוא עושה מה שהוא רוצה אין לי מילה בבית הזה.”
אם אימא היתה אומרת ליוסי:
“יוסי אני מבקשת שתלך לישון, השעה מאוחרת וחשוב שתישן בזמן זה לא בריא שתישן מאוחר”.
יוסי: “אני לא עייף”
אימא: “גם אם אתה לא עייף תעלה למיטה, אתה יכול להישאר ער במיטה, עד שתירדם
יוסי: “טוב אימא”
אמא מרגישה שברור לה שזה מה שצריך להיות עכשיו שיוסי יעלה לישון היא לא מרחמת עליו, או חושבת אולי הוא לא עייף, אולי לא כדאי להכנס איתו עכשיו למחלוקות, היא ברורה. יוסי מרגיש שאימא מחפשת את טובתו ולא את טובתה, היא לא מחפשת להתפטר ממנו, כדי שלה יהיה שקט, היא מפעילה את סמכותה כאימא ורוצה את טובת הילד שלה. היא מדברת ברור ובאופן החלטי ולכן אין מקום לויכוחים. ככל שההורה ילמד להיות ברור עם עצמו הוא יוכל להעביר את המסר בצורה ברורה לילד שלו. על סגנונות הורות שונים וכיצד נבנית סמכות על כך בכתבות הבאות.
